אור ברסלב
שות אור המאיר סימן מא › ג

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן מא · ג

ב

וע"ד מה שעמדת בהא דאיתא בתוספתא דמקואות (פ"א ה"ח) והובא ג"כ בר"ש (פ"ב דמקואות מ"א) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות למפרע רש"א ברה"ר טהורות אמר ר"ש מעשה במגירה של דיסקים שנמדדה ונמצאת חסירה והי' ר"ט מטהר ור"ע מטמא אמר ר"ט למה זה דומה למי שהי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חליצה שעבודתו כשרה ור"ע אומר הרי זה דומה לבע"מ שעבודתו פסולה כו' נמנו עליו וטמאוהו אמר לו ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחיים עכ"ל התוספתא:

ותמהת בזה דהא ר"ש מיקל בהא דמקוה שנמדד ואמר ברה"ר טהורות וא"כ מה הביא ר"ש בעצמו מעשה לסתור שהודה ר"ט לר"ע דדומה לבע"מ שעבודתו פסולה, וכבר ראו עיניך דברי הגר"א ז"ל שכ' דאין לגרוס אמר ר"ש ושאלת אולי יש בידי להעמיד הגירסא כאשר לפנינו:

הנה לפענד"נ ליישב התוספתא באופן דר"ש באמת מביא ראי' דטהור ברה"ר מהא דהלכה כר"ע דטמא בהקדם לבאר פלו' דר"ש ורבן דרבנן מטמאי אף ברה"ר ור"ש מטהר ברה"ר דאזלו לשי'.

דהנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כ' הטעם דרבנן מטמאי ברה"ר אף דבעלמא ס"ט ברה"ר טהור והיינו משום דאין מטהרין ברה"ר רק ספק ליטמא אבל לא ספק ליטהר עי"ש וע' ש"ס נדה (ג' ע"א):

והנה יש להקשות בזה דהא שי' הרמב"ם ז"ל במס' מקואות (פ"א מ"א) וכ"פ בה' טומאת אוכלין (פ' ה') דמים מחוברים בקרקע כל שהם פחותים ממ' סאה מקבלין טומאה וא"כ אם נתפוס דהמקוה היתה פחותה ממ"ס הרי א"כ קיבלו המים טומאה מהאדם או הכלים שטבלו בהם וא"כ המקוה שעומדת ברה"ר הרי זהו הויא ספק ליטמא והרי בספק ליטמא קיי"ל דס"ט ברה"ר טהור וא"כ כיון שאנו מחזקינן לענין המים שיש בהם מ' סאה כי היכי דלא ליטמאו מספק שוב איך אפשר לנו לטמאות האדם והכלים שטבלו מטעם ספק ליטהר והרי הוא תרתי דסתרי:

ואכן באמת מצינו פלוגתא דר"ש ורבנן בדין כזה במס' טהרות (פ"ו מ"א) דתנן התם המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר ברה"י טמא וברה"ר טהור ור"ש מטהר אף ברה"י משום דרה"ר מפסקת ומבואר שם דפליגי בסברא זו דר"ש מטהר אף ברה"י דכיון דאנו מחזיקין אותו ברה"ר לחי א"א לומר מת הי' ברה"י דהוי תרתי דסתרי ומשו"ה מטהרינן לי' אף ברה"י ורבנן ס"ל דברה"י טמא וברה"ר טהור ולא חיישינן לתרתי דסתרי ע"ש:

וא"כ גם הכא לטעמי' אזלי דרבנן ס"ל דאף ברה"ר טמא משום דהוי ספק ליטהר ואף דלענין המים שבמקוה הוי ספק ליטמא וא"כ ע"כ אנו מוכרחין לומר שי"ב מ' סאה וא"כ איך נטמא האדם והכלים הא הוי תרתי דסתרי הא לרבנן לא איכפת לן בהכי אבל ר"ש לשי' דקאמר רה"ר מפסקת ומטהר א"כ ממילא גם הכא כיון דאנו מטהרין המים ואמרינן דהר בהו מ"ס משום דהוי ספק ליטמא ממילא גם האדם והכלין טהורין ברה"ר:

ומעתה א"ש התוספתא הנ"ל דהנה התוס' בקדושין (ס"ו ע"ב) הקשו בהא דא"ר טרפון דהרי זה דומה לבן גרושה הא בבן גרושה אף שנודע אח"כ בודאי שהוא בן גרושה מ"מ העבודה שעבד קודם שנודע כשרה וע' בתוס' ישנים שתי' דבאמת גם בענין טהרות ס"ל לר"ט דכן הדין דאותן טהרות שפשה קודם שנודע הספק טהורות וזה מבואר ביותר בריטב"א בקדושין שם וז"ל והנכון לפרש דברים כמשמען ופשוטן כלומר דר"ט ה"ק דאדם סמא שטבל אתמול במקוה זה עד שלא נמצא חסר אע"פ שלא עלתה לו טבילתו מכאן ולהבא ואין מניחין אותו להתעסק בטהרות עד שיטבול אין לתמוה האיך העלה לו אותה טבילה לטהרות שנגע אתמול שהרי מצינו כיוצא בזה לענין בן גרושה דעבודתו מכאן ולהבא פסולה ועבודתו למפרע כשרה ור"ע ס"ל דאין חילוק בין מכאן ולהבא ובין למפרע ע"ש:

וא"כ מעתה נחזי אנן אם היתה הלכה כר"ט דלענין טהרות דלמפרע דומה לבן גרושה וחלוצה וא"כ הי' הדין דאפי' אם אנו יודעין בודאי שלא הי' במקוה מ"ס מ"מ המים טהורים כיון דהאדם הטמא כבר נגע בהו קודם שנולד הספק על המקוה והוי כמו עבודה דבן גרושה קודם שנולד הספק דכשרה וא"כ שוב שפיר אמרינן דהאדם הטובל אפי' ברה"ר יהי' טמא משום דהוי ספק ליטהר ואף דהמים טהורים מ"מ ל"ה תרתי דסתרי כלל דהא דאנו מטהרין המים אינו משום שאנו תופסין שהי' בהו מ"ס אלא אפי' אם ודאי אין בהו מ"ס הרי הם טהורים ולהכי מביא ר"ש ראי' ממגורה של דיסקיס שהודה ר"ט לר"ע דטמא וא"כ ממילא הוי תרתי דסתרי וטהור ברה"ר ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה