אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן יז

סימן טז

ב"ה טארנאפאל יום ב' שלח תרע"א. לידידנו הרב המאוה"ג החו"ב וכו' הר' יחזקאל האכבערנ נ"י דומו"ץ דק' גלינא יצ"ו.

מכתבו היקר הגיעני וע"ד שאלתו אודות בית הכנסת הקדושה שיש על הכתלים ציורי תפילות שונות ובהן שמות שאינם נמחקין ועתה שמו נדיבי העיר אל לבם לצייר הבהכנ"ס ולהדרו ברוב פאר מחדש ומוכרחים למשוח בששר כל הכתלים ולציירם ועתה נפשם בשאלתם מה דין השמות הק' הנ"ל:

תשובה

א

הנה נשאלה שאלה זו מאת הגאון פנים מאירות ז"ל וצידד להתיר לצייר בסיד ומקורו מש"ס דסוטה (ל"ה ע"ב) כיצד כתבו ישראל את התורה רי"א על גבי אבנים כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו' ואח"כ סדו אותן בסיד ע"ש והרי כשכתבו כל התורה הי' כמה שמות שאינם נמחקין וא"כ איך סדו אותם בסיד אע"כ ל"ה מחיקה:

ואכן הגאון בתשו' מעיל צדקה לסי' כ"ג) השיב על ראי' זו דבאבנים ל"ש מחיקה כלל דהאי דכתיב וכתבת אינה כתיבה אלא חקיקה וא"כ אע"פ שסדו אותם בסיד ל"ה נמחקים וכמבואר להדיא בגמ' שקלפו הסיד והשיאוה אבל לצייר דהוי מחיקה י"ל באמת דאסור ע"כ תו"ד:

ב

והנה לענ"ד נראה מקור לעיקר דין זה מדברי הירושלמי בסוטה שם (פ"ז הי ה') והובא בתוס' שם ד"ה כיצד בהא דפליגי התם ר' יהודה ור' יוסי אי על אבני המלון נכתבו או על אבני המזבח נכתבו ואמר בירושלמי החם למ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא למ"ד על אבני המזבח נכתבו מה מקיים ושדת בסיד ומשני בין כל אבן ואבן ע"ש:

והנה דברי הירושלמי תמוהים לכאורה דמאי קשיא למ"ד על אבני מזבח יותר מלמ"ד על אבני המלון:

והנה המפורשים פי' דברי הירושלמי ע"פ הגמ' דחולין (פ"ג ע"ב) דקדשים פטורים מכיסוי הדם משום דמוסיף אבנין ולהכי פריך למ"ד על אבני המזבח מה מקיים ושדת וכן ראיתי למפרש קרבן העדה שם שהוסיף עוד דא"א לסודו בסיד שאין הקרבנות נוגעות באבנים אלא בסיד ע"ש:

ואכן לענ"ד דברים אלה תמוהים ממשנה מפורשת במס' מדות (פ"ג מ"ד) דחנן התם פעמים בשנה מלבנין את המזבח בסיד הרי להדיא דמותר ללבן סיד ע"ג המזבח:

ובאמת ברא"ש שם הקשה מהא דאסור להוסיף אבנין ותי' דעד ס' אמה מותר להוסיף ועוד כ' דעיקר הטעם בחולין שם משום שלא תתקלקל הריבוע אבל היכי דמלבן כלו בסיד שריא ע"ש וכ"ה שיטת התוס' זבחים (ס"ב ע"א) ע"ש, ועכ"פ יהי' מאיזה טעם שיהי' משנה שלמה היא שהי' מלבנין המזבח בסיד פעמים בכל שנה וא"כ תמוהים לכאורה דברי הירושלמי דפריך למ"ד על אבני המזבח מה מקיים ושדת:

ולכן נ"ל לפרש דברי הירושלמי עפ"ד בגמ' דחולין (י"ז ע"ב) דאבני המזבח נפסלין בחגירת צפורן ובתוס' שם דמדאורייתא היא מקרא דאבנים שלמות תבנה, והנה מ"ד על אבני המזבח נכתבו היינו מדסמיך לי' להאי קרא דוכתבת וגו' ובנית שם מזבח ושם בהאי קראי כתיב אבנים שלמות תבנה:

וא"כ נמצא דאי אמרינן דנכתבו על אבני המזבח על כרחך שוב לא יהי' אפשר לומר דוכתבת היינו חקיקה דהא א"כ פסול למזבח דנפסל בחגירת צפורן וע"כ דהיינו כתיבה ממש אבל אי אמרינן דעל אבני המלון נכתבו שפיר י"ל דוכתבת היינו חקיקה:

ומעתה יפה מתפרשים דברי הירושלמי דהכי קאמר בשלמא למ"ד על אבני המלון נכתבו וא"כ היינו חקיקה ניחא ושדת הלא הויא מחיקה כלל וכנ"ל, אבל למ"ד על אבני המזבח נכתבו וא"כ האי וכתבת היינו כתיבה ממש וא"כ מחיקה אסור ומה מקיים ושדת אותם בסיד ומשני דלא סדוהו רק בין האבנים וממילא לא היתה מחיקה כלל:

ובעיקר סברת המעיל צדקה הנ"ל דהכתיבה התם היתה ע"י חקיקה ומשו"ה ל"ש בה מחיקה יש להביא עוד ראי' מהש"ס דעירובין (נ"ד ע"א) מאי דכתיב חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו הלוחות לא נשתכחה תורה מישראל ופירש"י ז"ל וז"ל חרות משמע חקוק ואינו נמחק לעולם:

וע' עוד בתוס' גיטין (כ' ע"א) שהביא ראי' דחקיקה מקרי כתיבה מהא דחרות על הלוחות, וע"ע ברמב"ם ה' גירושין (פ"ד ה"ו) מה שהביא מקרא דכתובה בעט ברזל וע' עוד ברש"י מנחות (ל"ד ע"א) מ"ש דעל האבנים ל"ה כתיבה תמה ע"ש ודו"ק:

והיוצא מדברינו בנ"ד דאם יציירו בששר על השמות הק' יש בו משום מחיקה ח"ו:

ג

והנה במה שאמרו העושים במלאכה שיש לאל ידם לקלוף השמות עם הסיד שע"ג הכותל בשלימות באופן שלא ישבר הנה אמת שכן מבואר. עצה כזו בתשו' חת"ס או"ח סי' ל"ג בפשיטות להיתר שכ' וז"ל ואודות קילוף השמות פשיטא דישראל יקלוף קליעת החומה בשלמות עם השמות ויגנזם:

ואכן מסתפינא מדברי התשב"ץ ז"ל בתשו' (ח"א סי' קמ"ט) והובא קצת בב"י (סי' רע"ו) על השאלה אודות סופר אומן שיכול לקלוף השם מעל היריעה בשלמות שהשיב וז"ל אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' פן תרפה ידו ולא יקלוף בשלמות כו' עיי"ש דבריו הקדושים בוערים כלפיד אש מפחד ה והדר גאונו, והחת"ס ז"ל שהתיר התם הי' עם החומה וכנראה התם מהעובדא, וע"ע בתשו' דבר שמואל סי' קס"ה בזה, ואפי' אם הי' אפשר לחלק קצת בין הקליפה מאבנים להקליפה מיריעה מ"מ הוא ענין חמור מאד:

וגדולה מזו מצאתי בסדר הדורות במערכת אלף החמישי שהביא שיש קבלה מחכמי הדור שבבהכנ"ס של ה"ר יהודה החסיד ז"ל הי' על הכותל שם המפורש ולא הסירו העכביש מחשש מחיקה עיי"ש ובכן לבי נוקפי להקל בזה ולסמוך על דבר האומנים החכמים בעיניהם וכדברי התשב"ץ ז"ל שקרא ע"ז אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה':

וע' שו"ת מהר"י אסאד שהביא שהגאון מהרא"ף ז"ל לא התיר לעדתו רק ע"י שכיסו כל השמות בדבר דק ואח"כ ציירו באופן של"ה מחיקה כלל ובכן אם אפשר לעשות כה מה טוב ובאם הוא דבר בלתי אפשרי הנני מסכים להתיר הקליפה ורק ע"י עכו"ם דוקא ואם כי גם גרם מחיקה אסור נסמוך בזה אמ"ש מג"א (בסי' רנ"ג) וכ"כ עוד (בסי' שי"ד) דפס"ר באמירה לעכו"ם שרי משום דע"ז לא עשאו שליח וא"כ הכא דודאי אין מכוין למחוק ניהי דהוי פס"ר מ"מ בעכו"ם שריא:

ועובדא ידענא שבעירנו טארנאפאל הורה הגאון הקדוש בעל מנחת חינוך ז"ל כן להתיר קליפת השמות ע"י עכו"ם ומעשה רב:

ד

ואמנם מה שיש לי עוד לדון בזה הוא דנהי דנתיר הקליפה מעל הכותל מ"מ עדיין יש להסתפק אי יהי' רשאי לצייר ציורים על המקומות של השמות הק' שנקלפו:

ולפום ריהטא הי' נראה דאסור מכח מ"ש התוס' ז"ל במס' עירוכין (ו' ע"א) גבי הי' שם כתוב על הקורה יגוד ויגנוז וישתמש במותר וכ' התוס' ז"ל שם וז"ל יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל וא"כ לכאורה אפי' כשיקלפו השמות יהי' אסור לצייר על המקומות כיון שהמקומות שכנגד השם נתקדשו דהא התוס' אסרו לכתוב אפי' לצורך הס"ת ותפילין וכנ"ל:

ואכן נלענ"ד בזה היתר חדש דהנה החו"י בתשו' (סי' ט"ז) הקשה בזה אדברי התוס' ז"ל מש"ס דשבת (קט"ז ע"ב) דאמרינן התם גליונות אגב כתב הוא דקדשי אזלה כתב אזלה קדושתי' וראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל שתי' קושיא זו על נכון דטעם התוס' ז"ל דמקומו קדוש הוא מדין תשמישי קדושה דקיי"ל דנגנזין וגם זה המקום הרי הי' תשמיש לקדושת השם ואסור לשנותו לקדושה קלה ואין ראי' מהא דשבת דהתם לענין הצלה מדליקה איירי דלזה בעינן גוף קדושה וכיון דאזלה כתב הרי גוף הקדושה אזלה ולא נשאר רק תשמיש קדושה וזה ודאי אין מצילין:

ומעתה נחזי אנן אי שייך בכותלי בהכנ"ס משום תשמיש קדושה או נימא כיון דאין מעילה במחובר גם תשמיש קדושה ל"ה:

והנה האור זרוע ז"ל בה' בהכנ"ס (סי' שפ"ו) לענין ארון הבנוי בחומה אי שייך בו תשמיש קדושה כ' שם דמטעם מחובר אין להתירו דנהי דאין מעילה במחובר מ"מ הא תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש לענין זה ורק משום דלשמירה עביד ל"ה תשמיש קדושה ומטעם זה התיר שם בשן סלע מחובר מעיקרו כיון דמחובר ל"ה תשמיש קדושה עיי"ש, הנה מבואר מדברי האו"ז ז"ל דכל שאין בו מעילה לית בי' משום תשמיש קדושה:

ומעתה יש עלינו לדון אי בכותלי בית שייך דין מעילה או נימא דדינו כמחובר שאין מועלין בו והנה הרמב"ם ז"ל בה' עירוכין (פ"ו ה"נ) כ' המשכיר בית לחבירו וחזר והקדישו ה"ז קדש ופקעה השכירות ואם דר בו השוכר מעל עיי"ש הרי דס"ל להרמב"ם ז"ל דהוי תלוש ומועלין בו וא"כ לכאורה ה"ה לענין דיש בו משום תשמיש קדושה שהרי הא בהא תליא לפ"ד האו"ז ז"ל הנ"ל:

ואכן בה' מעילה (פ"ה ה"ה) כ' הרמב"ם ז"ל המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל הרי דס"ל דהוי מחובר וכמ"ש הכ"מ ז"ל שם דאף דלגבי ע"ז קיי"ל המשתחוה לבית אסרו חומרא דעכו"ם שאני עיי"ש, וכבר עמדו בזה הלח"מ והמשל"מ ז"ל והניחו סתירת פסקי הרמב"ם ז"ל בזה בצ"ע:

ואכן השעה"מ ז"ל בה' אישות (פ"ג) אנהיר לן עיינין לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל עפ"מ דמבואר בש"ס דמעילה (י"ח ע"ב) ובתוס' שם דיש חילוק בין מעילה שנהנה או מעילה שמוציא מרשות לרשות דמעילה של הוצאה ילפינן מע"ז דכתיב וימעלו באלקי אבותם וגו' ומעילה של הנאה ילפינן בגז"ש דחטא חטא מתרומה, וא"כ שפיר ניחא דהתם בה' עירוכין דאיירי שהשוכר דר בו מדין שכירות וקיי"ל שכירות ליומא ממכר הוא והוי שינוי רשות דזה ילפינן מע"ז והרי בע"ז קי"ל דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ומשו"ה מעל, משא"כ בהא דמעילה שהקדיש בית ודר בו דאינו אלא הנאה ודמיא למעילה דתרומה ובתרומה הו"ל כמחובר ומשו"ה לא מעל:

ומעתה נראה דגם האו"ז ז"ל שכ' בפשיטות דארון הבנוי בחומה דינו כתלוש ואי לאו דלשמירה עביד הי' בו משום מעילה וכנ"ל היינו משום דבנידון דידי' איירי לענין שישנו הארון וליקח אבניו לחולין דזהו הוי מעילה דהוצאה מרשות לרשות דילפינן ממעילה דע"ז ומשו"ה הו"ל כתלוש:

והיוצא לנו מזה בנ"ד לענין כותלי בהכנ"ס דבעי לצייר עליהם דזה אינו אלא הנאה וכמבואר בלשון התוס' עירוכין הנ"ל וא"כ לענין זה שוב הוי לכו"ע רק מעילה דתרומה ובכה"ג תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר וא"כ אין בו משום מעילה וממילא ל"ש תשמיש קדושה וכיון דאזלה כתב אזלה גוף הקדושה וגם תשמיש קדושה ל"ש בו א"כ ממילא לא שייך כאן הדין של התוס' עירוכין הנ"ל דהתם איירי בידות הכלים או בקורה דהי תלוש ממש משא"כ בנ"ד, ואף דבכ"ד מבואר דתלוש ולבסוף חברו אסור עכ"פ מדרבנן מ"מ נראה מדבר האו"ז שם דבכה"ג כיון דאינו הקדש גמור שריא אפי' מדרבנן ע"ש:

ומלבד זה יש לצרף להיתרא בזה דברי הטו"ז ז"ל ביו"ד (סי' רע"ו) שכ' דהא דעירוכין איירי בשם שנכתב בקדושה דוקא וא"כ י"ל דבשם שלא נכתב בקדושה נהי דאסור למוחקו וכדברי הש"ך ביו"ד שם אבל מ"מ י"ל דלכו"ע לא נתקדש המקום שכנגדו:

וכן נראה מדברי הר"ש אבוהב ז"ל (בסי' רס"ח) שלא חשש בזה רק אם נשאר עוד רשימה משם הראשון שלא יהי' כתב עליון מבטל לתחתון ע"ש:

מכל הלין טעמי נראה להתיר בנ"ד לקלוף השמות ע"י עכו"ם ולצייר עליהם לשכלל הבהכנ"ס כי מצוה רבה היא וכדאיתא בזוה"ק שמות (נ"ט ע"ב) וההוא בי כנישתא איצטרך למבני לי' בשפירו סגיא ולאתקנא לי' בכל תקונין דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא ע"ש:

ידידו אוהבו דוש"ת:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה