שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן לב · ז
וכה ראיתי בתשו' הראנ"ח (סי' ע') שכתב בדין ראובן שהחזיק בהכנ"ס בביתו ואח"כ אירעו אונס והחזיק שמעון ולכשעבר האונס פסק הראנ"ח ז"ל שראובן הראשון יש לו יותר חזקה דדמי ממש לרוצח שגלה לערי מקלט שחוזר לשררת אבותיו ומעבירין מי שזכה בשררה ההוא בעת של"ה הרוצח במקומו ע"ש:
והנה זה פלא דהא ברוצח כשמת קיי"ל כר"י דאינו חוזר לשררת אבותיו כמו שביארנו והראנ"ח ז"ל כ' בפשיטות דחוזר וצ"ע:
וע"ע שם בהראנ"ח שכ' דכל שלא שמענו בפי' שמחל חזקתו אמרינן דלא נתיאש ואפי' במילתא דלא שכיחא כולי האי שיעבור האונס דהרי עשירות אמרינן בגיטין (ל' ע"ב) דלא שכיחא ואפ"ה פסק המרדכי לענין ס"ת דאם העשיר חוזר לחזקתו וכמש"ל:
וע"ע בשו"ת ד"ח להגה"ק מצאנז זצ"ל ביו"ד ח"א (סי' נ"ג) שכ' דלא מהני אפסקי' אחר והביא ראי' ברורה מש"ס דברכות (כ"ח ע"א) דהדרוהו לר"ג מפני שהוא מזה בן מזה:
ואכן כל שקלא וטריא הדין הוא רק כשהאחר עדיין קיים או שיש לו יורשים הבאים מכחו אבל לגבי איש זר אין שום סברא שלא יוכל לתבוע חזקתו אף דהפסיקו אחר בנתים וז"ב: