שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מג · ח
ובזה אמרתי לבאר הש"ס דפסחים (ס"ז ע"א) לא טמא מת בלבד אמרו אלא אפי' מת עצמו דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו והתוס' ז"ל במס' סוטה (כ' ע"ב) הקשו בזה דהא אדרבה מת עצמו קיל מטמא מת דכיון דאין לו טהרה במקוה אינו חייב במכניס למקדש ותי' התוס' דהכי קאמר לא טמא מת לאחר פרישתו לבד אמרו אלא אפי מת עצמו אפי' בעודו בחיבורין שרי ליכנס במחנה לוי' עיי"ש:
ונשאלתי בזה מתלמידי הרב מו"ה זושא יחי' דהא אמרינן בש"ס דסוטה (י"ג ע"א) דעצמות יוסף הי' בארון של מתנות והרי קיי"ל דמכניס כלים טמאים במקדש פטור וא"כ על הארון ודאי פטור וגם האדם הנוגע בארון הנוגע במת הא שיטת הראב"ד ז"ל דאינו חייב על ביאת מקדש בכה"ג ואפי' בחיבורין וכמבואר בה' ביאת מקדש (פ"ג הי"ג) ואיך יפרנס הך ברייתא דאפי' מת עצמו:
ואמרתי לתרץ זה ע"פ דברנו הנ"ל דהנה התוס' במס' ברכות (י"ט ע"ב) בהא דאמר ר"י בר' צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים הקשו נהי דל"ה טומאה רצוצה כיון דרוב ארונות יש בהן פותח טפח אבל מ"מ הרי הארון נעשה גו"ד למת וכיון דנטמא אינו מציל והו"ל כמאהיל על עצמו של מת ותי' התוס' ז"ל דניהו דבעלמא כל שנטמא אינו חוצץ עוד אבל טומאת גו"ד שאני שאינו טמא רק צד החיצון ולא הפנימי ומשו"ה חוצץ ע"כ:
והרי כבר הבאתי דברי הר"ש ז"ל דהטעם דאינו טמא רק צדו החיצון ולא הפנימי הוא משום דגו"ד אתיא מעל פני ומוציא טמון וכנ"ל והרי מבואר בש"ס דפסחים שם דהך ברייתא דאפי' מת עצמו ר' יהודא הוא דס"ל מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים עיי"ש וא"כ מעתה ר"י לשי' דס"ל דגו"ד אינו מטמא במשא וכמבואר בספרי והובא בר"ש באהלות שם (פ"ג מ"ד) בהא דאר"י כל ימינו היינו מתקלין בהר הזה ע"ש וא"כ ע"כ ס"ל דגו"ד אינו מטמא לאחר פרישה ומשו"ה לא ילפינן משא מנבילה וא"כ כיון דס"ל דאינו מטמא לאחר פרישה ע"כ לא אתיא לי' גו"ד מקרא דע"פ רק ס"ל דהלכתא הוא וא"כ ממילא טמא גם מצדו הפנימי ושוב אינו חוצץ וא"כ כיון שהכניס הארון עמו במחיצתו הרי הו"ל כמו שהוא באהל אחד עם העצמות ואטומאה זו הנזיר מגלח וכמבואר ברמב"ם בפ"ז מה' נזירות וחייב על ביאת מקדש ושפיר הויא רבותא דמת עצמו:
ויש להעיר עוד בזה מהתוספתא דאהלות (הובא בר"ש פי"ג) דאר"י דכל שאינו מצטרף חוצץ וע' בפי' הרא"ש שם ודו"ק: