שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מו · ב
ואחרי שביארנו דברי המכילתא בהא דבו ולא בו ובחבירו דמוקי לה דוקא ביוה"כ שחל להיות קודם השבת יהי' א"ש לתרץ קושיתו:
דהנה עדיין יש להקשות בזה מהא דאיתא במכילתא (פ' תשא) אין לי אלא עונש ואזהרה. על מלאכת היום עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין ת"ל מחללי' מות יומת, ולפי הנ"ל תקשה מעתה קרא לרבות מלאכת הלילה בשבת ל"ל הא ממילא ידעינן דמחייב על מלאכת הלילה דשבת כיון דבו אתיא למעוטי בו ובחבירו ואוקימנא לה דוקא ביוה"כ שחל להיות בע"ש ואי ליל שבת מותר לא משכחת כלל בין השמשות שבין יוה"כ ושבת. ואי הוה מוקמינן הא דבו ובחבירו ביוה"כ שחל להיות אחר השבת הוה א"ש דהא ביוה"כ ודאי דמחייב אמלאכת הלילה דמקרא מלא דבר בי' הכתוב מערב עד ערב וכתיב ביוה"כ כל מלאכה לא תעשה דמרבה מלאכת הלילה וכמבואר בפרש"י ויקרא. אבל לדברנו הנ"ל דבדיוק נקט במכילתא בה"ש שבין יוה"כ לשבת א"כ שוב קשיא קרא דמחללי' למה לי:
איברא י"ל דאיצטרך קרא דמחללי' לרבות לילה למאן דס"ל במס' כריתות (י"ט שם) דקרא דאשר חטא פרט למתעסק וא"כ שפיר איכא נפ"מ בהא דממעט בו ובחבירו לענין חטאת והרי בחטאת קיי"ל דאפי' עבר עליהן יוה"כ חייב להביא אחר יוה"כ וכמבואר בכריתות (כ"ה ע"א) ושוב איכא לאוקמא קרא דבו אבין השמשות של יוה"כ שחל להיות אחר השבת ושוב ל"ה שמעינן מלאכת הלילה דשבת ולהכי איצטרך מחללי':