שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לח · ד
ובעיקר דברי המהר"ם מינץ ז"ל שהבאתי לעיל שהתיר משום חששא דתרבות רעה והביא ראי' מהא דגיטין (ל"ת) בההיא אמתא דעבדא איסורא ואמרינן שם דמצוה לשחרר ול"ח לל"ת דלעולם בהם תעבודו הנה כ"כ הר"ן ז"ל דבכה"ג ליכא כלל איסור דלעולם בהם תעבודו דעיקר הטעם הוא משום לא תחנם וכל שאינו עושה לטובת העבד שריא וא"כ לפ"ד הר"ן ז"ל ממילא אין ראי':
ועפי"ז אמרתי לתרץ קו' העולם בש"ס ברכות (מ"ז) בהא דר"א דשחרר עבדו להשלימו לעשרה דמשני מצוה שאני ופריך והא הו"ל מצוה הב"ע ומשני מצוה דרבים שאני ואילו בש"ס גיטין (ל"ח) לא קאמר רק מצוה שאני ולא פריך והא הו"ל מהב"ע:
ואמרתי לתרץ ע"פ ד' הר"ן הנ"ל דבמג"א (סי' צ') הקשה על שי' הר"ן ז"ל דא"כ מאי פריך בברכות והא הו"ל מהב"ע והא לפ"ד הרן היכא דלמצוה קעביד ל"ה איסור כלל דלית בי' לא תחנם:
והנראה בזה דבגמ' ברכות שם קאי מקודם בשי' זו דתשעה ועבד מצטרפין ופריך מהא דר"א דשחרר עבדו ומשני תרי עבדי הוי שחרר חד ונפיק בחד ע"ש:
וא"כ כיון דתרי עבדי הויין ולא שחרר אלא חד ממילא כיון דבחר לו עבד אחד לשחררו א"כ הרי הוא עשה טובה לעבד זה דוקא שהרי אף דבעי לי' להשלימו לעשרה מ"מ הרי הי' יכול לשחרר העבד השני וכיון דעושה לו חניי' שפיר פריך הש"ס שם והא הו"ל מהב"ע:
משא"כ לפי המסקנא דמסקינן לית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא דתשעה ועבד אין מצטרפין א"כ ר"א שחרר חד ול"ה לי' אידך ממילא שפיר משני בגיטין מצוה שאני ולא פריך דהו"ל מצוה הב"ע משום דבכה"ג ל"ה עבירה כלל ושוב אין ראי' מהא שהתירו: