שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נב · ב
ואכן עדין יש להקשות בזה מהש"ס דיומא (מ"ד ע"א) דאמרינן התם דגם בכל ימות השנה פורשין בשעת הקטרת הקטורת וכן פורשין בשעת מתן דם פר כהן משוח והשתא שוב תקשה אי וכל אדם לא יהי' אתיא רק לומר דאין צריך אבל האיסור אינו רק משום ביאה ריקנית א"כ תינח ביוה"כ דכל עבודות אין כשירות אלא בכה"ג שפיר אסור לכהן אחר להיות משום ביאה ריקנית אבל בשאר ימות השנה דל"ה ביאה ריקנית אמאי קאמרינן דפורשין:
אבל יש ליישב גם זה דאמרינן בגמ' שם (מ"ד ע"ב) שאר כפרות מנין כתיב לכפר ואתיא כפרה כפרה מיוה"כ ע"ש וא"כ ע"כ מוכרח דפירושא דלא יהי' אזהרה היא ולא שלילה דאי ס"ד דלאו זה לא אתיא אלא לומר דאין צריך ואשמעינן דכהן נאמן לפגל א"כ למה איצטרך לי' ג"ש דכפרה כפרה לשאר ימות השנה הא ממילא ידעינן לי' דבשלמא אי וכל אדם קאי אאזהרה וא"כ הוה אמינא דהיינו דוקא ביוה"כ לפני ולפנים הוא דאסור אבל בהיכל מותר אמטי להכי איצטרך לרבות שאר ימות השנה בהיכל אבל אי וכל אדם קאי לומר דאין צריך משום דהכהן נאמן לפגל א"כ איזה רבותא יש בשאר ימות השנה דאיצטרך לרבות דאין צריך הא כיון דנאמן דמשו"ה א"צ ביוה"כ ממילא אין צריך בשאר ימות השנה אלא מדכתיב לכפר לג"ש דכפרה כפרה מזה מוכרח דפירושא דקרא לאזהרה אתא וא"כ שפיר קאמר דפורשין אף בשאר ימות השנה:
והנה לפ"ז דשוב אנו מחזיקים לומר דלאו דוכל אדם אזהרה הוא ולא שלילה א"כ לכאורה הדרא הקושיא דאמאי לא חשבוהו מוני המצות במנין הלאוין:
אבל גם זה ניחא דהא באמת מקרא גופי' הוה אמינא דאתא רק לומר דאין צריך ולא לאזהרה ורק מדאית לן גזירה שוה דכפרה כפרה ידעינן דלאו זה לאזהרה נאמר וא"כ ממילא ניחא דלא חשבינן להלאו בחשבון תרי"ג מצות דהא כללא כייל לן הרמב"ם ז"ל בס' המצות (שורש ב') דכל לאו דאנו למדים אותו ע"י גזירה שוה אין מונין אותו בכלל הלאוין עיי"ש וא"כ ה"ה בלאו דוכל אדם לא יהי' [ויש לעיין עוד ברמב"ם שם ובהא דאמרינן ביומא שם ש"מ מעלות דאוריתא וע' רש"י ותוס' ישנים שם. וע' רמב"ם ה' תומו"ס (פ"ג ה"ג) בנין אב לכל כפרה שבקדש וע' לח"מ שם דהרמב"ם סבר דאינו גז"ש גמורה ע"ש]: