אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן יח

סימן יז

שלו' לכ' ידידנו אהובנו הרה"ח הגביר פאר היחש וכו' כש"ת הר' חיים פרייליך נ"י בק' קראקא יצ"ו.

מכתבו היקר הגיעני ומאושר אני לראות כי למרות טרדות מסחריו קובע עתים לתוה"ק יהי ה' את כבודו ללכת הלאה בכחו זה:

וע"ד קושיתו לשי' רש"י ביבמות (מ"ט ע"ב) דלרב יבמה לשוק אינה אלא בעשה א"כ איך יפרנס משנה דיבמות (קי"ט ע"א) דאשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה לא תנשא ומוקי לה בגמ' כר"מ והטעם דלא תנשא הוא משום חשש יבמה לשוק והא מבואר במל"מ (פ"א מה' יו"ט) דאפי' לרבא דס"ל דר"מ חייש למיעוטא גם באיסור לאו היינו דוקא בלאו שיש בו מלקות אבל באיסור עשה לא חייש, וא"כ אמאי לא תנשא משום חשש דיבמה לשוק הא לרב אינו אלא בעשה ואף ר"מ לא חייש בי' למיעוטא, ע"כ תורף קושיתו והוא קו' מושכלת:

תשובה

א

הנה הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה"א) פוסק דכל הבועל בלא קידושין לוקה משום לאו דקדשה ע"ש:

ולכאורה קשיא לפ"ז בהא דאמרינן דלרב אינו אלא בעשה והא מבואר ברש"י שם וביתר ביאור ברש"י יבמות (נ"ה ע"ב) דמשו"ה לרב אינו אלא בעשה משום דמוקי לקרא דלא תהי' לאמר דאין קידושין תופסין ביבמה וא"כ ממילא הרי יש בכל יבמה לשוק לאו דלא תהי' קדשה:

ואכן באמת הראב"ד ז"ל בהשגות בה' אישות שם חולק על הרמב"ם ז"ל ואמר דזה ל"ה קדשה וכ"ה במ"מ שם והביא ראי' דאל"כ איך חייבה התורה קנס במפותה הא אין לוקה ומשלם פ"כ ובאמת גם הרמב"ם ז"ל מעצמו נזהר בזה וכ' בה' נערה (פ"ב הי"ד) דהא דמפותה לוקה היינו משום דלא הכינה כך ע"ש:

וא"כ ממילא שפיר ניחא ביבמה לשוק דאף דלא תפסי בה קידושין מ"מ ל"ה קדשה דהא לא הכינה לכך:

ואכן היינו דוקא לרב אבל לר"מ לשי' הא ס"ל דבקנס לוקה ומשלם וכמבואר בש"ס מכות (ד' ע"ב) וא"כ שפיר ניחא הא דאיכא קנס במפותה ולעולם אמרינן בפשי' דבכל ענין הויא קדשה וא"כ ממילא אף דלא תהי' אשת המת לא קאי אלאו רק אאין קידושין תופסין אפ"ה אית בי' לאו ולוקין עליו משום קדשה וע' רמ"א אהע"ז (סי' כ"ו) וא"כ שפיר חייש למיעוטא:

ויש להעיר עוד מהא דסנהדרין (כ' ע"ב) דפליגי רב ושמואל בהא דכל האמור בפרשת מלך ומד' הרמב"ם (בה' מלכים) בהא דפלגש מותרת למלך ואסורה להדיוט ומהא דאמר רב בסנהדרין (כ"א ע"א) דפלגש בלא קידושין ומד' הר"ן בכתובות פ"ג וקצרתי:

ב

והנה בעיקר הפלוגתא דרב ושמואל בהא דיבמה לשוק אמרתי להעיר עוד דלשי' אזלי דהנה על עיקר דברי המל"מ הנ"ל דר"מ מודה באיסור עשה דלא חיישינן למיעוטא יש להקשות ממקור הדין דחייש ר"מ למיעוטא דילפינן לה בכולי' הש"ס מהא דאר"מ דאין מייבמין את הקטנה משום דחייש למיעוטא שמא תמצא איילונית:

שהרי בתוס' יבמות (ב' ע"ב) הקשו דאמאי לא אמרינן דקטנה תתייבם ממנ"פ אף לר"מ דאם אינה איילונית שפיר מתייבמת, ואם היא איילונית ג"כ יכולה להתייבם לפי"מ דאמרינן במשנה יבמות (ב' ע"ב) דכולן שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות משום דקידושי איילונית לאו קידושין נינהו ע"כ קו' התוס' ז"ל:

ובתוס' ישנים שם תי' וכ"ה בריטב"א שם דהחשש הוא משום צרתה דצרתה תנשא לשוק בלא חליצה על סמך הייבום של הקטנה ושמא תמצא איילונית ול"ה יבום כלל ונמצאת צרתה יוצאת לשוק בלא חליצה ע"ש וא"כ מעתה לשי' זו דר"מ לא חייש למיעוטא באיסור עשה תקשה דא"כ אמאי חייש ר"מ לשמא תמצא איילונית הא להיא עצמה לא חיישינן כיון דממנ"פ מותרת להתייבם ורק החשש הוא משום הצרה והרי בכה"ג לא חייש ר"מ למיעוטא:

ואכן נראה דרב ושמואל דפליגי בהא דיבמה לשוק אי הויא בלאו או בעשה לשי' אזלי דפליגי בכתובות (ע"ב) בקידשה על תנאי ונמצאו עלי' נדרים דלרב צריכה גט משום דאי, אדם עושה בב"ז וגמר ובעל לשם קידושין ולשמואל א"צ גט והנה הרבינו ישעי' בס' המכריע (סי' ל"ד) פוסק דהא דאיילונית תליא בפלוגתא דרב ושמואל דאיילונית בסתמא הוי כתנאי בשאר מומין ומשו"ה איילונית שכנסה לרב צריכה גט ולשמואל א"צ גט ומפרש שם דלרב הא דוכולן שנמצאו איילונית דהויא מקח טעות היינו בארוסה דוקא ע"ש:

ולפי"ז הא דר"מ דקאמר דקטנה אינה מתייבמת אתיא שפיר לרב ביבמה מן הנשואין דכיון שכנסה גמר לשם קידושין והויא אשת אחיו ואינה מתייבמת משום דממעטינן מאשר תלד, וא"כ משו"ה שפיר קאמר רב דאינו אלא בעשה ולא קשיא מהא דקאר"מ דחיישינן שמא תמצא איילונית דשפיר איכא החשש משום אשת אחיו דהא תפסי בה קידושין אבל שמואל לשי' דקאמר דאיילונית א"צ גט וע"כ דעיקר החשש משום צרתה דמשום היא עצמה ליכא למיחש דתתייבם ממנ"פ וכקו' התוס' הנ"ל וע"כ מוכרח דביבמה לשוק איכא לאו דאל"כ ל"ה ר"מ חייש למיעוטא:

ג

והנה בסוגיין דיבמות בהא דמוקי מתני' דלא תנשא כר"מ פריך הש"ס אי ר"מ אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת פי' ומותרת לינשא לשוק וניחוש שמא נותן לה שם יבם ומשני משום דהוחזקה לשוק ופריך א"כ רישא דהוחזקה ליבום תתייבם אמר רב נחמן רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אלא ה"ט כו' ע"ש:

וע' ברשב"א יבמות שם בשם רוב ספרים דגרס במילתי' דר"נ אלא דר"נ ס"ל דבמקום לאו אף היכי דלא הוחזקה לא חיישינן למיעוטא ורבא ס"ל דלא מחלקינן בין איסור לאו לכרת:

ובאמת יש להבין במאי פליגי ר"נ ורבא וביותר קשה לכאורה דהא רבא גופי' מחלק ביבמות (ח' ע"א) לענין ערוה גופי' ל"צ קרא בין לאו לכרת וגם ביבמות (צ"ד) יליף עפ"ז ק"ו מאיסור כרת ליבמה לשוק דהוי רק בלאו ע"ש ואמאי קאמר כאן בפשי' לחלוק על ר"נ:

ונראה דאזלי לשי' דהנה כבר הבאתי דיש לכאורה ראי' דר"מ חייש למיעוט אף משום חשש יבמה לשוק וא"כ אפי' אי הויא בלאו עכ"פ איכא ראי' דר"מ חייש למיעוט גם בלאו ולא בכרת דוקא מכח קו' הנ"ל דתתייבם ממנ"פ ורק עיקר החשש משום צרה וא"כ מוכח דחייש למיעוט ביבמה לשוק ואמאי קאמר ר"נ דביבמה לשוק לא חייש ר"מ ואכן ר"נ ורבא נשי':

דהנה בש"ס סנהדרין (ס"ט ע"א) בהא דכל ימיו של בן סורר אינו אלא שלשה חדשים משום דעובר ניכר לשליש ימי' והו"ל אב ולא בן וקאמר התם ש"מ דיולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימי' דאל"ה בתרי ותילתא סגי ופריך עלה ודילמא התם משום דאזלינן בתר רובא פי' ורוב נשים יולדות רק לט' ועוברן ניכר לג' חדשים ומשני דבכה"ג לא אזלינן בת"ר בד"נ דהתורה אמרה ושפטו העדה והצילו וע' ברש"י שם דבעינן לדונו לזכות ובעינן למיפטרי' משום דראוי להקרא אב ביולדת לשבעה והדר פריך מהא דתנן דהבא על הקטנה מומתין על ידה וניחוש דילמא איילונית היא וע"כ דאזלינן גם. בד"נ בתר רוב ומשני התם דקבלה עלי' הבעל דאפי' אם תהי' איילונית ליהוי קידושין ע"ש:

והנה בש"ס יבמות (ל"ז פ"א) בהא דתנן דספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון מביא אשם תלוי קא"ל רבא לר"נ ואמאי לא ניזול בתר רובא דיולדת לט' ומשני לי' ר"נ דיולדת לתשעה עוברה ניכר וזו הואיל ולא הוכר עוברה איתרע לה רובא ופירש"י ז"ל שם דהא דפסיקא לי' דמתני' בלא הוכר היינו דאל"כ לא הוי ספק והנה זה ניחא רק למאי דאמרינן בסנהדרין דיולדת לשבעה אין עוברה ניכר וא"כ אי הוי כאן הוכר עוברה ל"ה ספק אבל אם נימא דגם ביולדת לשבעה עוברה ניכר א"כ שוב הויא ספק אף בהוכר עוברה וכמבואר בירושלמי יבמות (פ"ד ה"ב) היכי שבא עלי' לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים דיש כאן שלימים לראשון ומקוטעין לשני וע' בתוס' ר"ע מה שהעיר קצת בזה ולא הביא מד' הירושלמי וע"כ מוכרח דס"ל לר"נ דיולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימי' וא"כ שפיר ס"ל דלא אזלינן בתר רובא בד"נ ואפ"ה הוי ימיו של בן סורר ג' דיולדת לז' אין עוברה ניכר ושוב קשיא הא דמומתים על ידה וע"כ מוכרח לאוקמא בקיבלה עלי':

והנה התוס' בריש יבמות במה שהקשו לר"מ דאמר שמא תמצא איילונית ואמאי לא נימא דתתייבם ממנ"פ כ' דלמאי דמוקמינן בסנהדרין כשקבלה עלי' מבואר דמהני קבלה אתיא גם הכא שפיר דחייש ר"מ לאשת אחיו שקבלה ע"ש:

וא"כ לר"נ לשי' דמוקי הא דמומתים על ידה בסנהדרין בשקבלה עלי' שפיר איכא החשש משום היא עצמה שמא תמצא איילונית וכגון היכי שקבלה אחיו עלי' וכד' התוס' הנ"ל ומשו"ה קמשני דלאיסור כרת חששו לאיסור לאו לא חששו:

אבל רבא לשי' דלא ס"ל ביבמות שם כר"נ ולדידי' שפיר אמרינן דגם יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימי' והא דבן סורר היינו משום דאזלינן בת"ר ולא מוקי הא דמומתים על ידה בקבלה עלי' וע"כ הא דחייש ר"מ לשמא תמצא איילונית היינו משום הצרה וא"כ שפיר קאמר דגם בלאו חישינן למיעוטא ופליג אר"נ ביבמות:

ויש עוד להעיר מש"ס יבמות י"ב בהא דפליגי רב אסי ורבא ומד' הרמב"ן ורשב"א יבמות (קי"ט) שכ' דלמסקנא מוקמינן מתני' אפי' כרבנן ודו"ק וכן יש להעיר עוד מש"ס סנהדרין (פ"ד) דמחלק רק בין ששגג בחנק או בלאו וע' משל"מ הנ"ל בזה:

ד

ובעיקר דברי המשל"מ ז"ל הנ"ל דבעשה ולאו הנל"ע ר"מ מודה דל"ח למיעוטא הקשיתי מש"ס חולין (י"א) דאר"א אתיא מרישא של עולה והלא ידועה בזה קו' הראשונים ז"ל הובא בר"ן (ספ"ק דקידושין) לשי' הרמב"ם ז"ל דספיקא מה"ת שריא א"כ מנלן דאזלינן בת"ר דילמא משום דספק נמי התירה תורה והתירוץ בזה משום דאיתחזק חיובא דמחויב להביא קרבן ובכה"ג ספק נמי אסור וע' בזה בתשו' מהרי"ט (ח"ב ס"א):

והנה בש"ס יומא (ל"ו ע"ב) אמרינן אין עולה באה אלא על עשה או על לאו שנל"ע ע"ש וא"כ מנ"ל מרישא של עולה דאזלינן בתר רוב דילמא משום דספיקא שריא רחמנא ואף דאיכא חזקת חיוב הא עיקר חזקת חיוב דידי' הוא לכפר על מה שעבר על עשה או על לאו הנל"ע והרי בכה"ג גם ר"מ מודה דל"ח למיעוטא אבל בלאו גמור מנ"ל:

ואמרתי ליישב זה עפ"מ שהקשו התוס' ז"ל בחולין שם דאמאי לא מייתי מכל קרבנות דדחי שבת דע"כ דאזלינן בתר רובא:

והנה מבואר בכ"מ פ"ט מהטו"מ (הי"ב) דבספק כרת לכו"ע לחומרא מה"ת שהרי חייבה תורה אשם תלוי על ס' חלב וא"כ אם נילף מדחיית שבת דאית בי' כרת שפיר יהי' ראי' אפי' לפי שי' זו דספיקא לקולא דהא ספק כרת שאני ואכן בש"ס שבת (ו' ע"ב) איסי ב"י אומר מצאתי מגילת סתרים בי ר"ח וכתוב בה אבות מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב על אחת מהם ואיני יודע על איזה מהם וע' בחי' הר"ן שם דגם כרת א"ח על אותה המלאכה ע"ש:

וא"כ מעתה אין ראי' מכל קרבנות דדחי שבת דהא יש לומר דאותה המלאכה אינה בכרת וא"כ אפי' אם הקרבן ודאי טריפה י"ל דאינו מחלל שבת דדילמא על אותה המלאכה א"ח בשבת ובכה"ג הא לא מיחייב אשם תלוי ולכך דוחין קרבנות את השבת אבל לא מטעם רובא:

ואף דאמרינן בשבת (ע"ה ע"ב) דאית בשחיטה תרתי משום נטילת נשמה וצביעה הא מבואר בגמ' שם דצובע חייב דניחא לי' דליזבן וא"כ בקדשים דאין פודים ל"ש בהו צביעה ואין כאן רק נטילת נשמה ושוב י"ל דאינו בכרת ולעולם אין ראי' דאזלינן בת"ר:

ואך עדיין יש לומר דהא איכא בקרבן גם משום הקטרה וכיון דאיכא תרתי שחיטה והקטרה שוב חד מיני' ודאי בכרת אבל גם ז"א דהא עיקר הספק אינו רק משום השחיטה אבל אחר השחיטה שוב אפשר למבדק ולראות אם הוא כשר או לא:

וא"כ שפיר קאמר ר"א אתיא מרישא של עולה דאמר רחמנא ונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחי' וא"כ גם אחר השחיטה א"א למיבדק ושוב איכא בעולה תרי מלאכות שחיטה והקטרה שעושין אותו בשבת בקרבן שהוא ספק כשר וחד מיני' ודאי במיתה ואפ"ה מקרא מלא דבר הכתוב עולת שבת בשבתו אלא ודאי דאזלינן בתר רובא:

ובזה יש מקום אתי לתרץ הירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) דאמר התם ר"א חש למועט והוא סותר לש"ס דילן דר"א יליף בעצמו מרישא של עולה:

ולדברינו נראה דהירושלמי והבבלי אליבא דר"א שי' אזלי:

דהנה יש להקשות עדיין במה שביארנו דר"א מדייק מרישא של עולה דאית בי' תרתי שחיטה והקטרה וחד ודאי במיתה הא זה דוקא למ"ד הבערה לחלק יצאת אבל אי נימא ללאו יצאה א"כ הקטרה בלא"ה לית בה מיתה דגלי בה קרא ושוב הוי שחיטה בספק וא"כ לפי המבואר בירושלמי שבת (פ"ב ה"ה) דר"א סבר ללאו יצאת הדק"ל מנ"ל מרישא של עולה דאזלינן בתר רובא:

ואכן נראה דהיינו דוקא לירושלמי אליבא דר"א ללאו א אבל לשי' ש"ס דילן ע"כ ס"ל דלחלק יצאת:

ומנא אמינא לה דבש"ס דילן במו"ק (ג' ע"ב) יכול ילקה על התוס' ונסיב לה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת ר"א אמר חרישה וה"ק יכול ילקה על חרישה ונסיב לה תלמודא לפטורא ור' יוחנן אמר יכול ילקה על התוס' ר"ה ונסיב לה תלמודא לפטורא וע' בתוס' שם שכ' דתסתיים מזה דר"א סבר אין לוקין אחרישה בשביעית ור"י ס"ל קין ע"ש:

ובירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) וכן במס' שבת (פ"ז ה"ב) איתא בהיפך ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהי' לוקין אחרישה בשביעית ר"א פתר מתניתא יכול יהי' לוקין על איסור שני פרקים הראשונים וכ"ה שם לעיל מינה בירושלמי ר"א אמר לוקין אחרישה בשביעית ר"י אמר אין לוקין ע"ש וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ה):

והנה במס' מכות (כ"א ע"ב) אמר רבי ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר"י לאו משנתנו היא זו יש חורש תלם אחד וחייב עלי' משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש ה"ד דמחייב משום כלאים לאו דמכסה בהרי דאזיל א"ל מתני' מני ר"ע היא דאמר המקיים כלאים לוקה והדר פריך הש"ס שם למאי דנמנו וגמרו דמחפה זורע הוא א"כ ללקי נמי משום זורע ביו"ט ומשני יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט וע' בפי' הריב"ן שם דכיון דחילוק מלאכות ילפינן מלא תבערו והתם כתיב ביום השבת א"כ רק בשבת יש חילוק מלאכות ולא ביו"ט:

והנה מבואר בתוס' פסחים (מ"ו ע"ב) דלמ"ד חורש בשביעית אינו לוקה ע"כ מוקי המשנה דיש חורש דמחייב בכלאים משום מחפה:

והוא הדבר אשר דברנו דלהירושלמי אליבא דר"א ס"ל לוקין אחרישה בשביעית א"כ שפיר מוקי המשנה דיש חורש בחרישה ולא במחפה וא"כ ממילא לא קשיא לי' דליחשיב נמי זורע ואין אנו מוכרחין לפי' הגמ' דאין חילוק מלאכות ביו"ט ושפיר אמרינן דחילוק מלאכות ילפינן מקרא אחרינא ולא מלא תבערו והא דכתיב ביום השבת בלא תבערו היינו משום דללאו יצאת ול"ש ביו"ט וכתוס' פסחים (ה' ע"ב) וע' צל"ח (ביצה י"ב):

וכן מצינו באמת בירושלמי שבת, (פ"ב ה"ה) אשכח תני ר"א הנה לחייב על כל אחת ע"ש הרי דיליף חילוק מלאכות מקרא דהנה:

ומשו"ה ס"ל לירושלמי דר"א חייש למיעוטא דלא אתיא מרישא של עולה דדילמא שחיטה אינה במיתה והקטרה אינה אלא לאו בעלמא דהבערה ללאו יצאת וא"כ אפי' אם נחוש למיעוט ג"כ מותר מטעם דספק מה"ת שריא וכנ"ל משא"כ דמאי שהוא מחשש תרומת מעשר שהוא במיתה חיישינן לספיקא:

אבל לשי' ש"ס דילן דס"ל לר"א דאין לוקין אחרישה בשביעית וא"כ ע"כ מוקי המשנה במחפה וקשיא אליבי' דליתני נמי משום זורע ביו"ט וע"כ מוכרח לומר דאין חילוק מלאכות ליו"ט וטעמא משום דנפקא חילוק מלאכות מלא תבערו דכתיב בי' ביום השבת וא"כ ע"כ דהבערה לחלק יצאת וממילא שפיר מדייק מרישא של עולה דאזלינן בתר רובא דהא איכא חדא מלאכה דודאי חייבין עלי' מיחה בשבת וספיקה אסורה ואפ"ה התירה התורה והקריב תמיד בשבת וע"כ משום דאזלינן בתר רוב וכנ"ל:

ויש להעיר בזה ממימרא דר"א בש"ס דילן בגיטין (מ"ז ע"א) דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מידי מעשר ודו"ק:

ה

ובהיותי מעיין בד' הירושלמי דמאי הנ"ל אמרתי לבאר עוד בהא דמבואר התם דסתמא דירושלמי ור' יוסי פליגי אליבא דר"א דסתמא דירושלמי ס"ל דר"א חייש למיעוטא ור' יוסי ס"ל דר"א אזיל בתר רוב ולהכי מוקי דר"א ס"ל דרוב א"י בידי עכו"ם:

ואמרתי בסייעתא דשמיא לבאר דאזלי לשי' דבגמ' יבמות (כ' ע"ב) איתמר ביאת כה"ג באלמנה ר' יוחנן ור"א ח"א אינה פוטרת צרתה וח"א פוטרת צרתה באלמנה מן הנישואין כו"פ לא פליגי דאינה פוטרת דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כ"פ באלמנה מן האירוסין מ"ד פוטרת קסבר אתי עשה ודחי ל"ת למ"ד אינה פוטרת ס"ל דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דאפשר בחליצה כו' ע"ש:

והנה כאן לא מיכרעה מאן דס"ל פוטרת ומאן דס"ל אינה פוטרת אבל אי נימא דס"ל לר"א דלא אזלינן בתר רובא וחייש למיעוטא מה"ת דמשו"ה חשיב לי' עישור ודאי א"כ ע"כ מוכרח לומר דר"א ס"ל אין פוטרת ומאן דס"ל פוטרת ע"כ ר' יוחנן הוא דהלא ידועה קושית העולם אמאי לא ילפינן דאזלינן בחר רובא מיבום שצריך להיות אחיו מן האב דוקא וא"כ ניחוש דילמא לאו אביו הוא ופוגע באשת אחיו והתשו' בזה דמיבום לא אתיא דאיכא לאשכוחי בשני אחים מן האב ולא מן האם והשתא ממנ"פ מייבם דאם אחיו הוא שפיר ואם אינו אחיו א"כ נכרי הוא אצלה ויבמה לשוק ג"כ ליכא דהא אינן אלא שנים:

וא"כ כ"ז רק היכי דליכא איסורא אבל היכי דאיכא איסורא כגון גבי ביאת כה"ג באלמנה דליכא ממנ"פ דאם אינו אחיו הא עובר באיסור אלמנה לכה"ג ומבואר בתוס' שבת (קל"ה ע"א) דאין ספק עשה דוחה ספק ל"ת ע"ש וא"כ אף אי נימא דל"ה אפשר לקיים שניהם דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא אפ"ה אסור לכה"ג לייבם את האלמנה כיון דספק ובכה"ג לא אמרינן דעשה דוחה וכיון דבא עלי' באיסור א"כ לא ליפטור צרתה כמו באלמנה מן הנישואין דלכו"ע אינה פוטרת אלא ודאי דמאן דאית לי' פוטרת ס"ל דאזלינן בתר רובא:

וא"כ יפה מתפרשים דברי הירושלמי דמס' דמאי הנ"ל דאיתא בירושלמי יבמות (פ"ב ה"ג) בא עלי' ר' יוסי אומר איתפלגון ר"א ור"י ר' יוחנן אמר לא נפטרה צרתה ור' אלעזר אמר נפטרה צרתה ר' שמי מחליף שמועה מסתברא על דר' שמי כו' ע"ש בפי' הפ"מ:

וא"כ סתמא דירושלמי אליבא דר"א לשי' דקאמר מסתברא על שמועה דר' שמי דס"ל אליבא דר"א דלא נפטרה צרתה א"כ שפיר איכא לאוקמי דס"ל לר"א דחיישינן למיעוטא אבל ר' יוסי לשי' דס"ל דר"א אית לי' דנפטרה הצרה א"כ ע"כ ס"ל לר"א דלא חיישינן למיעוטא ולא אמרינן דילמא לאו אביו ונמצא דבא עלי' באיסור וכנ"ל ומשו"ה אמר ר' יוסי כיני הוא דר"א סבר רוב א"י בידי עכו"ם ודו"ק:

אוהבו דו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה