אור ברסלב
שות אור המאיר סימן לג › א

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן לג · א

סימן לג

כ"ה הביא לפרש המשנה דמקואות (פ"ה מ"ב) דפליגי ר"י ור' יוסי לענין מעין שהעבירו פ"ג כלים דאזלי לשי' דפליגי (במ"ה שם) אי מזחילין בדבר המקב"ט דר' יהודא לטעמי' דאמר סומך אפי' מקל וקנה ולא איכפת לי' בדבר המקב"ט ומש"ה קאמר הרי הוא כמו שהי' ור' יוסי לטעמי' דבעי הויתו ע"י טהרה ולכן אמר הרי היא כמקוה עכת"ד:

הנה מדכרי הרמב"ם ז"ל שם מבואר דכו"ע ס"ל דבעינן הויתו ע"י טהרה במעיין עכ"פ ורק עיקר הפלוגתא לענין מקל וקנה דהוי פשוטי ה"ע דמק"ט רק מדרבנן בזה ס"ל לר"י דמזחילין ור"י פליג ואמר כל דבר שמקב"ט ואפי' מדרבנן אין מזחילין בו אבל בהא דמעבירין ע"ג כלים אילו הי' בזה משום הויתו ע"י טומאה גם לר"י ל"ה דינו כמעין דהוא מקב"ט מדאורייתא:

והנה לפום ריהטא הי' נ"ל לתרץ הדברים ולהביא ראי' ממקור אחר דר"י ס"ל דאפי' בטומאה דאוריתא מזחילין והוא ממה דמבואר בתוספתא דמקואות (פ"ד מ"ה) מזחילין ע"ג מת דברי ר' יהודא א"כ מבואר דאפי' בטומאה דאוריתא מזחילין לר"י:

ואכן נראה דאין ראי' משם דהא איתא בילקוט (פ' חקת) בשם הספרי בקרא דהנוגע במת לכל נפש האדם יטמא הנוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא ע"ש וא"כ כיון דמת עצמו אין בו טומאה שפיר ניחא דמזחילין ע"ג מת:

ואדרבה בהכי ניחא לי ליישב קו' המג"א ז"ל בס' זית רענן שתמה דמה נפ"מ אם המת עצמו טמא או לא ולהנ"ל ניחא דנפ"מ להא דמזחילין עליו:

והנה לכאורה תמהתי בדברי הספרי הנ"ל מהא דאיתא בתוספתא דכלים ובכ"ד בש"ס ויקח משה את עצמות יוסף עמו מכאן אמרו טמא מת מותר ליכנס למכנס למחנה לוי' ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפי' מת עצמו ולספרי הנ"ל מאי רבותא דמת עצמו הא אדרבה מת עצמו אינו טמא כלל, וא"כ לכאורה הי' נראה דלתוספתא זו ע"כ מת עצמו נמי טמא וא"כ שוב יהי' מוכרח מהא דקאר"י דמזחילין ע"ג מת דה"ה בכל דבר המק"ט ואפי' מדאוריתא:

ואכן באמת א"ש עפ"ד התוס' סוטה, (כ' פ"ב) שהקשו דהא מת אין לו טהרה במקוה ופטור עליו המכניס וא"כ מאי רבותא דמת ותי' דהכי פירושו ולא טמא מת בלבד אמרו לאחר שפירש מן הטומאה אלא אפי' מת עצמו דהויא טומאה בחיבורין במכניסו כו' וא"כ לק"מ דהכא הרי לא קאי על מת עצמו רק על הנוגע בו בחיבורין:

והנה הי' נראה להעיר עוד בזה מהאיבעיא דש"ס נדה (ע"א ע"ב) מתים לעת"ל צריכי הזאה שלישי ושביעי או לא עי"ש וא"כ מוכרח עכ"פ דפשיטא דמת עצמו טמא:

ואכן יש לישב גס זה עפ"ד התוספי הרא"ש בעירוכין (ג' ע"א) בהא דממעט קטן לענין ביאת מקדש שהקשה דתיפוק לי' דקטן פטור מעונשין ותי' דנפ"מ דעכשו הוא גדול ונטמא בהיותו קטן ע"י שנגע בו בעצמו עי"ש וא"כ גם הכא נראה דהאיבעיא כיון שנוגע בו בעצמו וא"כ אף דמת עצמו אינו טמא מ"מ הרי טמא משום נוגע בו לעתיד לכשיחיו עי"ש:

ומלבד זה נראה ליישב דשפיר מיבעיא אי מתים לעת"ל צריכין הזאה ע"פ הש"ס דכתובות עתידין שיעמדו בלבושיהן וע' בתוס' שם דהיינו בתכריכין שנקברו וכן מבואר בהדיא בירושלמי וא"כ י"ל דהאיבעיא הוא אם יהי' צריכין הזאה ע"י שיגעו בבגדים שנגעו במת ותליא זה בפלוגתת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בה' טו"מ לענין טומאת בגדים במת וע' תוס' נזיר (נ"ד):

והנה בעיקר דברי הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש הנ"ל בהא דר' יוסי דאמר כל דבר המקב"ט אין מזחילין בו דהיינו דאפי' בטומאה דרבנן ג"כ לא קרינן בי' יהי' טהור יש להעיר מהא דאמר ר' יוסי עצמו במס' פרה (פ"י) דקלף של חטאת שנתנו ע"ג כתבי הקדש ר"י מטהר ואף דהתם כתיב והניח אותו במקום טהור אמרינן כיון שהוא טהור מדאוריתא דיו ומ"ש מהא דיהי' טהור דבעינן שיהי' טהור אפי' מטומאה דרבנן, ויש להעיר עוד בזה מד' המשל"מ פ"ז מתרומות:

וכן יש להעיר בהא דאמר ר"מ בסוכה (כ"ג) דכיון דמדאוריתא מחזי חזי שריא ואילו בתוספתא דפרה ר"מ עצמו מטמא בהא דנתנו ע"ג כתבי הקדש ויש לחלק ולא כתבתי רק להעיר:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה