שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מו · א
בירושלמי שבת (פ"ז ה"א) הכי איתא כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו:
ובמכילתא פ' ויקהל איתא יותר מבואר הרי שחל יוה"כ להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות שומע אני יהא חייב ת"ל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו ע"ש. והנה יש להבין דברי המכילתא דמדוע מדייק דוקא שחל יוה"כ להיות בערב שבת והלא כמו כן הי' יכול לפרש גם איפכא שיוה"כ חל להיות במוצאי שבת:
ולתרץ דברי המכילתא נראה. דהנה בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ב) אמרינן בדין אכל בבין השמשות של מוצאי יוה"כ ויש כאן ספק אם ביוה"כ אכלו אם לאחר יוה"כ חבריא אמרין דהוי ספק כפרה וכיפר לו יוה"כ ואין צריך להביא אשם תלוי כדין כל חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ ור' מתניא פליג ואמר דאין יוה"כ מכפר אלא על מיני דמים שנסתפק לו ביוה"כ גופי' אבל הכא מכיון שיש כאן ספק שמא לאחר יוה"כ אכלו ול"ה לו ביוה"כ ספק כפרה של מיני דמים אינו מכפר עליו וצריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי ואמרינן עוד שם בירושלמי משמי' דר"י בי ר' בון דהא דפליגי ר' מתניא וחברי' דוקא באכילת היתר פליגי דלהכי ס"ל לחבריא דכיפר דממנ"פ אי יוה"כ הי' הרי כיפר עליו היום ואי חיל הי' הרי לא נתחייב משום אכילה כלל אבל באכילת איסור דליכא ממנ"פ גם חבריא מודה דלא כיפר ע"ש:
וא"כ מעתה נמצא לד' הירושלמי הנ"ל דיהי' נפ"מ בין עשה מלאכה בבה"ש של בין יוה"כ לשבת או עשה מלאכה בבין השמשות של בין שבת ליוה"כ. דבעשה מלאכה בין השמשות שבין יוה"כ לשבת לא כיפר עליו יוה"כ דהרי ליכא ממנ"פ לומר אי יוה"כ הוא כיפר ואי חול הוא מותר דהא אי לאו יוה"כ הוא הרי הו"ל שבת וא"כ בין כך ובין כך עשה מלאכת איסור והרי זה דומה לאכילת איסור בבין השמשות של מוצאי יוה"כ דמודו חבריא דלא כיפר אבל היכי שעשה מלאכה בין השמשות שבין שבת ליוה"כ נפטר מאשם תלוי דהוי עליו מיני דמים איוה"כ גופי' ע"ש בירושלמי בזה:
והנה בהא דממעט במכילתא בו ולא בו ובחבירו הקשה הגאון אור יקרות ז"ל דל"ל קרא למעוטי הא ממילא נדע דפטור דמאי נחייבי' אי מיתת ב"ד הא ל"ש מיתת ב"ד ביוה"כ ואי לענין מלקות הא ליכא מלקות בשבת ואי לענין כרת הא קמי שמי' גליא. ולפום ריהטא הי' נראה ליישב דנפ"מ לענין חטאת אבל גם ז"א דהא מחטאת כבר אמעט מקרא דאשר חטא בה דדרשינן עד שיודע במה חטא וכמבואר בש"ס דכריתות (י"ט ע"א) וע"כ מוכרח לתרץ דנפ"מ לענין אשם תלוי דלא ילפינן מחטאת וכמבואר בגמ' דכריתות שם בפלוגתא דר"י ור"ש ע"ש:
וכיון דהנפ"מ לענין אשם תלוי א"כ שפיר בדיוק נקטו במכילתא למעט בו ובחבירו היכי שחל יוה"כ להיות בע"ש דביוה"כ שחל להיות בע"ש דהו"ל כמו אכילת איסור במוצאי יוה"כ ולא הוי עליו ביוה"כ מיני דמים שפיר צריך למעט בו ובחבירו דאיכא נפ"מ לענין אש"ת אבל בחל יוה"כ להיות אחר השבת דדמיא לאכילת היתר דממנ"פ כיפר א"כ גם לענין אש"ת אין שום נפ"מ ולא הוי צריך קרא למעוטי: