שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יג · ד
ובזה אמרתי לבאר בס"ד מאמר תמוה בגמ' דשבת (קכ"ט ע"ב) אבלט אשכחי' לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוה טבא א"ל יומא דהקזה הוא וקאמר בגמ' שם ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכולי' שתא יומא דנפלה בי' תקופת תמוז וסבר לא איגלי' לי' עיי"ש:
והדברים מפליאים מדוע העלים שמואל דבר זה מאבלט ולהנ"ל הדבר נכון שהרי אבלט הי' חוזה בכוכבים נכרי וכמבואר בשבת (קנ"ו ע"ב) והנה שמואל חישב תמיד בפרהסיא לפי החשבון של תקופה דידי' דשנת החמה היא שס"ה ורביע, והנה עוד בימי מר שמואל נתקבצו כבר יתרוני כל מחזור ומחזור שהוא שעה ותפ"ה חלקים לערך י"ב ימים שלמים ויותר, וגם אם נקח מזה למפרע ז' ט' תרמ"ב פ"ד המובא ברמב"ם בה' קה"ח (פ"ט ה"ג) יעלה היתרון בערך חמשה ימים בקירוב אבל לתקופה האמתית דרב אדא הרי לא נשאר שום יתרון שהרי לתקופה דרב אדא ישתוו החמה ולבנה בסוף כל מחזור:
וא"כ נמצא כבר היתה אז תקופה דרב אדא שהיא האמתית קודם התקופה לחשבון מר שמואל שהוא בפרהסיא בערך ה' ימים לכל הפחות, וא"כ כיון דגני שמואל ביומא דתקופת תמוז דמעלי בי' שמשא ע"כ הי' זה ביום התקופה לחשבון האמתי וא"כ איך הי' אפשר לשמואל להגיד לו עתה לאבלט שהוא יומא דתקופת תמוז והרי אסור לגלות זה ולכן הגיד לו רק שהוא יומא דהקזה והיינו דקאמר סבר לא אגלי לי', ברוך החונן לאדם דעת שהנחני בזה בדרך אמת: