אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן כא

סימן כ

ב"ח גלינא תר"פ שוכטד"ס לכ' אהובנו הרב החו"ב פאר מקדושים מר חיים נח קלינהויפט נ"י בעיר טארנאפאל.

מכתבו הגיעני כיום ולמען כבוד אבותיו הקדושים ז"ל וגם תת לו אות חיבה על שקידתו בלימוד תוה"ק אטהר להשיבו ואך בקצרה מרוב טירדא:

נסתפק בדין סעודת שבת ויו"ט אי הוא מדאורייתא או רק דרבנן ופשט לו מש"ס פסחים (צ"ט) דפריך מאי אריא ע"פ אפי' ערבי שבתות ויו"ט נמי ואי סעודת שבת ויו"ט דרבנן הא קיי"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"כ היינו דקתני רבותא דאפי' בע"פ דהוא מדאורייתא משום חיובא דמצה ג"כ לא יאכל אלא ודאי דפשיטא לש"ס דגם סעודת שבת ויו"ט הויא דאורייתא את"ד:

תשובה

א

הנה עיקר הדין הוא מחלוקת הראשונים ז"ל בש"ס דברכות (מ"ט) בהא דקאמר התם דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אבל שבת ויו"ט לא סגי דלא אכיל ע' בזה בתוס' שם ודעת הר"ן ז"ל במס' סוכה פ"ב דהוא מדאורייתא וכ"כ הלבוש באו"ח (סי' רע"ד) וכ"פ הט"ז באו"ח (סי' תרע"ח) וכ"ה במג"א (סי' רנ"ד) ואכן שי' ר"ת ז"ל בס' הישר וכ"ה במרדכי במס' מגילה דאינו אלא דרבנן:

וע"ע בתשו' הרשב"א (ח"א סי' תרי"ד) במ"ש דמשו"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דהנשבע להתענות בשבת לוקה משום דס"ל לרבינו ז"ל דמדאורייתא חיוב גמור הוא לאכול פת ע"ש:

ואם כי דברי מרן הרשב"א ז"ל תמוהים לכאורה דהא אפי' מאן דס"ל דסעודת שבת לאכול פת אינו דאורייתא מ"מ יודה דאיסור תענית דאוריתא וש"ס שלימה שנינו במס' תענית (י"ז) שבתות ויו"ט לפניהם מותר מה הפרש בין זה לזה כו' שבתות ויו"ט דאורייתא וא"צ חיזוק ע"ש אבל עכ"פ מבואר דשי' הרשב"א ז"ל אליבא דהרמב"ם ז"ל דסעודת שבת ויו"ט בפת הויא דאורייתא:

וכן יש להעיר עוד בהא דתענית בשבת מדאורייתא מברייתא דיבמות (צ"ג ע"ב) למען תלמד ליראה כל הימים אלו שבתות ויו"ט לאמר דחורמין שלא מן המוקף ע"ש וע"ע בתוס' ברכות (מ"ט) שהקשו מהא דמר ברי' דרבינא יתיב בתעניתא כולי' שתא ותי' דהוא משום תענית חלום ע"ש:

ב

והנה בענין אי בעינן פת גמור או סגי בפת הבאה בכסנין שי' המג"א ז"ל ובסי' ר"פ) דאפשר דיוצאין בפת הבב"כ ג"כ ע"ש שכ' מם מ ליישב בזה קו' הבה"ז איך אכלו הראשונים ז"ל חוליהן בטהרה בשבת כשהיו טבו"י ותי' שאכלו פת שלא הוכשר שנילוש במי פירות:

והנה כן הי' נראה לי לכאורה בדעת הר"ן ז"ל בסוכה שם שכ' ליישב הא דאיצטריך קרא דבערב תאכלו מצות לחיוב מצה בליל פסח תיפוק לי' דבעי פת משום יו"ט וא"א בחמץ ותי' דמשום יו"ט יוצא במצה עשירה ג"כ הה לכאורה מבואר דיוצא בפת הבא בכסנין:

ואכן המג"א ז"ל (בסי' תע"א סק"ד) כ' דגם דעת הר"ן ז"ל דבעינן פת גמור שמברכין עליו בהמ"ז והא דכ' מצה עשירה היינו שמן מעט דאין יוצאין בו חובת מצה אף שהוא עדיין פת לברך עליו בהמ"ז ומביא ראי' מהא דחלות תודה דרביעית היא ומתחלקת לכמה חלות ע"ש:

וכ"ה בבעה"מ פסחים (פ"י) דאין יוצאין רק בפת שמברכין בהמ"ז ע"ש וע' מג"א (סי' קפ"ח):

ג

עכ"פ ביארנו בעיקר הדין דהוא מחלוקת רבותינו ז"ל ובמה שהקשה דא"כ מאי פריך אפי' ערבי שבתות ויו"ט נמי נימא משום דהם רק דרבנן ולכך צריכין חיזוק:

הנה לפום ריהטא הי' אפשר לתרץ דהא בש"ס שם פריך לר"י דאמר לא יאכל ושפיר מקשי לר"י לשיטתי' ע"פ הש"ס סוטה (ח' ע"א) דקאמר ר' יהודא בעלה נאמן עלי' ואמרינן בגמ' שם דאר"י ק"ו ומה נדה שהוא בכרת נאמן עלי' סוטה שהיא בלאו לכ"ש וא"ל חכמים היא הנותנת הואיל והיא קל אתי לזלזולי בה:

וא"כ הרי לר"י לית לי' האי כללא ושפיר קפריך אפי' ערבי שויו"ט:

ואכן ז"א דהא גמ' ערוכה היא במס' כתובות (נ"ו) דס"ל לר"י האי כללא דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וע"כ מוכרח בהא דסוטה כמ"ש שם התוס' בשם הירושלמי דר"י סמיך אגזה"כ וא"כ הדרא לכאורה קושיתו לשי' הפוסקים דסעודת שויו"ט רק דרבנן:

ואכן הנראה ליישב ע"פ דברי הכ"מ (בפ"ג מה' נדרים) דבכל דרבנן שיש לו אסמכתא מן התורה לא שייך האי כללא דעשו חיזוק והרי מבואר בתשו' מהרי"ל (סי' צ"ד) דאפי' מאן דס"ל דסעודת שויו"ט הוא דרבנן אית לי' דיש להו אסמכתא בקרא וא"כ ממילא לא שייך האי כללא דעשו חיזוק ושפיר מקשה הש"ס אפי' ערבי שבתות ויו"ט נמי:

ד

והנה לפום ריהטא הי' נ"ל להביא ראי' דחיוב פת בשבת ויו"ט אינו אלא דרבנן מהא דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ומבואר בירושלמי חלה (פ"ב) דלא אכלו ישראל מצה דחדש אף דבכ"מ עשה דוחה ל"ת משום דהויא עשה דקוה"ד ע"ש והובא בתוס' קידושין (ל"ח ע"א) ע"ש וכבר הבאתי קו' הר"ן דלשי' זו דסעודת פת ביו"ט מה"ת ל"ל בערב תאכלו מצות ותי' דנפ"מ למצה עשירה:

והשתא אם יהי' אסור חדש הא לא יאכל אפי' מצה עשירה ועשה זו דוקראת לשבת עונג הוא כבר עשה דלאחה"ד ואמאי לא דחיא ל"ת דחדש:

ואכן נראה דל"ק דהא מבואר בש"ס קידושין שם דאכלו עוד ממן שבכליהם ע"ש ומבואר בשבת (קי"ח פ"ב) דיוצאין סעודת שבת במן ע"ש בהא דדריש תלתא היום וא"כ הרי הי' אפשר לצאת עונג יו"ט במן אבל במצה הא קיי"ל דבעינן מצה הראוי' לשבעה וכמבואר בש"ס פסחים (ל"ח) והרי במן צותה התורה שלא להותיר וכשהותירו הי' נעשה תולעים וא"כ ל"ה ראוי לשבעה וא"כ ניחא שפיר דלענין סעודת יו"ט הי' אפשר להם במן ורק מצה ל"ה אפשר להו לצאת וע"כ מקשי דלדחי חדש ותי' דהויא עשה דקוה"ד:

וע"ע בריטב"א בקידושין שם שכ' דמן ל"ה אתיא לידי חימוץ וא"כ ממילא ל"ה אפשר לצאת בו חובת מצה כיון שאינו בבל תאכל חמץ פ"ש ושפיר אפשר דסעודת שויו"ט דאורייתא:

ואכן עדין תקשה לשי' זו דסעודת פת בשויו"ט דאורייתא מירושלמי שבועות (פ"ג ה"ד) שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ע"ש ובשלמא עשה דמצה לא דחי ל"ת דשבועה משום דלשי' ירושלמי אין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דאחה"ד אבל עשה דסעודה אמאי לא תדחה ל"ת דשבועה ואין לומר משום דשבועה הויא עול"ת דז"א דהא ישנו בשאלה ודוחה וכש"ס יבמות (ה') וע' תשו' שאג"א (סי' ס"א) שכ' ג"כ טעם הירושלמי משום עשה דקוה"ד ע"ש:

ואכן נראה דאדרבא מד' הירושלמי אלו יהי' מוכח דסעודת יו"ט דאורייתא:

דהנה התוס' במס' שבועות (כ"ד) הקשו לשי' הריצב"א ז"ל דגם הנשבע בכולל לא חיילא שבועה כיון דהוי נשבע לבטל את המצוה מהא דתני בירושלמי שלא אוכל מצה בלילי פסח לוקה ואוכל מצה דליתני רבותא טפי דאפי' בכולל לא חיילא שבועה ותי' דבקו"ע ודאי חיילא ע"ש והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ אכתי קשיא רישא דירושלמי דתני שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח לימא רבותא טפי דאפי' בכולל ג"כ אסור כיון דהויא בקו"ע ע"כ קושיתו:

ולדברינו א"ש דהנה כבר הקשיתי לשי' הפוסקים דסעודת פת ביו"ט דאורייתא א"כ אמאי אינו דוחה השבועה כיון דהוי עשה דלאחה"ד:

והנראה בזה ע"פ התוס' שבועות (כ"ד ע"א) דכ' דכשאומר שלא אוכל נבילות אין כונתו רק על נבילה שאסרה תורה ואין נבילה סרוחה בכלל אבל כשאומר שחיטות ונבילות כיון דכולל גם היתר עמו אמרינן דנבילות כולל גם נבילה סרוחה ע"ש בתוס' ד"ה אלא וכ"ה שם (בע"ב) בד"ה שלא בשם הר"ת ז"ל דכשאומר חלב לבדו לא נשמע אלא חלב האסור שמיירי בי' התורה וכשמזכיר גם בכולל היתר כונתו גם חלב הקיבה ע"ש:

וא"כ שפיר נכון דכיון דנשבע שלא לאכול מצה ע"כ רק כונתו על מצה שאמרה תורה וא"כ מצה עשירה דאין יוצאין בה אינה בכלל השבועה וממילא יכול לקיים עשה דושמחת בחגך במצה עשירה וכדברי הר"ן בסוכה הנ"ל ועשה דמצה הא אינו דוחה דהוי קוה"ד:

ואכן כ"ז אי לא הזכיר ימות החול אבל כשהזכיר השבועה בכולל א"כ ממילא גם במצה כונתו גם על מצה עשירה אף שאינה כתובה בתורה וכמו שחיטות ונבילות ותמרים וחלב דאמרינן דכולל גם נבילה סרוחה וחלב קיבה וא"כ אם יקיים השבועה הרי לא יקיים ושמחת והוא פשה דלאחה"ד ושפיר דוחה הל"ת דשבועה ודו"ק:

וע"ע בשו"ע יו"ד (סי' רל"ו) ובתוס' מכות (כ"ב ע"א) ד"ה אמר ודו"ק:

ויש להעיר עוד בזה מש"ס דר"ה (כ"ט ע"א) דבעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין דקידוש כיון דחובה הוא ולא קבעי על לחם דשוי"ט והי' נראה מזה לכאורה דאינו דאורייתא ואכן אין משם ראי' וכמ"ש הטו"ז באו"ח (סי' קס"ז) ע"ש ודו"ק:

ה

ועפ"ד תוס' שבועות הנ"ל דכשאומר שחיטות ונבילות כונתו אפי' נבילה סרוחה דלא אסרה התורה ומהאי טעמא כתבו התוס' גבי הא דשלא אוכל תמרים וחלב דאתיא נמי בלאו והן דכיון שמזכיר עמו דבר היתר דהיינו תמרים כולל בחלב גם חלב שעל הקיבה אמרתי ליישב הסוגיא במכות (כ"ב ע"א) דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני וכ' התוס' שם ד"ה אמר דמשו"ה חשיב לי' דאיתא בלאו והן משום דמשכחת בהן בעפר תיחוח:

ולכאורה תמוהים דברי התוס' דא"כ למאי איצטריך למימר דכולל חול הא משכחת כולל ביו"ט גופי' בעפר תיחוח וכבר הקשה כן הישוי"ע באו"ח (סי' תפ"ה):

ולפי הנ"ל א"ש דמבואר בר"ן דמס' שבועות שם דלעולם בעינן הן דומיא דלאו ואם הלאו במפרש צריך להיות גם ההן במפרש וכן מוכרח מהש"ס גופא שם בהא דפריך דליתא בהן והקשו התוס' דאמאי בנשבע שלא לאכול מצה חלה שבועה והא אין שבועה לבטל את המצוה חלה בכולל ותי' דהתם שאני דנשבע בסתם אבל הכא שהזכיר בפי' נבילות אין חל בכולל:

ולפום ריהטא קשה דא"כ מאי פריך הש"ס דליתא בהן הא שפיר משכח"ל בהן בנשבע סתם ולא הזכיר בפי' נבילות אע"כ כיון דהלאו במפרש צריך להיות גם ההן במפרש ושפיר פריך דליתא בהן וכד' הר"ן הנ"ל:

וא"כ מעתה שפיר מיושב סוגיין דאם נאמר שנשבע בסתם שלא יחרוש ביו"ט הא ודאי זה ל"ה כולל בעפר תיחוח דהרי זה דומה לשבועה שלא אוכל חלב או נבילה דאין חלב קיבה או נבילה סרוחה בכלל כיון דאין כונתו רק על מה שאסרה התורה ואי כשאומר שבועה שלא אחרוש בין בעפר תיחוח בין בשאינו תיחוח א"כ כיון דהלאו במפרש צריך להיות גם ההן במפרש ולא משכח"ל כה"ג בהן דנשבע לבטל את המצוה אינו חל אפי' בכולל דהרי זה דומה לשבועה שאוכל שחיטות ונבילות דאין השבועה חלה ורק הגמ' הכי מקשה דליחשוב שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט והשתא כיון שמזכיר גם היתר עמו ממילא גם עפר תיחוח בכלל השבועה וכאומר שחיטות ונבילות וכן תמרים וחלב וכנ"ל וההן ג"כ משכח"ל במפרש בחול וביו"ט וכולל ג"כ עפר תיחוח בזה דבכה"ג חל בכולל כדמשני בשבועות שם כדרבא:

ובזה מיושב ג"כ שי' הרמב"ם ז"ל דפ"ד מה' שבועות בנשבע שלא לאכול היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה דלא חלה שבועה שני' משום דל"ה מוסיף כיון דעכ"פ לגבי אותו היום אין כאן תוספות דהוא תמוה מש"ס דמכות דחשיב כולל בחל וביו"ט אף דלגבי יו"ט גופי' אין כאן כולל כלל וכבר תמה בזה הקצוה"ח בתשו' (סי' ס"ז):

ולהנ"ל א"ש דכיון דמזכיר בחול ג"כ הרי מזכיר ההיתר עמו ממילא גם עפר תיחוח בכלל והי כולל ביו"ט גופי' דשפיר מקרי כולל לכו"ע ולא איצטריך למתני חול רק כדי שיזכיר היתר עמו ידידו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה