אור ברסלב
שות אור המאיר סימן כא › ד

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן כא · ד

ג

והנה לפום ריהטא הי' נ"ל להביא ראי' דחיוב פת בשבת ויו"ט אינו אלא דרבנן מהא דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומבואר בירושלמי חלה (פ"ב) דלא אכלו ישראל מצה דחדש אף דבכ"מ עשה דוחה ל"ת משום דהויא עשה דקוה"ד ע"ש והובא בתוס' קידושין (ל"ח ע"א) ע"ש וכבר הבאתי קו' הר"ן דלשי' זו דסעודת פת ביו"ט מה"ת ל"ל בערב תאכלו מצות ותי' דנפ"מ למצה עשירה:

והשתא אם יהי' אסור חדש הא לא יאכל אפי' מצה עשירה ועשה זו דוקראת לשבת עונג הוא כבר עשה דלאחה"ד ואמאי לא דחיא ל"ת דחדש:

ואכן נראה דל"ק דהא מבואר בש"ס קידושין שם דאכלו עוד ממן שבכליהם ע"ש ומבואר בשבת (קי"ח פ"ב) דיוצאין סעודת שבת במן ע"ש בהא דדריש תלתא היום וא"כ הרי הי' אפשר לצאת עונג יו"ט במן אבל במצה הא קיי"ל דבעינן מצה הראוי' לשבעה וכמבואר בש"ס פסחים (ל"ח) והרי במן צותה התורה שלא להותיר וכשהותירו הי' נעשה תולעים וא"כ ל"ה ראוי לשבעה וא"כ ניחא שפיר דלענין סעודת יו"ט הי' אפשר להם במן ורק מצה ל"ה אפשר להו לצאת וע"כ מקשי דלדחי חדש ותי' דהויא עשה דקוה"ד:

וע"ע בריטב"א בקידושין שם שכ' דמן ל"ה אתיא לידי חימוץ וא"כ ממילא ל"ה אפשר לצאת בו חובת מצה כיון שאינו בבל תאכל חמץ פ"ש ושפיר אפשר דסעודת שויו"ט דאורייתא:

ואכן עדין תקשה לשי' זו דסעודת פת בשויו"ט דאורייתא מירושלמי שבועות (פ"ג ה"ד) שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ע"ש ובשלמא עשה דמצה לא דחי ל"ת דשבועה משום דלשי' ירושלמי אין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דאחה"ד אבל עשה דסעודה אמאי לא תדחה ל"ת דשבועה ואין לומר משום דשבועה הויא עול"ת דז"א דהא ישנו בשאלה ודוחה וכש"ס יבמות (ה') וע' תשו' שאג"א (סי' ס"א) שכ' ג"כ טעם הירושלמי משום עשה דקוה"ד ע"ש:

ואכן נראה דאדרבא מד' הירושלמי אלו יהי' מוכח דסעודת יו"ט דאורייתא:

דהנה התוס' במס' שבועות (כ"ד) הקשו לשי' הריצב"א ז"ל דגם הנשבע בכולל לא חיילא שבועה כיון דהוי נשבע לבטל את המצוה מהא דתני בירושלמי שלא אוכל מצה בלילי פסח לוקה ואוכל מצה דליתני רבותא טפי דאפי' בכולל לא חיילא שבועה ותי' דבקו"ע ודאי חיילא ע"ש והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ אכתי קשיא רישא דירושלמי דתני שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח לימא רבותא טפי דאפי' בכולל ג"כ אסור כיון דהויא בקו"ע ע"כ קושיתו:

ולדברינו א"ש דהנה כבר הקשיתי לשי' הפוסקים דסעודת פת ביו"ט דאורייתא א"כ אמאי אינו דוחה השבועה כיון דהוי עשה דלאחה"ד:

והנראה בזה ע"פ התוס' שבועות (כ"ד ע"א) דכ' דכשאומר שלא אוכל נבילות אין כונתו רק על נבילה שאסרה תורה ואין נבילה סרוחה בכלל אבל כשאומר שחיטות ונבילות כיון דכולל גם היתר עמו אמרינן דנבילות כולל גם נבילה סרוחה ע"ש בתוס' ד"ה אלא וכ"ה שם (בע"ב) בד"ה שלא בשם הר"ת ז"ל דכשאומר חלב לבדו לא נשמע אלא חלב האסור שמיירי בי' התורה וכשמזכיר גם בכולל היתר כונתו גם חלב הקיבה ע"ש:

וא"כ שפיר נכון דכיון דנשבע שלא לאכול מצה ע"כ רק כונתו על מצה שאמרה תורה וא"כ מצה עשירה דאין יוצאין בה אינה בכלל השבועה וממילא יכול לקיים עשה דושמחת בחגך במצה עשירה וכדברי הר"ן בסוכה הנ"ל ועשה דמצה הא אינו דוחה דהוי קוה"ד:

ואכן כ"ז אי לא הזכיר ימות החול אבל כשהזכיר השבועה בכולל א"כ ממילא גם במצה כונתו גם על מצה עשירה אף שאינה כתובה בתורה וכמו שחיטות ונבילות ותמרים וחלב דאמרינן דכולל גם נבילה סרוחה וחלב קיבה וא"כ אם יקיים השבועה הרי לא יקיים ושמחת והוא פשה דלאחה"ד ושפיר דוחה הל"ת דשבועה ודו"ק:

וע"ע בשו"ע יו"ד (סי' רל"ו) ובתוס' מכות (כ"ב ע"א) ד"ה אמר ודו"ק:

ויש להעיר עוד בזה מש"ס דר"ה (כ"ט ע"א) דבעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין דקידוש כיון דחובה הוא ולא קבעי על לחם דשוי"ט והי' נראה מזה לכאורה דאינו דאורייתא ואכן אין משם ראי' וכמ"ש הטו"ז באו"ח (סי' קס"ז) ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה