שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נג · ב
והנראה לומר בטעם פסק הרמב"ם ז"ל וגם להבין עיקר הפלוגתא שבין בבלי וירושלמי אליבא דר"א ור"י דאזלי לשי':
בהקדם הש"ס דמכות (כ"א ע"ב) א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן לאו משנתנו היא זו יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש דמחייב משום כלאים היכי משכחת לה לאו דמיכסי בהדי דאזיל א"ל ר"ל לר"י אי לאו דקילסך גברא רבה הוה אמינא מתני' מני ר"ע הוא דאמר המקיים כלאים לוקה ע"ש:
והתוס' במס' פסחים (מ"ז ע"ב) כתבו דלמ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה ע"כ מוקי משנה דיש חורש דאיירי במחפה דאית בי' משום זריעה וקחשיב כלאים ג"כ משום מחפה ע"ש:
וכדברי התוס' אלו מפורש בהדיא בירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) אמר ר' יוחנן ולאו מתניתא הוא כלאים בכרם איך אפשר כלאים ע"י חרישה לא במחפה והי' ר' ינאי מקלס לי' א"ל ר"ל בתר כל אילן קלוסיא יכול אנא פתר לה כר"ע דר"ע אמר המקיים כלאים עובר בל"ת ופריך כלום אמר ר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין ועוד מן הדא דתנינן שביעית אית לך מימר שביעית דר"ע ומשני פתר לה שביעית דר"א לוקין על החרישה בשביעית כו' ופי' הפנ"מ דקאמר דע"כ לית לך לאוקמא כר"ע חדא דאף ר"ע לא קאמר אלא לאיסורא ולא למלקות ועוד אי כר"ע ולא חשיב מחפה כזורע א"כ היכי תני שביעית הא על חרישה בשביעית אינו לוקה וע"ז קאמר הירושלמי פתר לה כר"א דאמר לוקין על חרישה בשביעית:
ומעתה נראה דהך פלוגתא דירושלמי ובבלי אליבא דר"א תליא בפלוגתא אחרת דפליגי אמוראי אליבא דר"א והוא דבמס' סנהדרין (ס"ג ע"א) אמרינן כי אתא רב דימי א"ר אלעזר על כלם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו כי אתא רבין א"ר אלעזר על כלם אינו לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו ומבואר בגמ' שם דטעמא דרב דימי אר"א דקאמר דאין לוקין על הנודר בשמו והמקיים בשמו הוא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וטעמא דרבין אר"א דס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו:
והתוס' במס' מכות (ד' ע"ב) כ' בשם הערוך דהא דאר"ע המקיים כלאים לוקה היינו משום דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ע"ש:
וא"כ מעתה א"ש דבש"ס דילן במו"ק איתא כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על תוספת כו' ואמר ר"א יכול ילקה על חרישה כו' ומבואר מדברי הריטב"א שם דגם כירושא דר"א אמתניתא הוא מדברי רב דימי שאמר משמי' דר"א. וא"כ רב דימי אליבא דר"א לשי' בסנהדרין דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וא"כ לדידי' ליכא לאוקמא מתניתין במקיים כדרך דדחי לה בירושלמי כלום אמר אלא לעבור והכא ללקות וע"כ מוכרח לאוקמה במחפה ושפיר ס"ל דעל חרישה בשביעית אין לוקין אבל הירושלמי קאי לרבין אליבא דר"א דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ושפיר מוקמינן מתני' דמחייב בכלאים משום מקיים ובשביעית חייב משום חרישה וע"כ דחורש בשביעית לוקה:
ומיושבת בזה קושית תוס' הנ"ל דאמאי לא קאמר תסתיים דר"א הוא דאמר אין לוקין משום דמהך ברייתא אין ראי' דהא רב דימי לטעמי' קאמר הכי אבל לרבין אינו כן וא"כ עדיין לא תסתיים אי כרבין אי כרב דימי:
וא"כ שפיר ניחא ממילא פסק הרמב"ם ז"ל דפסק דאין לוקין דכיון דתליא בפלוגתא דרב דימי ורבין והרי קיי"ל רב דימי ורבין הלכה כרבין וכמו שהוכיחו התוס' במס' בכורות (כ"ב ע"ב) ד"ה יתיב. וגם הא סתמא דגמ' דמכית מסייעתו דקאמר ר"י לאו משנתנו הוא זו הרי דמוקי למתני' במחפה ולא מוקי לה במקיים וכר"ע והיינו משום דאין לוקין אחרישה בשביעית: