אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן לב

סימן לא

להרבנים הגדולים היושבים על מדין בק'..

ע"ד הד"ת שבא לפניכם בנדון חזקת הרבנות שבעת פטירת הרב המנוח ז"ל השאיר אחריו בנו וחתנו שלא הגיעו עדיין באותו פרק להוראה ונתקבל שם רב אחר ופתה אחרי עבור כמה שנים נתקבל הרב הזה לעיר אחרת ובנתים אתמחו בנו וחתנו של הרב המנות ז"ל בהוראה וכעת תובעים חזקתם הראשונה ופניתם אלי לחות דעי אם יש להם טענת חזקה בכלל וגם אם יש לבכר את בן הרב על פני חתנו או חזקת שניהם שוה:

תשובה

א

עלינו לבאר בשאלה זו ג' פרטים הא' בן שאינו ראוי עדיין, כשמת אביו למלא מקומו אי יש לו טענת חזקה שימתינו עליו עד שיהי' ראוי למלוי מקום אבותיו, הב' אם הפסיקו אחר בנתים אי אבד עי"ז הבן חזקתו, הג' אי חזקת חתנו שוה לחזקת בנו:

בפרט הראשון אי מחויבים להמתין על בן שאינו ראוי להוראה עד שיתמחה:

דבר זה מפורש ברמב"ם (פ"א מה' מלכים) הניח בן טן משמרין לו עד שיגדיל שכן עשה יהוידע ואש ע"ש:

ואכן לפום ריהטא הי' נ"ל דדבר זה תלוי בפלו:' דר"מ ור"י, דבש"ס דמנחות (ק"ט ע"ב) תניא בשעת פטירתו של שמעון הצדיק אמר להם חוניו בני ישמש תחתי נתקנא בו שמעי אחיו שהי' גדול ממנו שתי שנים ומחצה א"ל בא ואלמדך סדר עבודה וכו' דברי ר"מ רי"א לא כך הי' מעשה אלא לא קיבל עליו חוליו מפני שהי' שמעי אחיו גדול ממנו ואעפ"כ נתקנא בו חוניו בשמעי וא"ל בא ואלמדך סדר עבודה וכו' ע"ש וצ"ע דבמאי פליגי ר"מ ור"י:

והנראה דאזלי לשיטתי' דהנה התוס' ז"ל הקשו על דברי ר"מ דחוניו שימש תחת אביו וז"ל תימא הא דרשין בתו"כ תחת אביו בזמן שהוא ממלא מקום אבותיו וחוניו ל"ה יודע סדר עבודה דהא קא"ל שמעי בא ואלמדך וי"ל דביראת חטא הי' ממלא מקום אבותיו ע"ש:

ולפי"ז יש ראי' מכאן דכל שהוא ממלא מקום אבותיו ביראת חטא אף שבחכמה איננו ממלא יש לו טענת חזקה:

וזה רק לר"מ אבל לר"י אין ראי' מכאן דהא לדידי' חוניו שנצטווה מפי שמעון הצדיק לשמש תחתיו הי' יודע גם סדר עבודה:

ומעתה נראה לומר דאזלי לשי' דבש"ס דמכות (י"ג) פליגי ר"מ ור"י בעבד שיצא בשש אם הוא חוזר לשררה שהחזיקו אבותיו וכן ברוצח שגלה וחזר במיתת הכה"ג דלר"מ חוזרין לשררה, ולר"י אין חוזרין ומזה למד המרדכי (בפ' חזקת הבתים) דלר"מ ה"ה במי שהחזיק במצוה ואירעו אונס דלכשיעבור האונס חוזר ע"ש:

וא"כ מעתה ר"מ לשי' דס"ל דאונס לפי שעה אינו מבטל חזקה שפיר קאמר דשמעי למד לחוניו ואפ"ה ציוה שמעון הצדיק לכהן אותו תחתיו אבל לר"י לשי' דכל שאירעו אונס בנתים אינו חוזר לשררת אבותיו וא"כ ה"ה כיון דבשעת פטירת שמעון הצדיק ל"ה חוניו ראוי ממילא א"ל שום טענת חזקה ולפיכך אמר דלא כך הי' מעשה אלא דחוניו הי' יודע סדר עבודה וע"כ שימש תחת אביו:

ב

ולפי"ז הי' נראה לכאורה לומר דדין זה דקטן בשעת מיתת אביו יהי' תלוי בפלו' דר"מ ור"י:

ואכן ע"כ א"א לומר כך דהא הרמב"ם ז"ל פסק בעבד ורוצח כר"י דאינו חוזר וכן בהא דחוניו קיי"ל כר"י וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש דמנחות שם וא"כ יהי' נמצא לפסק הלכה דכל שנדחה שעה אחת שוב אינו חוזר לשררה, והרי כבר הבאנו לעיל שי' הרמב"ם ז"ל דעל בן קטן מחויבין להמתין עד שיגדיל

וע"כ דשאני בהא דעבד ורוצח דילפינן להו שם מקראי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וגם הרי כ"כ המרדכי שם בעצמו דאפי' ר"י מודה בשאר אונס דחוזר דשאני הא דרוצח ועבד דהוא עבירה חמורה וכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכ' בה' רוצח שם (פ"ז ה"ד) הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו:

וגם הרי באירע פסול בכה"ג ליכא פלוגתא כלל ולכו"ע ראשון חוזר לעבודתו וכמבואר בש"ס דיומא (י"ב ע"א) ור"מ גופי' דס"ל התם דחוזר לעבודתו אצטריך לי' בעבד ורוצח קראי יתירי וע"כ דשאני הני וז"פ, וע' במג"א סי' קנ"ג סקמ"ט:

ג

וכן יש לי להעיר עוד בדין זה מדברי התו"כ (פ' שמיני) ובנים לא היו להם הא אילו הי' להם בנים היו הם קודמים לאלעזר ואיתמר והרי מבואר בזוה"ק דנו"א כשמתו הי' פחותים מבני כ' ובש"ס דסנהדרין (ס"ט ע"ב) דאפי' בדורות ראשונים פחות מתמני לא אולידו וא"כ אפי' הי' להם בנים הרי הי' בשעת מיתת נו"א פחותים מבני י"ג דלכו"ע פסולים לעבודה וממילא הי' אלעזר ואיתמר יורשים הכהונה אע"כ דאי הי"ל בנים הי' הם חוזרים לחזקתם כשיגדילו:

ואכן באמת במדרש רבה (אחרי) פליגי בהא דויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם אי קאי בחיי אהרן או לאחר מיתה ולחד מ"ד היינו לאחר מיתת אהרן ואז כבר אפשר הי' לבני נו"א להיות גדולים ולירש חזקת אבותם ושפיר קאמר דאילו הי' להם בנים היו הם יורשים הכהונה:

ואולם האמת יורה דרכו דקטן, או מי שאינו ראוי בשעת מיתת אביו לא אבד חזקתו כשיגדיל או

יחמחה וכבר כתב בעיקרי הד"ט או"ח סי' ב' בשם דב"מ דאף דאין המנהג לשמור המקום עד אשר יגדל אבל אם הי' מי שישמור זוכה הלז אח"כ במקומו ע"ש:

ד

ועתה נבאר פרט השני בדין היכי דאפסקי' אחר בנתים:

דין זה מבואר באש"א (בסי' נ"ג) דהיכי שא"א הי' להמתין והפסיקו אחר אין היורש יכול לתבוע חזקתו שכ' שם וז"ל שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה וראי' מהתו"כ והכהן המשיח תחתיו מבניו מלמד שבנו קודם לכל אדם יכול אע"פ שאינו ממלא מקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא אין ואם לאו ובא אחר וישמש, ולא קאמר ישמש תחתיו עד שיהי' בנו ראוי משמע בהדיא דכיון דאידחי אידחי והביא כן מתשו' הרדב"ז סי' נ"ט ע"ש:

ה

והנה לענד"נ דאין ראי' מתשו' הרדב"ז ז"ל לכאן דתשו' זו שהזכיר הא"א היא בח"ד (סי' נ"ט) בענין תוקע סגי נהור שהעבירוהו מכח דחשו לשי' הרבינו ירוחם ז"ל דאינו אלא מחוייב דרבנן ואינו מפיק המחוייב מדאוריתא ומינו עי"ז לתוקע אחר ואח"כ נודע להם דלית הילכתא הכי וכ' הרדב"ז ז"ל דאם השני בקי כמוהו הרי הוא בחזקתו דהואיל ואידחי אידחי ע"ש ואכן סיים שם בין שיצא מפי רבינו ירוחם ז"ל:

הרי בהדיא דלא קאמר כן רק משום שגם עכשיו הוא פסול לדעת ר"י ז"ל אבל כל שעבר האונס לגמרי לא קאמר כלל דידחה.

ואדרבא מצינו להרדב"ז ז"ל בתשו' אחרת והוא בח"א (סי' שפ"ז) בראובן שהי"ל חזקה מאבותיו להדליק נרות בביהכנ"ס ועתה העני שסיים שם וז"ל ואפי' הוא עני ביותר ואין בידו להדליק כלל לא איבד בשביל כך חזקתו אלא כיצד עושין או מדליקין משל צבור או נותנין אותה לאחר ע"מ שכשיהי' לו או לזרעו יכולת להדליק יחזור לו חזקתו עכ"ל ומוכח מזה דאפי' לזרעו מחזירין ואף דאפסקי' אחר, ול"א כיון שנדחה ידחה:

ואכן י"ל דשאני התם דאתני כך בתחילה והרדב"ז ז"ל ל"כ אלא שכדאי להתנות כן אבל כל שלא התנה שפיר אמרינן דאבד חזקתו היכי דהפסיקו אחר:

ובאמת מצאתי עוד מבואר להר"י חגיז ז"ל בתשו' הלק"ט (סי' ל"ט) שלמד ג"כ מד' הרדב"ז ז"ל לענין תוקע שמת ונכנס אחר במקומו ולכשגדל בנו רצה לירש זכות אביו וכ' דכיון דאדחי אדחי ע"ש והוא דומיא למ"ש הרדב"ז בסי' נ"ט הנ"ל והוסיף עוד דאם באו בנו הראשון ובנו השני ינתן לבנו השני ע"ש:

ו

ויש להביא מקור נאמן לדין זה דאמרינן הואיל ונדחה ידחה מהא דאיתא במדרש שה"ש (פ"ה) דאר"ל מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאילו עלה עזרא הי' הוא כה"ג ולא יהושע בן יהוצדק וכ"ה ברש"י (ד"ה ה') דיהוצדק לא שימש כלל בכה"ג שנגלה הי' לגולה ויהושע זכה בחזקת אבי אביו שרי' ועזרא הי' בנו של שרי' והי' שייך לו ורק שעלה אחרי יהושע ע"ש והרי כשעלה ג"כ נשאר יהושע בחזקתו ולא עזרא אף דהכהונה היתה שייכה אליו וע"כ דהיכי דהפסיקו אחר אמרינן הואיל ונדחה ידחה, וע' רש"י (דה"י כ"ד) ע"ש ודו"ק:

ודבר חידוש כתבו התוס' נזיר (מ"ז ע"א) דכה"ג שגלה ונשתהה כמה שנים דכששב אינו חוזר לעבודתו כיון שזה שימש תחתיו כמה שנים נשאר הוא בחזקתו ולא הראשון עיי"ש הרי אע"ג דכבר שימש הראשון בכהונה גדולה אעפ"כ אבד חזקתו כששימש השני ודברי התוס' אלו מבוארים ביתר ביאור בתוספי הרא"ש נזיר (מ"ז) שם והוריות (י"ב ע"ב) דהא דאמרינן אירע פסול בכה"ג ראשון חוזר לעבודתו היינו רק כשהשני שימש זמן מועט אבל כל שחלה או אירע לו אונס ימים רבים ולא שב משמש השני ולא הראשון ע"ש:

ומד' המרדכי בפ' חזקת שלמד מהא דפסול בכה"ג לענין גלילה וכ"ה הלכה פסוקה בשו"ע או"ח לסי' קנ"ג) נראה קצת דאינו מחלק בין זמן מועט למרובה:

ז

וכה ראיתי בתשו' הראנ"ח (סי' ע') שכתב בדין ראובן שהחזיק בהכנ"ס בביתו ואח"כ אירעו אונס והחזיק שמעון ולכשעבר האונס פסק הראנ"ח ז"ל שראובן הראשון יש לו יותר חזקה דדמי ממש לרוצח שגלה לערי מקלט שחוזר לשררת אבותיו ומעבירין מי שזכה בשררה ההוא בעת של"ה הרוצח במקומו ע"ש:

והנה זה פלא דהא ברוצח כשמת קיי"ל כר"י דאינו חוזר לשררת אבותיו כמו שביארנו והראנ"ח ז"ל כ' בפשיטות דחוזר וצ"ע:

וע"ע שם בהראנ"ח שכ' דכל שלא שמענו בפי' שמחל חזקתו אמרינן דלא נתיאש ואפי' במילתא דלא שכיחא כולי האי שיעבור האונס דהרי עשירות אמרינן בגיטין (ל' ע"ב) דלא שכיחא ואפ"ה פסק המרדכי לענין ס"ת דאם העשיר חוזר לחזקתו וכמש"ל:

וע"ע בשו"ת ד"ח להגה"ק מצאנז זצ"ל ביו"ד ח"א (סי' נ"ג) שכ' דלא מהני אפסקי' אחר והביא ראי' ברורה מש"ס דברכות (כ"ח ע"א) דהדרוהו לר"ג מפני שהוא מזה בן מזה:

ואכן כל שקלא וטריא הדין הוא רק כשהאחר עדיין קיים או שיש לו יורשים הבאים מכחו אבל לגבי איש זר אין שום סברא שלא יוכל לתבוע חזקתו אף דהפסיקו אחר בנתים וז"ב:

ח

וכעת נשאר לפנינו לבאר פרט הג' אי יש חילוק בין חזקת בנו לחזקת חתנו בכה"ג:

והנה בסוף תשו' רמ"א הועתקה תשובת הגאון מהר"ש ז"ל שכ' דחתנו כבנו לענין חזקת רבנות והביא ראי' מירושלמי בהא דמחוקק מבין רגליו דקאי על נקיבות ע"ש, וע' רש"י שבת (כ"ג ע"ב) שכ' דחתנו נמי אקרי בנו ע"ש:

ואמנם מצאתי בשו"ת עה"ג סי' מ"ט שכ' וז"ל ואם כן הוא שבאים השמעונים להתעסק ולהשתמש בתגא ולנהוג שררה בשביל נשותיהן נראה לפענ"ד שלא דברו נכונה כי אין לבנות לירש גדולת אביהן כי עיקר מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאיתא בתו"כ פ' צו והמעיין שם יראה באר היטב שאין לבנות לירש גדולת אביהן עכ"ל:

ט

והנה ע"פ שי' עה"ג ז"ל יש מקום לבאר דברי הרבינו ירוחם ז"ל במישרים (נתיב כ"ו) דאין יכולים למכור זכות השררה לשום אדם והביא ראי' מהתו"כ דבזמן שאינו ממלא מקום אבותיו ישמש אחר תחתיו ואמאי לא אמרינן דבנו ימכרנו לאחר וע"כ דלא מהני וכ"ה במרדכי (פ' החובל) והובא ברמ"א חו"מ (סי' קמ"ט) ע"ש:

ודא טעמא בעי דאמאי לא יוכל למכור ואי משום דהוי רק טובת הנאה דא"כ אף לא יהי' יכול להורישו ועי' ד"מ (סי' רע"ו) שהביא בשם מהרי"ק ז"ל דאף דאין אדם מוריש טוה"נ לבניו מ"מ שררה שאני ושוב הביא שם הא דרבינו ירוחם לפסק הלכה דאינו יכול למכור השררה וע"כ דלאו משום טוה"נ הוא וא"כ באמת אמאי אינו יכול למכרו:

ואכן לפמ"ש דחתנו אינו יורש יש לישב שפיר עפ"ד הרמב"ם ז"ל (בפ"ד מהלכות עבדים) והוא מהמכילתא דעבד עברי אין האדון יכול למכרו ולא ליתנו לאחר וכ' הראשונים ז"ל הטעם דכיון דאמרינן בקידושין (י"ז ע"ב) דמת האדון עובד רק את הבן ולא את הבת ל"ה קנין גמור ואינו יכול למכרו:

א"כ הכ"נ בנ"ד כיון דאין הבת יורשת השררה ממילא אין רשות למכרו ומכאן ראי' לד' עה"ג ז"ל:

י

והנה ראיתי לזקיני הגאון ז"ל בשו"ת מנחת שי שכ' דבר חדש דאף דאין ירושת השררה מצד הדין כיון דהוי טוה"נ אבל עכ"פ יש בו מדין מצרנות ומשו"ה כתב דלפי המבואר בשו"ת ב"ח הישנות (סי' י"ג) דגם בחתנו שייך דין מצרנות וא"כ ממילא יש לו טענת חזקה ע"ש:

והנה בעיקר הקו' שפלפל שם שם מלבוב ז"ל דאמאי מן ריש זכות זה הא הוי טוה"נ תמה אני על גדולי עולם שלא ראו ד' הד"מ (סי' רע"ו) שהבאתי לעיל שבעל הלכה זו המהרי"ק ז"ל הרגיש בעצמו מהא דשררה וכ' דשררה שאני וכ"כ בתשו' עה"ג הנ"ל:

ובעיקר הדבר שחידש דמהני עכ"פ מדין מצרנות ומטעם זה פסק דגם בחתנו הדין כן, אם כי סברא נכונה היא אבל יש להוכיח להיפך שהרי קיי"ל דאם נתייאש אבד חזקתו וכמ"ש המהרי"ק בתשו' לענין חזקת ישוב והראנ"ח ז"ל שהבאתי לעיל והביא כן בשם המרדכי וכ"ה במג"א (סי' קנ"ג) ע"ש והרי לענין מצרנות לא מהני יאוש:

וראי' לזה דהא קי"ל דשומא הדרא לעולם וכמבואר בחו"מ (סי' ק"ג) והא שומא הוא רק משום ועשית הישר והטוב וכש"ס דב"מ (ל"ו ע"א) וה"ה מצרנות ג"כ מכח הישר והטוב וכש"ך חו"מ (ק"ג שם) שדימה דין דמצרנות לשומא ע"ש וא"כ גם יאוש לא תיהני לבטל חזקתו:

ועי' בש"ע חו"מ (סי' רנ"ט) גבי המציל מזוטו של ים דחייב להחזיר מטעם ועשית הישר והטוב:

יא

ואף לפי דבריהם דיש כאן משום מצרנת וממילא ה"ה בחתנו עכ"פ היכי שהי' באותה שעה הא בכה"ג קיי"ל בחו"מ (קע"ה סל"ד) דבקטן או חולה אינו יכול לסלק המצרן:

וא"כ בנ"ד דבשעת פטירתו של הרב המנוח ז"ל ל"ה חתנו ראוי למלא מקומו אין גם טענת מצרנות:

ובדבר מה שמקצת הבע"ב טוענים דאם כל החזקה מדין הישר והטוב לפי ראות עניהם יותר יהי' ישר וטוב להחזיק בידי הרב הרוצה לכהן מחדש כי טפלי תלי בי' ע' בתוספתא שקלים (פ"ב ה') ועשית הישר והטוב הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר"ע רי"א אף הישר בעיני שמים כו' הכריעו חכמים לקיים דברי ר"י שנאמר כי תעשה הישר בעיני ה' ע"ש ודו"ק:

הדוש"ת:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה