שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן מ · ז
ובדרך החידוד קצת נ"ל לישב דלא תקשה לשיטה זו דאתרוג יוצאין במחובר דאמאי לא קאמר דאיכא ביני' מחובר ע"פ ה' הקדמות קצרות:
הא' ירושלמי דערלה (פ"א ה"א) אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה:
הב' ירשלמי דערלה (פ"א ה"נ) לא סוף דבר בריכה אלא אפי' זקן שנעקר ויש בו פירות וחזר ונטעו כך דינו דבהוסיף מאתים אסור משום ערלה:
הג' ירושלמי כלאים (פ"ה ה"ה) כיצד בודק אם הוסיף מאתים לוקט אחד ומניח אחד ופי' הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מ"ו) וכ"ה בהרא"ש בה' קטנות דהיינו שלוקט אחד וכשייבש למשל במאתים שעות מזה ישער דבשעה אחת אבד ליחות חלק אחד ממאתים וממילא כן הדבר כשהניחו מחובר לקרקע יוסיף בשעה א' חלק ממאתים ע"ש:
הד' הרמ"א בשו"ע או"ח (סי' תרמ"ח) דבמשך שנה כל אתרוג נתייבש ואבד לחותו:
הה' מ"ש הברכ"י בשם גדולי הפוסקים דלא יטול לכתחילה רק אתרוג הראוי לשבעה ע"ש:
ואחרי ה' הקדמות אלו ממילא מיושב הקו' דליכא למימר דאיכא ביני' כשקרא שם תרומה וחזר ושתלו דהא כיון דאמרינן דבמשך שנה נתייבש ואובד כל לחותו ממילא נמצא דחלק מאתים אינו מגיע אפי' לשני ימים וממילא ידעינן דאם יניחנו מחובר יוסיף בפחות משני ימים חלק מאתים וא"כ אף כשחוזר ושתלו כיון שעברו עליו קרוב לשני ימים כבר הוסיף מאתים ואסור משום ערלה דהא אפי' נטעו למצותו חייב בערלה והרי אתרוג של ערלה אפי' אם נטל לא יצא וכמבואר במשנה דסוכה שם וא"כ אם ישאירו כך מחובר קרוב לשני ימים שוב יהי' פסול משום ערלה ואם יעקרנו שוב יהי' מהני ההכשר ויהי' אסור ליטלו מטעם מכשירה וא"כ כיון דאינו ראוי לכל השבעה ממילא אפי' ביום הראשון לא יטול וא"כ ממילא אין נפ"מ בין טעם מכשירה לטעם מפסידה דלתרויהו לא יטול לכתחילה ובדיעבד בתרויהו כשר וכמבואר בגמ' שם וא"כ אין שום נפ"מ ביני':