אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן מה

סימן מד

לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב חו"ע וכו' כש"ת הר' מנחם גאלד נ"י דומו"ץ ומ"מ דק' טארנאפאל יצ"ו.

ע"ד מה שחקר בדין קם לי' בדרבה מינ'. דקיי"ל חייבי מיתות שוגגין פוטרין ג"כ מתשלומין משום דבמזיד איכא חיוב מיתה אי שייך דין זה ג"כ לענין מקלקל במלאכת שבת דנימא הואיל דבמתקן איכא חיוב חיתה פוטר אף מקלקל מתשלומין או דנימא שאני שוגג דעכ"פ הו"ל מלאכת איסור והביא ששמע משמי' דהגאון הר' עזריאל ז"ל האב"ד לובלין שהביא הוכחה לדין זה מש"ס דכתובות (ל"א ע"א) זרק חץ וקרע שיראין של חבירו בשבת דקאמר הטעם דפטור משום דעקירה צורך הנחה היא ותיפוק לי' דממילא מיפטר משום חיוב מיתה דקריעה וע"כ דמקלקל אינו פוטר מתשלומין את"ד:

תשובה

א

עיקר הדין היא מחלוקת רש"י ותוס' ז"ל במס' ב"ק (ל"ה ע"א) דאהא דתנן במתני' שם שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו פריך הש"ס דקתני הוא דומיא דשורו ואיירי בלא קבעי לאפרו וא"כ מקלקל הוא ואמאי פטור מתשלומין ומתרץ רבא דאתיא כדתנא דב"ת דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין ופירש"י ז"ל דרבא מוקי מתני' בלא קבעי לאפרו דומיא דשורו ואף דהו"ל מקלקל אפ"ה פוטר מתשלומין דמדמה לה לשוגג. והתוס' ז"ל שם הקשו על פרש"י ז"ל דלא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה ופירשו דאיירי באמת דבעי לאפרו ודומיא דשורו הוא רק לענין שוגג ע"ש. הרי דהוא פלוגתא דרבותא רש"י ותוס' ז"ל:

ובאמת דברי רש"י ז"ל יש להם מקור בירושלמי שבת (פ"ב ה"א) דפריך שם אהא דר"י דמקלקל פטור במבעיר ממשנה דהדליק הגדיש בשבת ומשני מאחר שלצורך הי' מתחייב בנפשו אפי' שלא לצורך פטור מן התשלומין מן הדא דמכה בהמה דלא חלקת בין שוגג למזיד ע"ש והוא בהדיא כפרש"י הנ"ל וע' בהגהות שם:

ב

ולפום ריהטא הי' נ"ל להוכיח דשיטת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא דמקלקל אינו פוטר מתשלומין והוא ממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' חובל ומזיק (פ"ד ה"ז) וז"ל חבל בחבירו בשבת אפי' הי' שוגג פטור התשלומין מפני שהוא עון מיתת ב"ד וכבר ביארנו שלא חילק הכתוב בדבר שי"ב מיתת ב"ד בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין והלא החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל עון שיש בו מיתת ב"ד הואיל ועשה נחת רוח ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו הרי הוא כמתקן ונמצא עון מיתה לפיכך פטור מן התשלומין עכ"ל הרמב"ם ז"ל וא"כ לכאורה מבואר דמקלקל אינו פוטר מתשלומין שהרי הצריך לתת טעם משום דמתקן אצל יצרו:

ואכן אין ראי' מדברי הרמב"ם הנ"ל דלעולם י"ל דס"ל דמקלקל פוטר מתשלומין ואפ"ה איצטרך לומר דמשכחת מתקן בחובל דהרי עיקר הטעם דמקלקל פוטר הוא מאתר דמתקן מתתייב בנפשו וכדברי הירושלמי הנ"ל מאחר שלצורך מתחייב כו' וא"כ מוכרח לפרש דמשכחת מתקן דמחייב בשבת ופוטר מתשלומין וא"כ ממילא מקלקל נמי פוטר וזהו מדוייק בלשון הרמב"ם ז"ל שכ' ונמצא עון מיתה היינו כיון דעיקר העון במתקן במיתה וא"ש גם המשך הלשון שכ' דין שוגג דהא בהא תליא:

ג

ומעתה שוב קשיא קושית הגאון מלובלין ז"ל לשי' זו דמקלקל פוטר מתשלומין מהא דזרק חץ וקרע שיראין דתיפוק לי' דפטור משום החיוב מיתה דקריעה ולמה תני זרק כלל וגם למאי איצטריך להא דעקירה צורך הנחה:

וליישב זה נראה ע"פ הש"ס דשבת (ו' ע"ב) תניא איסי ב"י מצאתי כתוב במגילת סתרים בי ר"ת אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב על אחת ואיני יודע על איזה מהן ע"ש ולכאורה קשיא דאיך נפרנס לפ"ז כל הני משניות ובריתות דמלאכת שבת פטור מתשלומין הא לעולם הוי ספק דילמא מלאכה זו אינה במיתה והכא ל"ש ספק ממונא לקולא דהא עיקר הטעם דאמרינן ספק ממונא לקולא ולא דיינינן לי' כספק איסור היינו משום דכי היכי דהוי ספק גזל לגבי נתבע ה"נ הוי לגבי תובע וכמ"ש הר"י באסאן ז"ל וא"כ בקלב"מ דלא שייך זה דהא בלא"ה חייב לצי"ש וכש"ס דב"ק (צ"א ע"א) ושוב ל"ה ספק איסור רק לגבי נתבע וממילא חייב בתשלומין. וכבר הקשו כן המפורשים ז"ל:

וליישב זה אמרתי דלא תקשי לאיסי מכל הני מתנייתא משום דכולהו איירי בכה"ג דליכא ספיקא כלל דדין זה דשבת פוטר מתשלומין תני לי' לענין הוצאה במגרר כיס בכתובות (ל"א) ולענין זריקה בש"ס דב"ק (ע' ע"ב) ולענין טביחה בש"ם דב"ק (ע"א ע"א) ולענין תובל בש"ס דב"ק (פ"ז ע"א) ובכל אלה ל"ש ספק כלל דהא דמגרר ויוצא וכן זרוק גניבותיך לא קשיא דהא מבואר במס' שבת (צ"ו ע"א) דהוצאה מהנך דלא מספקן והרי גם זריקה מטעם הוצאה וכמבואר ברמב"ם. וכן הא דטביחה לא קשיא דהא בשוחט מחייב תרתי משום נטילת נשמה ומשום צובע וכש"ס דשבת (ע"ה ע"ב) ואפי' לשמואל שם בגמ' דלא תשיב צביעה מ"מ אית בי' משום מפרק דהא עיקר הטעם דלא תשיב מפרק בשחיטה הוא משום דהו"ל משאצל"ג כיון דא"צ לדם וכמבואר בזה בפנ"י שם וא"כ לענין פטור תשלומין הרי לא גרע ממקלקל דפוטר. ומה"ט ניחא ג"כ הא דהחובל בשבת משום דאית בי' ג"כ הני תרתי נטילת נשמה וכתוס' כתובות (ו' ע"ב) וגם משום מפרק וכמבואר ברמב"ם ה' שבת (פ"ז ה"ז) ע"ש:

וא"כ אין לנו לכאורה להקשות לאיסי ב"י רק ממשנה דב"ק ל"ד הנ"ל בהדליק גדיש בשבת אבל באמת גם בהא איכא תרתי דהא בגמ' שם מוקי להא דהדליק כגון דקבעי לאפרו וגם רבא דמוקי לה בשוגג קאמר כיון דבמזיד מתחייב בנפשו היכי דקבעי לאפרו עיי"ש והרי מבואר בירושלמי שבת (פ"ב ה"ה) דבעיכול אברים ופדרים חייב משום מבעיר ומשום מבשל ופריך מה בישול יש כאן הא מעכלו כלו ומשני כיון דרוצה בעיכולו כמבשל דמי ע"ש וא"כ ה"נ דקבעי לאפרו הרי הוא רוצה בעיכולו של גדיש ועבר משום מבער ומשום מבשל ואחת מהן ודאי במיתה וחוץ לזה הא קיי"ל הבערה לחלק יצאת וא"כ אינו בספק ומשו"ה פוטר מתשלומין:

וממילא מיושבת קושית הגאון מלובלין ז"ל דשפיר מוכרח לומר טעמא משום דעקירה צורך הנחה היא דאי משום קריעה לחודא ל"ה מיפטר מתשלומין דדילמא היא המלאכה שאין חייבין עלי' מיתה אבל השתא שהוא זורק או מעביר בהדי קריעה הרי איכא תרתי זורק וקורע או מעביר וקורע והרי חד מיני' ודאי במיתה ובפרט דהוצאה הוא מהנך דלא מספקן וכן מעביר איכא למ"ד בשבת (צ"ו שם) דודאי במיתה ומשו"ה פוטר מתשלומין אבל אילו הי' קריעה לחודא בלא זריקה או העברה לא הי' פטור מתשלומין:

ד

וארוחנא בזה לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל בהלכה זו שכ' בה' גניבה (פ"ג ה"ב) דין דזרק חץ וקרע שיראין דפטור שאיסור שבת והיזק באין כאחד ובהלכה ה' שם כ' וז"ל נעשית מלאכה בשבת בעת המכירה פטור מתשלומי ד' וה' כיצד הרי שלא הקנה לו הגניבה עד שתנוח בחצר הלוקח שנמצא כשהוציא מרשות לרשות איסור שבת ומכירה באין כאחד ותמה בזה השעה"מ ז"ל דפסקי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי דהא מאן דבעי דוקא שלא הקנה לו עד שתנוח ולא ס"ל סברא דעקירה צורך הנחה ע"כ לית לי' דר' אבין דזורק חץ וכמו שהוכיחו התוס' בכתובות שם וא"כ כיון שכ' הרמב"ם ז"ל במכירה שלא הקנה לו עד שתנוח דוקא איך פסק כלל להאי דינא דזרק חץ:

ועוד יש לעמוד בדברי הרמב"ם ז"ל דהא בהא דאמר ר"א בכתובות שם דזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין של חבירו פטור מתשלומין פירש"י ז"ל דפליג אדרבא דאמר מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דהרי הכא הוי ג"כ מיתה לשמים ותשלומין לחבירו והתוס' ז"ל שם הקשו דא"כ תקשה לי' לרבא הא דתנן והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור והרי זה ג"כ הוי מיתה לשמים ותשלומין לחבירו ותי' הר"י ז"ל דהכא דהמיתה אאכילה והתשלומין אקריעה חשיב מיתה לזה ותשלומין לזה משא"כ התם דשניהם על מעשה אחת ע"ש:

וא"כ מעתה תקשה להרמב"ם ז"ל דפסק בה' עדות (פכ"א ה"י) דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב וא"כ איך פסק להא דזורק חץ דהרי הכא הוי ג"כ ב' מעשים זריקת חץ וקריעת שיראין. וע' בכ"מ שם בה' עדות שכ' דהא דפסק הרמב"ם ז"ל ברודף ששבר כלים דפטור הוא משום דשאני רודף וכשיטת הריב"א ז"ל בתוס' אבל בעלמא היכי דהוי מיתה לאחד ותשלומין לאחר בב' מעשים חייב וא"כ קשה אמאי פסק בזורק חץ וקרע שיראין דפטור:

והנראה בישוב דברי הרמב"ם ז"ל דלשיטתו אזיל דכבר הבאתי קושית הגאון ז"ל מלובלין דל"ל למתני כלל זרק חץ תיפוק לי' משום הקריעה לחודא דהא אף מקלקל פוטר מתשלומין ומה שהשבנו דהוא משום דליהוי ודאי בחיוב מיתה הא להרמב"ם ז"ל ל"ש תירוץ זה דהא הרמב"ם ז"ל לא ס"ל כלל הא דאיסי בן יהודא אלא דכל המלאכות הן בודאי מיתה ע' בזה בפמ"ג בפתיחה לה' שבת וכן מוכרח להרמב"ם ז"ל מהא דחובל בשבת פוטר מתשלומין אף דלדידי' ל"ש בי' משום נטילת נשמה רק מלאכה אחת דמפרק וכמ"ש הלח"מ ז"ל בה' שבת (פ"ז ה"ז) ע"ש וא"כ הדק"ל למה לי' למתני זרק כלל:

וליישב זה נראה בהקדם דברי הרש"ל ז"ל ביש"ש ב"ק פ' החובל (סי' כ"ג) בדין דהחובל בחבירו בשבת דפטור מן התשלומין שהקשה דאמאי פטור ודילמא אינו צריך לדם והו"ל מלאכה שא"צ לגופה ותי' דמודה שדעתו הי' להחליש שכנגדו בהוצאת דם וכ' עוד וז"ל ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע לומר שמחלל את השבת מ"מ בנידון זה כבר נעשה רשע שהכה את חבירו ואתרע חזקת כשרותו ע"כ:

והנה עיקר הטעם של שיטה זו דמקלקל נמי פוטר מתשלומין הרי הוא רק משום דבמתקן כה"ג פוטר וכמבואר שם ומעתה נראה בדין קריעה בשבת מה דינו לענין תשלומין. הנה חיוב קריעה בשבת הרי משכחת רק בשני אופנים או בקורע ע"מ לתפור וכש"ס דשבת (ע"ג ע"א) או בקורע בחמתו דמתקן הוא אצל יצרו ובש"ס דשבת (ק"ה ע"ב) והרי בקורע ע"מ לתפור הרי ודאי דל"ש תשלומין כלל דאינו מזיק את הבגד אדרבא מתקנו וכמבואר בגמ' שם בהא דעבדי כי כיסתא וע' תוס' שבת (ק"ו ע"א) שהקלקול גורם יותר תיקון לבסוף ע"ש וא"כ ממילא ל"ש אילו הי' מתקן הי' פוטר מתשלומין ליפטר נמי במקלקל כיון דבמתקן ל"ש תשלומין כלל וע"כ לא משכח"ל רק בקורע בחמתו והרי בכה"ג שוב קשיא קושית הרש"ל מנא ידעינן דעביד דרך נקמה וחילל שבת דאף דמודה הא קיי"ל דאין אדם משים עצמו רשע וע"כ לא משכחת דין זה רק היכי שעושה עוד איסור ואתרע חזקת כשרותו וכדברי הרש"ל ז"ל הנ"ל לענין חובל:

ומעתה יהי' נמצא דאף דנקטינן כשי' רש"י דמקלקל פוטר מתשלומין אפ"ה קריעה לחודא אינו פוטר מתשלומין משום דל"ש לומר אילו הי' מתקן הי' פוטר דאם בקורע ע"מ לתפור הרי ל"ש תשלומין ואם בקורע בחמתו הא לא מהימן דא"א משים עצמו רשע אבל בזרק וקרע הרי בלא"ה אתרע חזקת כשרותו ע"י הזריקה ממילא פטור מתשלומין מדין קריעה:

וא"כ מיושבים דברי הרמב"ם הנ"ל דבגמ' דקאי לפרש גם אליבא דאיסי ב"י דלדידי' אקריעה לחודא איכא ספק אם הוא במיתה ומוכרח לאוקמי' בזרק ולפוטרו מתשלומין ע"י חיוב מיתה דזריקה שפיר פריך הש"ס דהא אין חיוב מיתה דזריקה ותשלומין דקריעה באין כאחד ומוכרח לשנויי משום דעקירה צורך הנחה היא. אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דפסק דלא כאיסי וא"כ קורע לחודא ג"כ בחיוב מיתה ודאית ושפיר מיפטר מתשלומין ע"י הקריעה לחודא והא דהזכיר זורק ולא אמר קורע בלבד היינו כי היכי דליהוי אתרע חזקת כשרותו ויהי' נפטר ע"י הקריעה וא"כ ממילא לא צריך כלל לטעמא דעקירה צורך הנחה ושפיר פסק דאינו פוטר רק באומר לא תקני גניבותיך עד שתנוח ובזרק חץ וקרע שיראין היינו טעמא דפטור משום דהקריעה ותשלומין באין כאחד ומיושבת קו' שעה"מ ז"ל:

והשתא דאתינא להכא ממילא מיושבת בפשיטות גם הקושיא השני' שהקשיתי דאמאי פוטר בזורק חץ וקרע שיראין הא הו"ל מיתה לזה ותשלומין לזה דהשתא שפיר י"ל כתירוץ התוס' כתובות דהא דרבא דוקא בב' מעשים והשתא ל"ק מה שהקשיתי דהא גם זריקת חץ וקריעת שיראין ב' מעשים דז"א דהא אין הזריקה פוטר רק הקריעה והוא מעשה אחת ודומה להדליק גדיש בשבת דלכו"ע פטור מן התשלומין:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה