שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נב · ג
והנה בגמ' דגיטין שם בהא דקאמר שהרי התורה האמינתו ביוה"כ פריך הש"ס ודילמא דחזיני' בפשפוש ומסיק בקושיא וא"כ לכאורה יש מקום לומר דא"א לפרש קרא דוכל אדם כמו לא יבדיל דמהיכי תיתי דצריך ואי משום שמא יאמר פיגלתי הא אפשר לחזות בפשפוש ואכן גם זה נכון דעיקר כונת הש"ס אהא דקאמר ר"א דאפי' אינו בידו נמי נאמן ומביא ראי' מיוה"כ ע"ז דחי דילמא דחזיני' בפשפוש ואף דהפשפוש מהני רק להיכל עכ"פ הרי מהני נמי להיות נאמן בהזאות דלפני ולפנים משום דהוא בידו לפגל בהזאות דהיכל והתם יהי' אפשר לראות בפשפוש וע' בפירש"י בזה ובמפורשים במס' מדות דלול הי' בצדו ולא במכוון וע' זבחים נ"ה ועתש"ו מאיר נתיבים וטו"ג בזה] וא"כ לא דחי רק אאין בידו אבל במה שבידו דנאמן באמת איכא למילף מוכל אדם וא"כ שפיר איצטרך קרא לומר דאין צריך:
ובזה א"ש פסק הרמב"ם ז"ל בה' פסה"מ (פי"ט הט"ו) דפסק כאביי דדוקא במה שבידו נאמן וכ"פ הראב"ד ז"ל שם ובכ"מ שם הקשה דהא בכ"מ הלכה כרבא ולהנ"ל א"ש דהוא משום דהא דאין בידו נאמן אסיקנא בקושיא וז"פ: