שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נב · ה
ובזה יש מקום לומר בטעמא דרבא דאמר בגיטין שם דאפי' אינו בידו נמי נאמן דלטעמי' הוא דאזיל ע"פ ג' מימרי אחריני דרבא. דבמס' יומא (ל"ג ע"א) אמר רבא עבורי דרעא אטוטפתא אסור היכי עביד מדרעא לטוטפתא ופי' התוס' בשם הר"א ז"ל דרבא ס"ל דחייב למשמש בתפילין בכל שעה ק"ו מציץ וקאמר דימשמש בשל יד תחילה ואח"כ בשל ראש. ובמס' יומא (מ"ד ע"א) אמר רבא אמר קרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל הוי אומר זה הקטרת הקטורת ופירש"י ז"ל משום דאילו מתן דמים אין שוה בכולם שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל ע"ש. ובמס' זבחים (ל"ב ע"ב) אמר רבא דטומאה דחוי' בצבור והא דקאמר ביומא שם דזאת אומרת טומאה הותרה כבר תי' התוס' שם דזאת אומרת קאמר ולי' לא ס"ל ע"ש:
והשתא ע"פ הני תלתא מימרי דרבא ממילא מוכרח לרבא דאפי' במה שאין בידו נאמן. דהא כיון דס"ל לרבא דחייב למשמש בתפילין בק"ו מציץ ע"כ מוכרח לומר דתמיד דכתיב בציץ אתיא לומר שלא יסיח דעתו ממנו וא"כ ע"כ דאין עודהו על מצחו אינו מרצה וכמבואר בסוגיא דיומא (ח' ע"א) וא"כ קשיא מכה"ג ביוה"כ שאינו על מצאו ומרצה ואין לומר דהנח לכה"ג ביוה"כ שטו אה הותרה לו בצבור דהא רבא ס"ל דטומאה דחוי' וכבר הרגיש בקושיא זו הגאון בתשו' זכרון יצחק. ואך ע"ז הי' אפשר לומר כמו שתירצנו לעיל אליבא דהרמב"ם ז"ל דכה"ג הי' לו ג"כ כפרה בשעיר המשתלח על שוגג דטומאת מקדש וקדשיו והו"ל בעלים וכנ"ל אבל גם ז"א לרבא דאמר דלא מצינו כפרה שוה לכל רק הקטרת הקטורת והיינו משום דמתן דמים הפר מכפר על כהנים (והשעיר על ישראל ואי הוה ס"ל לרבא דגם כהנים מתכפרי בשעיר אשוגג א"כ שוב הויא שעיר כפרתו שוה לכל אע"כ דפשיטא לי' לרבא דשעיר אין מכפר כלל אכהנים ושוב קשיא מכה"ג ביוה"כ. ולהכי ס"ל לרבא דנאמן אפי' במה שאין בידו וא"כ גם אטומאה נאמן אף דל"ה לי' בעלים ושוב לא קשיא מכה"ג ביוה"כ: