אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן מד

סימן מג

ב"ה טרנאפאל תרס"ח. לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה דוד זיידמאן נ"י בעיר בוטשאטש יצ"ו.

ע"ד מה שתמה בפירש"י [הוא פי' הריב"ן] במס' מכות (כ"א ע"ב) במשנה דיש חורש אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור וחמור וכו' וכהן ונזיר בבית הטומאה וז"ל כהן והוא נזיר והולך במקום טומאה אחר מחרשתו דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו ותד משום נזיר על כל נפשות מת לא יבא עכ"ל:

וע"ז הקשה דהא האי קרא דעל כל נפשות לא נאמר כלל בנזיר רק בכהן דאילו בנזיר כתיב על נפש ע"כ קושיתו:

תשובה

א

הנה יש להקשות עוד בעיקר הדבר דקחשיב תרי לאוי דלא יטמא ולא יבא, הרי בש"ס דנזיר (מ"ב ע"ב) פריך דהיכי משכחת לא יבא הא אי אפשר דלא עייל אצבעתי' דכרעי' ברישא ונחת להו טומאה והוי מחולל ועומד וא"כ כבר אינו מוזהר על הביאה ומשני דמשכחת כשנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין ע"ש:

ובסוגיין דמכות בהא דפריך הש"ס דליחשוב נמי המוחק את השם והקוצץ בהרתו והמזיח ולא משני מידי כ' הריטב"א ז"ל דהטעם דלא חשיב להו משום דתנא דמתני' לא קחשיב רק מילי דשכיחי והני לא שכיחי ע"ש:

וא"כ לפ"ז קשה איך קחשיב תנא דמתני' גם לאו דלא יבא הא בזה הדרא קושית הש"ס דכי עייל אצבעתי' דכרעי' עיילי ברישא והשתא אין לומר בשידה תיבה ומגדל דהא מבואר בש"ס דנזיר (נ"ה ע"א) דשידה תיבה ומגדל לא שכיח והרי תנא דידן לא קחשיב רק מילי דשכיחי:

ב

והנראה בזה לישב עפ"ד הרמב"ם ז"ל בה' נזירות (פ"ז ה"ח) שכ' חידוש דין דאף דכל אדם שנגע בכלים שנוגעים במת בשעת חיבורן למת נטמא טומאת שבעה מ"מ נזיר שנגע בכלים הנוגעין במת אינו נטמא כלל וכ' ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר דוקא אבל כל אדם שנטמא בכלי יזה בשלישי ובשביעי ורק בנזיר אינו כן כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירותו עכ"ל הרמב"ם ז"ל:

ומעתה יהי' נמצא דיהי' חידוש דין בנזיר מבכהן לענין חיובא דלא יבא דהא אף דעיילי אצבעתי' דכרעי' ברישא מ"מ הרי אצבעתי' דכרעי' נוגעין בסנדלין שברגליו והוי לי' נוגע בכלים הנוגעים במת וא"כ בנזיר בכה"ג אינו נטמא טומאת שבעה כדי שלא לסתור ימי נזירותו וכיון שבא אח"כ באהל המת שפיר נטמא בביאה דהא ל"ה מחולל ועומד כיון דמטומאה ראשונה אינו סותר נזירותו וטומאה שני' מוסיף וכמבואר במס' שמחות (פ"ד הט"ו) דהכל מודים דנטמא לאחר אותו היום חייב מפני שהוא סותר יום אחד ע"ש. וממילא כיון שנטמא בביאה ובלא"ה סותר נזירותו שוב חייב גם משום טומאה והו"ל באין כאחת [וגם יש אז טומאה דידו וחוטמו וכמבואר בגמ' דנזיר שם] וא"כ הא דצריך לאוקמא בשידה תיבה ומגדל הוא דוקא בכהן דעלמא אבל במשנתנו דאיירי בכהן שהוא נזיר א"כ שפיר הו"ל באין כאחת אף בלא שידה תיבה ומגדל:

ובזה יהי' א"ש ליישב קושית השאג"א ז"ל בהא דמסיק בסוגיין דהאי תנא כולל לית לי' דא"כ איך חל נזירות אכהונה ואף דנזירות כולל גם טומאת קרובים מ"מ אינו תל כיון דהאי תנא לית לי' כולל:

ולהנ"ל א"ש דבאמת נזירות אינו תל אכהונה והא דתני במתני' כהן ונזיר היינו משום דתנא לטפויי לאוין קא נחית ואילו ל"ה אלא כהן הי' נטמא שבעה תיכף בנגיעת אצבעתי' דכרעי' ושוב ל"ה חייב אביאה אבל כיון שהוא נזיר ג"כ והתורה חסה עליו בטומאה זו דנגיעה בכלים כדי שלא יסתור נזירותו וא"כ טומאה וביאה באין כאחת דהא נהי דאמרינן דאין נזירות חל אכהונה היינו רק לענין שלא יתחייב מלקות אבל תרין איסורין רביע עליו וכמבואר בש"ס יבמות (ל"ג ע"ב) דנפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ע"ש וא"כ שפיר אית בי' שם נזיר לענין דיהי' חייב בטומאה וביאה דכהונה:

ג

ומה נאמנו בזה דברי רש"י ז"ל שמדייק כהן והוא נזיר כו' דעובר משום כהן בלא יטמא ומשום שהוא נזיר עובר גם בלא יבא ומביא קרא דעל כל נפשות מת לא יבא דכתיב בכהן (ע' תו"כ פ' אמור דקאי גם אכה"ד וכ"ה בס' המצות מל"ת קס"ח] והיינו דעי"ז שהוא נזיר הו"ל טומאה וביאה כאחת ועובר גם בלא יבא דכהן ולא משום נזירות רק משום כהונה ומשו"ה מביא לא יבא דכהן דוקא עי' עוד ברש"י פסחים מ"ז ע"ב ובהג"ה שם ובגליון שם ודו"ק):

ד

ובהא ארווחנא לתרץ דברי הריטב"א ז"ל ברי"ף נדרים (ט"ז ע"ב) שכ' וז"ל ואיכא דקשיא לי' להא דאמרינן נדרים חלין על המצות לקיימן מדאמרינן במס' מכות וליחשוב נמי שבועה שלא אחרוש ופרקינן דמושבע מהר סיני ואכתי ליחשוב קונמות כגון דאמר קונם שדי לחרישה ביו"ט, ולאו קושיא היא דמידי דאיתא בשאלה לא קתני עכ"ל הריטב"א ז"ל והוא תמוה מאד דהא פריך בסוגיין והרי נזיר ומסיק אלא האי תנא כולל לית לי' וא"כ נמצא ממילא דתני מידי דאיתא בשאלה ג"כ ושוב קשיא ליתני קונם:

ולהנ"ל יהי' א"ש דהא דפריך הש"ס והרי נזיר היינו רק להס"ד דהש"ס דאית לי' להאי תנא כולל וא"כ נזירות אל אכהונה ושפיר הוה אמינא דהא דקחשיב נזיר היינו לענין חיובא דנזיר עצמו וא"כ ע"כ תני גם מידי דאיתא בשאלה אבל לפ"מ דמסיק הש"ס דהאי תנא כולל לית לי' וא"כ נזירות לא חל אכהונה וא"כ ע"כ הא דתני נזיר לאו לחיובא דנזיר קתני אלא לענין חיובא דכהן כדי שיחייב גם בלא יבא וא"כ ע"כ שוב מוכרח לומר דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דאל"כ אלא דתני גם מידי דאיתא בשאלה שוב תקשה ל"ל למתני כהן ליתני נזיר לחודא וג"כ יהי' תרויהו לא יטמא ולא יבא אע"כ דמידי דאיתא בשאלה לא קתני ומשו"ה אי אפשר למתני חיובא משום נזיר וע"כ עיקר חיובא משום כהן ולא תני נזיר אלא כדי שיתחייב משום כהן בלא יבא ג"כ וכנ"ל וא"כ אדרבה מוכרח לפי המסקנא דמידי דאיתא בשאלה לא קתני ושפיר מיושבים דברי הריטב"א ז"ל:

ה

ועדיין פש גבן לברורי הא דתנן במשנתינו חנניא ב"ח אומר אף הלובש כלאים ואמרו לי' רבנן אינו השם ואמר להו אף הנזיר אינו השם והרי לפי דברנו דעיקר הדבר דחשיב נזיר הוא משום כהן א"כ יותר הו"ל לומר אף הכהן אינו השם:

ואכן יש ליישב גם זה עפ"ד התוס' שבת (פ"ה ע"א) שהקשו בהא דאמרי לא תשיג גבול רעך גבול שגבלו ראשונים לא תשיג דא"כ הזורע כלאים ילקה נמי משום לא תשיג ותי' דאין לוקין על לאו זה מתרי טעמי חדא דהוא לאו הניתן להשבון ועוד משום דהוי לאו שבכללות ע"ש. והנה מבואר ברש"י תמורה (ד' ע"ב) דכהנים לוקין על לאו הניתק לעשה. ומשו"ה מכהן לחודא ל"ה קשיא לי' דהוה אמינא דתנא דידן ס"ל לוקין אלאו שבכללות וא"כ הא דאין לוקין בכלאים בלא תשיג היינו משום דהוה להנל"ע ולהכי קתני כהן כדי דלילקי נמי אלא תשיג וא"כ שפיר הוי מן השם דהא אתיא משום חרישה ולהכי לא אמר להו רק נזיר דזהו ודאי משום טומאה וע' בפי' הריב"ן במשנה דמכות שם ודו"ק:

ידידו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה