שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מג · ז
ובהכי א"ש ג"כ לבאר המשנה דאהלות (פט"ו מ"ט) עשה חבית מלאה משקין גולל לקבר הנוגע בה טמא והחבית והמשקין טהורין והתוס' ז"ל במס' ברכות (י"ט ע"ב) הביאו משנה זו ופירשו משום דגו"ד אינו מטמא רק צדו החיצון ולא הפנימי ומשו"ה החבית והמשקין טהורין ע"ש, והנה התוס' ז"ל לא פירשו לנו שום טעם בזה ואכן הר"ש ז"ל במס' אהלות שם ביאר הטעם בזה דכיון דטומאת גו"ד ילפינן מע"פ השדה א"כ בעינן גלוי דוקא דהא אמרינן בגמ' דחולין ע"פ להוציא את הטמון ומשו"ה אינו מטמא רק צדו החיצון עכ"ל וא"כ לפ"ד הר"ש אלו יהי' נמצא לכאורה דמשנה זו לא אתיא אלא אליבא דמ"ד דע"פ השדה רבות גו"ד אבל למ"ד דגו"ד הלכתא הוא א"כ נמצא דגם צדו הפנימי יהי' טמא ואמאי החבית והמשקין טהורין:
אבל לפ"מ שביארנו א"ש אליבא דכו"ע שהרי הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש שם וכן בה' טו"מ (פ"ו ה"ד) כתב דהא דהחבית והמשקין טהורין היינו משום שפירשו וגו"ד אינו מטמא רק בחיבורו למת וא"כ ממנ"פ אתיא שפיר דלמאן דיליף מהללמ"ס א"כ אינו מטמא לאחר שפירש ולמאן דיליף מע"פ השדה דנמצא דאפי' לאחר שפירש מטמא א"כ הרי הוא טהור מדין טמון דע"פ השדה קאי אצד חיצון דוקא ולא אפנימי: