אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן מו

סימן מה

עוד להרב הנ"ל.

וע"ד מה שעמד בש"ס דשבת (ע' ע"א) חילוק מלאכות מנלן אמר שמואל אמר קרא מחללי' מות יומת התורה ריבתה מיתות הרבה על חילול אחד ופריך האי במזיד כתיב ומשני אם אינו ענין למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת תנהו ענין לשוגג ומאי יומת יומת בממון וע"ז הקשה דאמאי הביא הגמ' הקרא דכל העושה בו מלאכה דכתיב בפ' ויקהל ולא הביא מקרא הקודמו דכי תשא דכתיב בי' ג"כ מיתה דכתיב כל העושה מלאכה ביום השבת יומת ע"כ:

תשובה

א

בירושלמי שבת (פ"ז ה"א) הכי איתא כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו:

ובמכילתא פ' ויקהל איתא יותר מבואר הרי שחל יוה"כ להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות שומע אני יהא חייב ת"ל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו ע"ש. והנה יש להבין דברי המכילתא דמדוע מדייק דוקא שחל יוה"כ להיות בערב שבת והלא כמו כן הי' יכול לפרש גם איפכא שיוה"כ חל להיות במוצאי שבת:

ולתרץ דברי המכילתא נראה. דהנה בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ב) אמרינן בדין אכל בבין השמשות של מוצאי יוה"כ ויש כאן ספק אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ חבריא אמרין דהוי ספק כפרה וכיפר לו יוה"כ ואין צריך להביא אשם תלוי כדין כל חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ ור' מתניא פליג ואמר דאין יוה"כ מכפר אלא על מיני דמים שנסתפק לו ביוה"כ גופי' אבל הכא מכיון שיש כאן ספק שמא לאחר יוה"כ אכלו ול"ה לו ביוה"כ ספק כפרה של מיני דמים אינו מכפר עליו וצריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי ואמרינן עוד שם בירושלמי משמי' דר"י בי ר' בון דהא דפליגי ר' מתניא וחברי' דוקא באכילת היתר פליגי דלהכי ס"ל לחבריא דכיפר דממנ"פ אי יוה"כ הי' הרי כיפר עליו היום ואי חיל הי' הרי לא נתחייב משום אכילה כלל אבל באכילת איסור דליכא ממנ"פ גם חבריא מודה דלא כיפר ע"ש:

וא"כ מעתה נמצא לד' הירושלמי הנ"ל דיהי' נפ"מ בין עשה מלאכה בבה"ש של בין יוה"כ לשבת או עשה מלאכה בבין השמשות של בין שבת ליוה"כ. דבעשה מלאכה בין השמשות שבין יוה"כ לשבת לא כיפר עליו יוה"כ דהרי ליכא ממנ"פ לומר אי יוה"כ הוא כיפר ואי חול הוא מותר דהא אי לאו יוה"כ הוא הרי הו"ל שבת וא"כ בין כך ובין כך עשה מלאכת איסור והרי זה דומה לאכילת איסור בבין השמשות של מוצאי יוה"כ דמודו חבריא דלא כיפר אבל היכי שעשה מלאכה בין השמשות שבין שבת ליוה"כ נפטר מאשם תלוי דהוי עליו מיני דמים איוה"כ גופי' ע"ש בירושלמי בזה:

והנה בהא דממעט במכילתא בו ולא בו ובחבירו הקשה הגאון אור יקרות ז"ל דל"ל קרא למעוטי הא ממילא נדע דפטור דמאי נחייבי' אי מיתת ב"ד הא ל"ש מיתת ב"ד ביוה"כ ואי לענין מלקות הא ליכא מלקות בשבת ואי לענין כרת הא קמי שמי' גליא. ולפום ריהטא הי' נראה ליישב דנפ"מ לענין חטאת אבל גם ז"א דהא מחטאת כבר אמעט מקרא דאשר חטא בה דדרשינן עד שיודע במה חטא וכמבואר בש"ס דכריתות (י"ט ע"א) וע"כ מוכרח לתרץ דנפ"מ לענין אשם תלוי דלא ילפינן מחטאת וכמבואר בגמ' דכריתות שם בפלוגתא דר"י ור"ש ע"ש:

וכיון דהנפ"מ לענין אשם תלוי א"כ שפיר בדיוק נקטו במכילתא למעט בו ובחבירו היכי שחל יוה"כ להיות בע"ש דביוה"כ שחל להיות בע"ש דהו"ל כמו אכילת איסור במוצאי יוה"כ ולא הוי עליו ביוה"כ מיני דמים שפיר צריך למעט בו ובחבירו דאיכא נפ"מ לענין אש"ת אבל בחל יוה"כ להיות אחר השבת דדמיא לאכילת היתר דממנ"פ כיפר א"כ גם לענין אש"ת אין שום נפ"מ ולא הוי צריך קרא למעוטי:

ב

ואחרי שביארנו דברי המכילתא בהא דבו ולא בו ובחבירו דמוקי לה דוקא ביוה"כ שחל להיות קודם השבת יהי' א"ש לתרץ קושיתו:

דהנה עדיין יש להקשות בזה מהא דאיתא במכילתא (פ' תשא) אין לי אלא עונש ואזהרה. על מלאכת היום עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין ת"ל מחללי' מות יומת, ולפי הנ"ל תקשה מעתה קרא לרבות מלאכת הלילה בשבת ל"ל הא ממילא ידעינן דמחייב על מלאכת הלילה דשבת כיון דבו אתיא למעוטי בו ובחבירו ואוקימנא לה דוקא ביוה"כ שחל להיות בע"ש ואי ליל שבת מותר לא משכחת כלל בין השמשות שבין יוה"כ ושבת. ואי הוה מוקמינן הא דבו ובחבירו ביוה"כ שחל להיות אחר השבת הוה א"ש דהא ביוה"כ ודאי דמחייב אמלאכת הלילה דמקרא מלא דבר בי' הכתוב מערב עד ערב וכתיב ביוה"כ כל מלאכה לא תעשה דמרבה מלאכת הלילה וכמבואר בפרש"י ויקרא. אבל לדברנו הנ"ל דבדיוק נקט במכילתא בה"ש שבין יוה"כ לשבת א"כ שוב קשיא קרא דמחללי' למה לי:

איברא י"ל דאיצטרך קרא דמחללי' לרבות לילה למאן דס"ל במס' כריתות (י"ט שם) דקרא דאשר חטא פרט למתעסק וא"כ שפיר איכא נפ"מ בהא דממעט בו ובחבירו לענין חטאת והרי בחטאת קיי"ל דאפי' עבר עליהן יוה"כ חייב להביא אחר יוה"כ וכמבואר בכריתות (כ"ה ע"א) ושוב איכא לאוקמא קרא דבו אבין השמשות של יוה"כ שחל להיות אחר השבת ושוב ל"ה שמעינן מלאכת הלילה דשבת ולהכי איצטרך מחללי':

ג

ומעתה אמינא דשמואל דדריש חילוק מלאכות ממחללי' וקאמר אם אינו ענין למזיד תנהו ענין לשוגג לשי' אזיל דהא לכאורה חמוה דמאי קאמר אם אינו ענין למזיד והלא שפיר איצטרך קרא דמחללי' למזיד לרבות מלאכת הלילה לעונש וכבר עמדו בזה המפורשים ז"ל אבל לדברנו מיושב דשמואל לשי' דבמס' כריתות (י"ט ע"ב) אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב אבל מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומבואר ברש"י שם דלמאן דס"ל מלאכת מחשבת לא איצטרך לי' אשר חטא למעט מתעסק וא"כ ע"כ דריש אשר חטא למעט מחטאת וא"כ שוב קרא דבו דממעט בו ובחבירו ע"כ לענין אשם תלוי דוקא קאי וא"כ ע"כ מוכרח לאוקמא ביוהכ"פ שחל להיות בע"ש דוקא וא"כ ממילא ידעינן מלאכת הלילה דשבת ואייתר לי' שפיר קרא דמחללי' ודריש לי' שמואל באם אינו ענין למזיד דתנהו ענין לשוגג:

ומיושבת שפיר קושיתו דמדייק שמואל מקרא דכל העושה בו והכי קאמר אם אינו ענין למזיד דכתיב כל העושה בו מלאכה ודרשינן בו ולא בו ובחבירו וממילא ידעינן גם מלאכת הלילה ואייתר לי' מחללי' לחילוק מלאכות אבל מקרא דכל העושה מלאכה ל"ה ראי' דהו"א דאיצטריך מחללי' למלאכת הלילה ודו"ק:

ידידו אוהבו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה