שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מה · ב
ולפום ריהטא הי' נ"ל להוכיח דשיטת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא דמקלקל אינו פוטר מתשלומין והוא ממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' חובל ומזיק (פ"ד ה"ז) וז"ל חבל בחבירו בשבת אפי' הי' שוגג פטור התשלומין מפני שהוא עון מיתת ב"ד וכבר ביארנו שלא חילק הכתוב בדבר שי"ב מיתת ב"ד בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין והלא החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל עון שיש בו מיתת ב"ד הואיל ועשה נחת רוח ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו הרי הוא כמתקן ונמצא עון מיתה לפיכך פטור מן התשלומין עכ"ל הרמב"ם ז"ל וא"כ לכאורה מבואר דמקלקל אינו פוטר מתשלומין שהרי הצריך לתת טעם משום דמתקן אצל יצרו:
ואכן אין ראי' מדברי הרמב"ם הנ"ל דלעולם י"ל דס"ל דמקלקל פוטר מתשלומין ואפ"ה איצטרך לומר דמשכחת מתקן בחובל דהרי עיקר הטעם דמקלקל פוטר הוא מאתר דמתקן מתתייב בנפשו וכדברי הירושלמי הנ"ל מאחר שלצורך מתחייב כו' וא"כ מוכרח לפרש דמשכחת מתקן דמחייב בשבת ופוטר מתשלומין וא"כ ממילא מקלקל נמי פוטר וזהו מדוייק בלשון הרמב"ם ז"ל שכ' ונמצא עון מיתה היינו כיון דעיקר העון במתקן במיתה וא"ש גם המשך הלשון שכ' דין שוגג דהא בהא תליא: