אור ברסלב
שות אור המאיר סימן יח › ד

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן יח · ד

ג

ובעיקר דברי המשל"מ ז"ל הנ"ל דבעשה ולאו הנל"ע ר"מ מודה דל"ח למיעוטא הקשיתי מש"ס חולין (י"א) דאר"א אתיא מרישא של עולה והלא ידועה בזה קו' הראשונים ז"ל הובא בר"ן (ספ"ק דקידושין) לשי' הרמב"ם ז"ל דספיקא מה"ת שריא א"כ מנלן דאזלינן בת"ר דילמא משום דספק נמי התירה תורה והתירוץ בזה משום דאיתחזק חיובא דמחויב להביא קרבן ובכה"ג ספק נמי אסור וע' בזה בתשו' מהרי"ט (ח"ב ס"א):

והנה בש"ס יומא (ל"ו ע"ב) אמרינן אין עולה באה אלא על עשה או על לאו שנל"ע ע"ש וא"כ מנ"ל מרישא של עולה דאזלינן בתר רוב דילמא משום דספיקא שריא רחמנא ואף דאיכא חזקת חיוב הא עיקר חזקת חיוב דידי' הוא לכפר על מה שעבר על עשה או על לאו הנל"ע והרי בכה"ג גם ר"מ מודה דל"ח למיעוטא אבל בלאו גמור מנ"ל:

ואמרתי ליישב זה עפ"מ שהקשו התוס' ז"ל בחולין שם דאמאי לא מייתי מכל קרבנות דדחי שבת דע"כ דאזלינן בתר רובא:

והנה מבואר בכ"מ פ"ט מהטו"מ (הי"ב) דבספק כרת לכו"ע לחומרא מה"ת שהרי חייבה תורה אשם תלוי על ס' חלב וא"כ אם נילף מדחיית שבת דאית בי' כרת שפיר יהי' ראי' אפי' לפי שי' זו דספיקא לקולא דהא ספק כרת שאני ואכן בש"ס שבת (ו' ע"ב) איסי ב"י אומר מצאתי מגילת סתרים בי ר"ח וכתוב בה אבות מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב על אחת מהם ואיני יודע על איזה מהם וע' בחי' הר"ן שם דגם כרת א"ח על אותה המלאכה ע"ש:

וא"כ מעתה אין ראי' מכל קרבנות דדחי שבת דהא יש לומר דאותה המלאכה אינה בכרת וא"כ אפי' אם הקרבן ודאי טריפה י"ל דאינו מחלל שבת דדילמא על אותה המלאכה א"ח בשבת ובכה"ג הא לא מיחייב אשם תלוי ולכך דוחין קרבנות את השבת אבל לא מטעם רובא:

ואף דאמרינן בשבת (ע"ה ע"ב) דאית בשחיטה תרתי משום נטילת נשמה וצביעה הא מבואר בגמ' שם דצובע חייב דניחא לי' דליזבן וא"כ בקדשים דאין פודים ל"ש בהו צביעה ואין כאן רק נטילת נשמה ושוב י"ל דאינו בכרת ולעולם אין ראי' דאזלינן בת"ר:

ואך עדיין יש לומר דהא איכא בקרבן גם משום הקטרה וכיון דאיכא תרתי שחיטה והקטרה שוב חד מיני' ודאי בכרת אבל גם ז"א דהא עיקר הספק אינו רק משום השחיטה אבל אחר השחיטה שוב אפשר למבדק ולראות אם הוא כשר או לא:

וא"כ שפיר קאמר ר"א אתיא מרישא של עולה דאמר רחמנא ונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחי' וא"כ גם אחר השחיטה א"א למיבדק ושוב איכא בעולה תרי מלאכות שחיטה והקטרה שעושין אותו בשבת בקרבן שהוא ספק כשר וחד מיני' ודאי במיתה ואפ"ה מקרא מלא דבר הכתוב עולת שבת בשבתו אלא ודאי דאזלינן בתר רובא:

ובזה יש מקום אתי לתרץ הירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) דאמר התם ר"א חש למועט והוא סותר לש"ס דילן דר"א יליף בעצמו מרישא של עולה:

ולדברינו נראה דהירושלמי והבבלי אליבא דר"א שי' אזלי:

דהנה יש להקשות עדיין במה שביארנו דר"א מדייק מרישא של עולה דאית בי' תרתי שחיטה והקטרה וחד ודאי במיתה הא זה דוקא למ"ד הבערה לחלק יצאת אבל אי נימא ללאו יצאה א"כ הקטרה בלא"ה לית בה מיתה דגלי בה קרא ושוב הוי שחיטה בספק וא"כ לפי המבואר בירושלמי שבת (פ"ב ה"ה) דר"א סבר ללאו יצאת הדק"ל מנ"ל מרישא של עולה דאזלינן בתר רובא:

ואכן נראה דהיינו דוקא לירושלמי אליבא דר"א ללאו א אבל לשי' ש"ס דילן ע"כ ס"ל דלחלק יצאת:

ומנא אמינא לה דבש"ס דילן במו"ק (ג' ע"ב) יכול ילקה על התוס' ונסיב לה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת ר"א אמר חרישה וה"ק יכול ילקה על חרישה ונסיב לה תלמודא לפטורא ור' יוחנן אמר יכול ילקה על התוס' ר"ה ונסיב לה תלמודא לפטורא וע' בתוס' שם שכ' דתסתיים מזה דר"א סבר אין לוקין אחרישה בשביעית ור"י ס"ל קין ע"ש:

ובירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) וכן במס' שבת (פ"ז ה"ב) איתא בהיפך ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהי' לוקין אחרישה בשביעית ר"א פתר מתניתא יכול יהי' לוקין על איסור שני פרקים הראשונים וכ"ה שם לעיל מינה בירושלמי ר"א אמר לוקין אחרישה בשביעית ר"י אמר אין לוקין ע"ש וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ה):

והנה במס' מכות (כ"א ע"ב) אמר רבי ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר"י לאו משנתנו היא זו יש חורש תלם אחד וחייב עלי' משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש ה"ד דמחייב משום כלאים לאו דמכסה בהרי דאזיל א"ל מתני' מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה והדר פריך הש"ס שם למאי דנמנו וגמרו דמחפה זורע הוא א"כ ללקי נמי משום זורע ביו"ט ומשני יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט וע' בפי' הריב"ן שם דכיון דחילוק מלאכות ילפינן מלא תבערו והתם כתיב ביום השבת א"כ רק בשבת יש חילוק מלאכות ולא ביו"ט:

והנה מבואר בתוס' פסחים (מ"ו ע"ב) דלמ"ד חורש בשביעית אינו לוקה ע"כ מוקי המשנה דיש חורש דמחייב בכלאים משום מחפה:

והוא הדבר אשר דברנו דלהירושלמי אליבא דר"א ס"ל לוקין אחרישה בשביעית א"כ שפיר מוקי המשנה דיש חורש בחרישה ולא במחפה וא"כ ממילא לא קשיא לי' דליחשיב נמי זורע ואין אנו מוכרחין לפי' הגמ' דאין חילוק מלאכות ביו"ט ושפיר אמרינן דחילוק מלאכות ילפינן מקרא אחרינא ולא מלא תבערו והא דכתיב ביום השבת בלא תבערו היינו משום דללאו יצאת ול"ש ביו"ט וכתוס' פסחים (ה' ע"ב) וע' צל"ח (ביצה י"ב):

וכן מצינו באמת בירושלמי שבת, (פ"ב ה"ה) אשכח תני ר"א הנה לחייב על כל אחת ע"ש הרי דיליף חילוק מלאכות מקרא דהנה:

ומשו"ה ס"ל לירושלמי דר"א חייש למיעוטא דלא אתיא מרישא של עולה דדילמא שחיטה אינה במיתה והקטרה אינה אלא לאו בעלמא דהבערה ללאו יצאת וא"כ אפי' אם נחוש למיעוט ג"כ מותר מטעם דספק מה"ת שריא וכנ"ל משא"כ דמאי שהוא מחשש תרומת מעשר שהוא במיתה חיישינן לספיקא:

אבל לשי' ש"ס דילן דס"ל לר"א דאין לוקין אחרישה בשביעית וא"כ ע"כ מוקי המשנה במחפה וקשיא אליבי' דליתני נמי משום זורע ביו"ט וע"כ מוכרח לומר דאין חילוק מלאכות ליו"ט וטעמא משום דנפקא חילוק מלאכות מלא תבערו דכתיב בי' ביום השבת וא"כ ע"כ דהבערה לחלק יצאת וממילא שפיר מדייק מרישא של עולה דאזלינן בתר רובא דהא איכא חדא מלאכה דודאי חייבין עלי' מיחה בשבת וספיקה אסורה ואפ"ה התירה התורה והקריב תמיד בשבת וע"כ משום דאזלינן בתר רוב וכנ"ל:

ויש להעיר בזה ממימרא דר"א בש"ס דילן בגיטין (מ"ז ע"א) דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה