שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מה · א
עיקר הדין היא מחלוקת רש"י ותוס' ז"ל במס' ב"ק (ל"ה ע"א) דאהא דתנן במתני' שם שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו פריך הש"ס דקתני הוא דומיא דשורו ואיירי בלא קבעי לאפרו וא"כ מקלקל הוא ואמאי פטור מתשלומין ומתרץ רבא דאתיא כדתנא דב"ת דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין ופירש"י ז"ל דרבא מוקי מתני' בלא קבעי לאפרו דומיא דשורו ואף דהו"ל מקלקל אפ"ה פוטר מתשלומין דמדמה לה לשוגג. והתוס' ז"ל שם הקשו על פרש"י ז"ל דלא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה ופירשו דאיירי באמת דבעי לאפרו ודומיא דשורו הוא רק לענין שוגג ע"ש. הרי דהוא פלוגתא דרבותא רש"י ותוס' ז"ל:
ובאמת דברי רש"י ז"ל יש להם מקור בירושלמי שבת (פ"ב ה"א) דפריך שם אהא דר"י דמקלקל פטור במבעיר ממשנה דהדליק הגדיש בשבת ומשני מאחר שלצורך הי' מתחייב בנפשו אפי' שלא לצורך פטור מן התשלומין מן הדא דמכה בהמה דלא חלקת בין שוגג למזיד ע"ש והוא בהדיא כפרש"י הנ"ל וע' בהגהות שם: