אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן טז

סימן טו

עוד לתלמידי הרב הנ"ל.

וששאלת בהא שפירש"י ז"ל (בפ' שופטים) בפ' דועשיתם לו כאשר זמם וז"ל כאשר זמם ולא כאשר עשה מכאן אמרו הרגו אין נהרגין וכן מבואר בפרש"י ותוס' בכ"ד בש"ס ותמהת בזה שהרי משנה שלימה שנינו במכות (ה' ע"ב) אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג הנידון אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים ע"ש והרי מבואר דמלאחיו ילפינן לי' ולא מקרא דכאשר זמם עכ"ק:

תשובה

א

הנה הריטב"א ז"ל הקשה במשנה דמכות שם דהיכי מפיק לי' מלאחיו דהיינו דעדיין אחיו קיים והא מקרא מלא דבר הכתוב להקים לאחיו שם בנחלתו הרי דמקרי אחיו אפי' לאחר מיתה:

והנ"ל בס"ד בישוב הקושיא דהנה בש"ם דסנהדרין (צ' ע"א) אמרינן בת כהן היא בשריפה ובועלה בחנק זוממין איני יודע במה כשהוא אומר לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו ופירש"י ז"ל משום דמה ת"ל לאחיו לכתוב כאשר זמם לעשות וע"כ לאחיו ולא לאחותו, וא"כ לכאורה קשיא דמה פריך מה ת"ל לאחיו תיפוק לי' דבעינן להא דעדיין אחיו קיים:

והנ"ל בזה דבר חדש דבאמת מלאחיו אין ראי' כלל דאיירי באחיו קיים דהא מצינו לאחיו גם אמת וכקושית הריטב"א ז"ל הנ"ל ועיקר קרא דלאחיו אתיא לומר לאחיו ולא לאחותו ורק כיון דדרשינן לאחיו ולא לאחותו ממילא מוכרח לומר דאיירי באחיו קיים:

דהנה התוס' ז"ל בחולין (י"א ע"ב) שאל ריב"ם את ר"ת ז"ל בהא דתנן הנסקלין שנתערבו בנשרפין ידונו במיתה הקלה דאמאי לא ניזל בזה בתר רובא ותי' לו הר"ת ז"ל דכל היכי שממנ"פ נהרג לא אזלינן בחר רובא לדון בתמורה דבין מיתה למיתה, לא אזלינן בתר רובא ע"ש:

ועוד אמרינן בגמ' דחולין שם אתיא מעדים זוממין דאזלינן בתר רובא דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם וניחוש דילמא הך דאסהידי בי' טריפה הואי וכי תימא דבדקינן לי' והתניא הרגו אין נהרגין אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא עיי"ש:

וא"כ מעתה שפיר מוכרח לומר דאיירי באחיו קיים דאם נימא כדעת הצדוקין דאין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון א"כ תקשה למה לי קרא דלאחיו לומר לאחיו ולא לאחותו תיפוק לי' דא"א לדונם במיתה דאחותו דהא לפום סברא דהשתא דאיירי בהרגו א"כ שוב אפשר למבדק הך דאסהידי בי' ולראות אם טריפה הוא ולא סמכינן ארובא וכ"ו רק במיתה דידי' דבחנק ואפשר למבדק אבל מיתה דידה דבשריפה א"כ הרי כיון שנשרפה שוב א"א למבדק וא"כ אם נדון העדים בדין דידי' אפי' בלא רובא חייבין חנק אבל שריפה א"א לחייב רק אי ניזיל בתר רובא וא"כ הו"ל בין מיתה למיתה ולא אזלינן בתר רובא וא"כ לאחיו למעט אחותו למה לי אע"כ דאיירי באחיו קיים וא"כ גם במיתה דלאחיו א"א למידן רק מטעם רובא ושוב ל"ה בין מיתה מיתה:

וא"כ מיושבת קו' הריטב"א ז"ל דלעולם גם אמת שייך לאחיו שהרי כתיב להקים לאחיו שם בנחלתו והכא מדייק מיתורא דלאחיו דאתא למעט אחותו ע"כ דאיירי באחיו קיים וכנ"ל:

ומעתה יהי' א"ש מיושב הא דמפרשי רש"י והתוס' ז"ל מכאשר זמם דהנה יש להקשות עוד מנ"ל דאיירי באחיו קיים דילמא לעולם אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון וכ"ת א"כ לאחיו למה לי הא בין מיתה למיתה לא אזלינן בת"ר דאיכא למימר דבדקינן לה וחזינן דלאו טריפה היא וכ"ת דבשריפה א"א למבדקה דז"א דהא שריפה זו לאו שריפה ממש הוא אלא שריפת נשמה וגוף קיים וכמבואר במס' סנהדרין (נ"ב ע"א) וא"כ שפיר אפשר למבדקה ועדיין מנ"ל דאחיו קיים:

ואכן נראה דשפיר דייקי במשנתנו לפי שהי' הצדוקים אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר לאחיו ועדיין אחיו קיים דלצדוקים דוקא אמרו כן:

דבסנהדרין שם במשנה תנן אראב"צ מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה ובגמ' שם אר"י ב"ד של צדוקין הוה עיי"ש הרי דלהצדוקין הויא שריפת בת כהן שריפת נשמה והגוף וא"כ שפיר אמרי חכמים לדידהו דוקא דמלאחיו מוכח דאחיו קיים:

וכ"ז רק לתת תשובה לצדוקין אבל לדידן דקיי"ל באמת דשריפת בת כהן היינו שריפת נשמה וגוף קיים וא"כ לא אתיא כלל מלאחיו ומשו"ה פירש"י והתוס' ז"ל דאתיא מדכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה:

ובעיקר הקושיא ע' עוד בריטב"א במכות שם שצידד לפרש דתנא דמתני' נמי סמך אדרשה דכאשר זמם ולא כאשר פשה ולרוחא דמילתא נקט ועדיין אחיו קיים עיי"ש, והנה לפ"ז נראה דלדינא אץ שום נפ"מ אי ילפינן מכאשר זמם או מלאחיו ואכן ברדב"ז בלשונות הרמב"ם ז"ל בה' עדות (פ"כ ה"ב) מצאתי דבר חידוש שכ' אמ"ש הרמב"ם ז"ל שם לחלק בין מיתה למלקות דבמיתה אם הרגו אין נהרגין ובמלקות אפי' אם לקה זה שהעידו עליו לוקין וכ' הרדב"ז ז"ל שם וז"ל וא"ת אי מקרא הא כתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה ואי מק"ו הא אין עונשין מה"ד ס' וי"ל דדרשינן מדכתיב לאחיו משמע שעדיין אחיו קיים הלכך אם נהרג אין נהרגין אבל אם לקה לוקין שהרי קיים הוא אחיו עכ"ל:

הנה לפ"ד הרדב"ז ז"ל יש נפ"מ לדינא בין הני טעמי ואכן הרמב"ם ז"ל שם נקט נמי טעמא מקרא דכאשר זמם ואפ"ה מחלק בין מיתה למלקות וע' בהשגת הראב"ד ז"ל שכ' א"א זה שיבוש וע' מה שתמה בכ"מ ובמ"ע שם ודו"ק:

ובהיותי מעיין בסוגיא דחולין י"א הנ"ל אמרתי ליישב קושית התוס' שם (ד"ה וכי) שהקשו דאמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא מרוצח גופי' דניחוש דילמא טריפה הוא וטריפה שהרג פטור עיי"ש:

ואמרתי בס"ד בפשיטות דהא בגמ' דחולין שם מסיק הש"ס דאין ראי' מכל הני דאזלינן בתר רובא דדילמא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וע' בפרש"י שם (י"ב ע"א) דלהאי מסקנא לא ילפינן רובא אלא מהלכה ע"ש, וא"כ ע"כ עד השתא דהוה ילפינן רובא בקטן וקטנה מכל הני ילפותא ע"כ לא הוי מחלקינן בין קטן וקטנה דאפשר להני דלא אפשר וא"כ ממילא אין לו למילף כלל מרוצח, דהא בגמ' דב"ק (פ"ד ע"א) תניא עין תחת עין ממון או אינו אלא עין ממש אמרת הרי שהי' סומא סומא האיך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהי' לכם משפט השוה לכלכם אמרי ומאי קושיא דילמא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר ופטרינן לי' דאלת"ה טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן אלא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר עיי"ש:

וא"כ כ"ז רק לפי המסקנא דחולין אבל השתא להס"ד דהש"ס דלא מחלקינן כלל בין אפשר ללא אפשר א"כ ע"כ גם טריפה שהרג חייב מטעם משפט אחד יהי' לכם וא"כ ליכא למילף מרוצח ולהכי לא אתיא לי' אלא מנרצח וז"פ:

אוהבך הדו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה