שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לג · ב
ובמה שהאריך עוד בסי' א' הנ"ל בדבר קושית הריב"ש (בסי' רצ"ב) בהא דמקואות (פ"ז מ"ו) דאר"י אף השני טהור משום דס"ל גוד אחית והא הו"ל זוחלין:
הנה אמרתי לתרץ קו' הריב"ש ז"ל ולבאר עפ"ז פלוגתת הרמב"ם והטור ז"ל דהרמב"ם ז"ל (בפ"ח מה' מקואות הי"ב) פסק כת"ק דר"י בירדו ב' וטבלו דהשני טמא והטור ביו"ד (סי' ר"א) פסק כר"י דהשני טהור דלשי' אזלו ותתיישב ג"כ קושית הכ"מ ז"ל דאמאי באדם פסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דהשני טמא ואולי בסגוס פסק כר"י דאף השני טהור:
בהקדם עוד דברי הרמב"ם שם שכ' ובפ"ח ה"ח) ג' גומות שבנחל העליונה והתחתונה של כ' אמה והאמצעית של מ' סאה כו' שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו. והקשו בזה דכיון דס"ל לרבינו ז"ל גבי ירדו ב' וטבלו דהשני טמא והיינו ע"כ דלא אמרינן גוד אחית וא"כ ל"ל טעמא דאין הנזחלין מערבין תיפוק לי' דל"א גוד אחית וכ"ש גוד אסיק:
וליישב זה אמינא דבגמ' חגיגה (יט) עודהו רגלו אחת במים הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור, מאן תנא עודהו רגלו אחת במים אר"פ ר' יהודא הוא דאמר דאף השני טהור ותמה בזה בטו"א שם דהא עד כאן לא שמעינן לי' לר"י רק דגוד אחית להמים שעליו כאלו הן במקוה דמשו"ה השני טהור אבל הכא אפי' תימא גוד אחות המים שעליו מה אהני זה לחשוב לגברא כתחילת טבילה, ועוד אס"ד דס"ל לר"י באמת גוד אחית לגברא גופא א"כ תקשי הא דג' גוממיות דאר"י דמטביל בתחתונה ולא בעליונה והיינו משום דס"ל גוד אחית ולא גוד אסיק והשתא דאמרינן גוד אחית לגברא גופי' א"כ יהי' מטביל בעליונה ג"כ:
והנראה בזה לאמר דבאמת הוכיח ר"פ מהא דאר"י דאף השני טהור דאמרינן גוד אחית לגברא גופי' ומכח קושית הריב"ש הנ"ל שהקשה לשי' התוס' גיטין (ט"ז) דמשו"ה ל"ה קטפרס משום דסופן לירד א"כ הו"ל זוחלין וכנ"ל ולפ"ז א"ש דכיון דס"ל לר"י גוד אחית לגברא גופי' דהוי כאלו האדם עומד בתוך המקוה א"כ אין כאן לא קטפרס ולא זוחלין וע' ש"ך (סי' ר"א סק"ל) ומשו"ה שפיר אמר ר"פ ר"י הוא דאמר גוד אחית להאדם עצמו ולכן מחזיק עצמו לכל מה שירצה:
ובמה שהקשה הטו"א דא"כ דס"ל לר"י גוד אחית ם עצמו א"כ אמאי אינו טובל בעליונה הנה ראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל שדן ג"כ בזה לומר דר"י ורבנן בהא פליגי וס"ל לר"י גוד אחית לגברא גופי' ורבנן פ"ל דכיון דהאדם אינו צריך להמים משו"ה אף דאמרינן המים המועטים נגרים לגבי המים המרובים אבל האדם כיון דאינו צריך להמים אינו טפל לו ואינו נגרר אחריו אלא שהקשה לפ"ז דא"כ מאי פשיט להא איבעיא דמהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של אחד מהן מהא דג' גוממיות בנחל דאמרינן גוד אסיק דהא התם בג' גוממיות שהאדם עוד לא טבל וצריך עתה להמים ולכן טובל בעליונה דאמרינן גוד אחית להאדם עצמו ולאו משום גוד אסיק אבל במחטין וצנורות בראש אדם שכבר טבל ואינו צריך להמים ל"א גוד אחית:
ואכן באמת א"ש בפשיטות דבהא דירדו ב' וטבלו וכן בהא דעודהו רגלו אחת במים לענין שיחזיק עצמו לדבר החמור שפיר אפשר לומר גוד אחית להאדם גופי' כיון דגוף האדם עודנו מחובר במקצת למקוה במה שרגלו במים ולכן שייך גוד אחית להאדם אבל מה ענין זה בהא דשלש גוממיות לומר גוד אחית להאדם גופי' דשם אין חיבור להאדם לא עם המקוה האמצעית ולא עם התחתונה ורק המים מחוברים ע"י שטף של גשמים ולכן כיון דהמים מחוברים שייך גוד אחית או אסיק רק להמים אבל לא להאדם וא"כ שפיר הביא ראי' להא דמחטין וצנורות בראשו של אדם דאף דהאדם מחובר להמקוה הרי איננו צריך עוד להמים שכבר נטהר ורק המחטין וצנורות הם צריכין להמים והרי הם אינם מחוברים להמקוה רק המים שעל האדם מחבר אותם ודמיין שפיר להא דגוממיות דל"א בשביל זה גוד אחית להאדם למאן דאמר טובל בתחתונה אף שצריך להמקוה כיון דאינו מחובר וז"ב הסברא:
וא"כ שפיר מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל שהצריך לומר בהא דשלש גוממיות טעמא דאין הנזחלים מערבין דאל"כ הי' מותר להטביל בתחתונה דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל גוד אחית ולא קשיא דא"כ אמאי השני טמא דס"ל לרבינו ז"ל כת"ק דר"י דל"א גוד אחית לגברא גופי' והו"ל זוחלין אבל במים שפיר ס"ל גוד אחית וזהו באמת מה שכ' דאין הנזחלים מערבים דגם התם עיקר הפסול משום זוחלין:
ומעתה שפיר מיושב קושית הכ"מ ז"ל מה דמחלק רבינו ז"ל בין הא דאדם הטובל לסגוס דבאדם הטובל פוסק דהשני טמא ובסגוס פוסק דהשני טהור:
ולהנ"ל נראה דהרמב"ם ז"ל לשי' אזיל דס"ל דגם מים מחוברים בקרקע אם הם פחותים ממ' סאה מקבלים טומאה וכמבואר בדבריו בפי' המשנה דריש מקואות ובה' טו"א (פט"ו) וא"כ נחזו אנן אי נימא דאין המים שעל הסגוס מצטרפין להמקוה משום דקטפרס אינו חיבור וא"כ הו"ל מקוה חסירה ממ' סאה ויהי' הסגוס טמא דהרי במקוה שנחסרה ממ' סאה כיון שנכנס בו הטמא השני הוא מטמא את המים וא"כ הסגוס שנוגע במקצת בהמים נטמא כדין משקין שמטמאין כלי אבל אי נימא גוד אחית להסגוס כאלו הוא במים ויהי' מקוה שלימה ממ' סאה וא"כ ממילא לא נטמאו המים ויהי' גם הסגוס טהור וא"כ נמצא דהסגוס גופי' אף שכבר נטהר עודנו צריך לחיבור המים שלא יטמא ובכה"ג הא גם רבנן מודים לר"י דאמרינן גוד אחית וכנ"ל:
ואכן כ"ז רק בסגוס דהוא כלי ומקבל טומאה מהמים משא"כ באדם הטובל דקיי"ל אין שקין מטמאין אדם וא"כ נמצא דאף אם יטמאו המים יהי' האדם טהור וא"כ אינו צריך עוד להמקוה ולכן לא אמרינן גוד אחית לגבי גברא גופי' וממילא מפסלי המים משום זוחלין ומשו"ה פסק הרמב"ם ז"ל באדם דהשני טמא וכחכמים דפליגי אר"י ומתני' דסגוס אתיא ככו"ע ולאו דוקא ר"י הוא:
ואכן נראה עוד דזה יהי' תליא בפלוגתא בגמ' דחגיגה שם דאר"נ מחלוקת במעלות דרבנן אבל מטומאה דאורייתא לטהרה ד"ה אף השני טמא ואיכא דאמרי מחלוקת בטומאה וטהרה אבל במעלות דרבנן ד"ה אף השני טהור והרמב"ם ז"ל פוסק כלישנא קמא דבמעלות דרבנן מחלוקת וכמ"ש הכ"מ שם והטור ס"ל כלישנא בתרא דבטומאה דאורייתא מחלוקת וכמבואר בב"י שם ובסי' רא):
וא"כ מעתה בסגוס כיון דהא דמשקין מטמאין כלי הוא רק דרבנן וא"כ למ"ד דבדרבנן לד"ה השני טהור דאמרינן גוד אחית להאדם לענין טומאה דרבנן וא"כ הרי לענין טומאה דאורייתא שוב אין צריך הסגוס להמקוה ורק לענין שלא יטמא בטומאה דרבנן מדין משקין מטמאין כלי הלא לענין טומאה דרבנן גם ת"ק מודה דאמרינן גוד אחית וממילא לא נטמא הסגוס ושוב אין צריך הסגוס כלל להמקוה ושוב דומה להאדם הטובל דהשני טמא, ולכן הטור דס"ל כמ"ד דבטומאה דאורייתא מחלוקת וכמבואר בב"י שם וע"כ לדידי' לא מתוקמא סתמא דסגוס במתני' כרבנן רק כר"י וממילא הלכה כר"י מדסתם לן תנא כותי' אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דס"ל במעלות דרבנן מחלוקת וכמ"ש הכ"מ שם וא"כ גם בדרבנן לת"ק לא אמרינן גוד אחית להאדם גופי' וצריך הסגוס להמים וא"כ אתיא משנה דסגוס ככו"ע ומשו"ה פסק כרבנן דר"י בירדו ב' וטבלו ודו"ק: