שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מ · ח
ודע דבמשנה דפרה (פי"א מ"ז) תנן איזוב של תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר וכ' הר"ש ז"ל שם וז"ל וטעמא דלא יזה בטהורה כדאמרינן בסוכה גבי אתרוג ח"א מפני שמכשירה וח"א מפני שמפסידה עכ"ל, הנה הביא הר"ש ז"ל ב' האוקימתות ולא הכריע אבל הרא"ש ז"ל כ' הטעם מפני שמפסידה ע"ש:
והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם כ' וז"ל וא"ת איך אפשר בו ההזאה והוא יטמא מי חטאת ואפי' היתה תרומה טהורה כפי מה שקדם לפי שכבר התבאר שהתרומה לא תטמא מ"ח אלא אם היתה כביצה עכ"ל וכונתו על מה דאיתא לעיל שם במשנה ג') דבלה של תרומה שנפלה לתוך מ"ח אם יש בה כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאין וא"כ ע"כ מוקי הכא בפחות מכביצה דוקא, ולפ"ז יש להעיר לשי' התוס' ז"ל בפסחים דפחות מכביצה אינו מקבל הכשר וא"כ איך אפשר לאוקמא הכא הטעם מפני שמכשירה כיון דאיירי בפחות מכביצה וע"כ מוכרח לומר טעמא דמפסידה:
ואכן להרמב"ם ז"ל דמפרש באתרוג טעמא דמכשירה ניחא גם הכא שהרי שי' הרמב"ם ז"ל דאפי' פחות מכביצה מק"ט והכשר וכמבואר בהטו"א (פ' ה') וע"ע ברמב"ם בה' פרה (פי"א ה') שכ' בסתם לא יזה וע' בכ"מ שם דמפרש טעם הרמב"ם משום גזירה אטו כביצה ע"ש ודו"ק: