שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יג
ב"ה שאץ ה' וירא תרס"ו. שוכט"ס לכ' ידידי הרב הגדול בתורה וביראה בנש"ק מו"ה יואל שליט"א בעיר סאליצא יצ"ו במדינת רומניא:
מכתבך היקר קבלתי ועל אשר הקשית לשאול בדבר חשבון קביעות שבע שנות העיבור שאנו עושין בכל מחזור לפ"מ שתיקן לנו ר' הילל בר' יהודא נשיאה והם גו"ח אדז"ט היינו שנת ג' ו' ח' י"א י"ד י"ו י"ט למחזור מה טעם נקבעו השנים הללו להיות מעוברות כי הדילוג מפשוטות למעוברות אינו כסדרן כי מתחילת המחזור הן ב' שנים פשוטות והג' מעוברת וכן גם אח"כ ד' וה' פשוטות ושנת הו' מעוברת ומשא"כ בשנת הח' שאין כאן רק שנה אחת פשוטה בין ו' לח' ושוב חוזר הוא לסדרו הראשון כמקדם ב' שנים פשוטות והג' מעוברת עד שנת הי"ו שהוא מעוברת ואחרי' שנת הי"ט ג"כ מעוברת ושוב אין כאן בנתים רק שנה אחת פשוטה והיא שנת הי"ת, וכל אלה טעמא בעי:
וכבר ראו עיניך דברי חכמי התכונה והעברונות בספריהם מה שנתנו טעם לקביעות העיבור משום. שעד שנת ג' יתקבץ יתרון חודש אחד ויותר וכן משנת ג' עד ו' ומשו"ה הי' הכרח לעברן אבל לא נחה דעתך בזה דמה יענו לשנת ח' שלא נתקבץ עדיין אפי' כ"ח יום ע"כ קושיתך:
תשובה
א
אמנם שאלה גדולה שאלת וכבר הרגיש בזה בס' העברונות ונדחק הרבה בזה וע" במפרש להרמב"ם בה' קה"ח (פ"א ה"ב) ומשמיא קא זכינא לקיים מצות חישוב העברונות והתקופות ובס"ד עלה בידי לבאר דברים חדשים בזה אשר על פיהם נמצא מקום לתרץ הרבה קושיות חמורות בסוגיות הש"ס וכמו שיבואר לפנינו בס"ד:
ידוע הוא כי ימי החדש הם כ"ט י"ב תשצ"ג היינו כ"ט ימים י"ב שעות תשצ"ג חלקים (שעה היא תתר"ף חלקים] ולפ"ז עולה מספר שנה פשוטה שנ"ד יפים שמנה שעות ותתע"ו חלקים:
ואכן בשנת החמה היא מחלוקת החכמים בין מר שמואל ורב אדא דלשמואל בגמ' דעירובין (נ"ו פ"א) שנת החמה היא שס"ה ימים ו' שעות ואכן לרב אדא בברייתא שנת החמה היא שס"ה ימים ה' שעות תתקצ"ז חלקים מ"ח רגעים [ע"ו רגעים היא חלק מחלקי התתר"ף] ולפ"ז נמצא לשמואל יתרון שנת החמה על הלבנה לשמואל י' ימים כ"א שפות ר"ד חלקים, ולרב אדא עולה יתרון שנת החמה על הלבנה י' ימים כ"א שעות קכ"א חלקים מ"ח רגעים:
וע"פ שיטת רב אדא יש בידנו זמן אשר ישלמו שנת החמה עם שנת הלבנה במכוון והוא אחר י"ט שנים ע"י ז' חדשי העיבור שנתוספו במשך הי"ט הי"ט שנים והוא הנקרא מחזור:
צא וחשוב י"ט פעמים י' ימים כ"א שעות עולה ר"ו ימים ט"ו שעות, י"ט פעמים קכ"א חלקים הוא ב' אלפים רצ"ט חלקים שהם ב' שעות קל"ט חלקים, י"ט פעמים מ"ח רגעים עולה תתקי"ב רגעים שהם י"ב חלקים, נמצא סך הכל ר"ו ימים י"ו שעות קנ"א חלקים הוא היתרון של י"ט שנות החמה על י"ט שנים של לבנה אילו היו כולן פשוטות:
אבל כיון שאנו עושין באותן הי"ט שנים שבע חדשי העיבור נשלם המנין, כיצד ז' פעמים כ"ט ימים הוא ר"ג ימים, ז' פעמים י"ב שעות הוא ג' ימים י"ב שעות, ז' פעמים תשצ"ג חלקים הם ה' אלפים תקנ"א שהוא ה' שעות קנ"א חלקים, הרי ס"ה במכוון ר"ו ימים י"ז שעות קנ"א חלקים והרי נשלמו שני החמה עם שני הלבנה ומטעם זה הוא נקרא מחזור שבמשך זמן זה השמש והירח חוזרים חלילה ומתקבצים יחד באותו מקום ובאותו רגע שנתקבצו בתחילת המחזור, וכ"ז לתקופה דרב אדא המחשב שנת החמה על שס"ה ה' תתקצ"ז מ"ח:
אמנם לתקופת שמואל נשאר יתרון החמה על הלבנה גם אחר המחזור שעה אחת ותפ"ה חלקים כי מר שמואל מוסיף אדרב אדא ליתרון שנת החמה פ"ב חלקים כ"ח רגעים, צא וחשוב י"ט פעמים פ"ב הוא אלף ותקנ"ח חלקים., י"ט פעמים כ"ח רגעים הוא תקל"ב רגעים שהם ז' חלקים ובצירוף הם אלף תקס"ה חלקים דהיינו שעה אחת ותפ"ה חלקים:
ודע כי התקופה האמתית להלכה היא תקופה דרב אדא וכמבואר בזה ברמב"ם ה' קה"ח (פ"י ה"א) וז"ל שנת החמה שס"ה ימים וחמש שעות ותתקצ"ז חלקים ומ"ת רגע בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה, וסיים שם (בהלכה ו') וז"ל ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי שהי' מעברין מפני הזמן ומפני הצורך לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס"ה יום ורביע יום עכ"ל הרמב"ם ז"ל, וכן הראב"ע ז"ל בפירושו עה"ת פ' בא הכריח ג"כ כשיטה זו דרב אדא ובספרו ספר העיבור (שער ג') הוסיף עוד להביא שבע ראיות ברורות לתקופה זו דרב אדא וסיים וז"ל הלא התורה אמרה על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר ואנכי הבאתי לך שבעה עדים נאמנים וע"כ אל תשים לבך אל תקופת שמואל כו' ויתכן ששמואל ידע זה ותקן בדרך קרוב לאנשי דורו כי אין יכולת בידיהם להבין חלקים ורגעים עכ"ל וכן האבודרהם ז"ל (בשער התקופות) והר"י סנגרי ז"ל בכוזרי ראשון (מאמר ד' ס' כ"ט) וכן הר"ד ניטו ז"ל בכוזרי שני (ויכות ה') כלם קראו לתקופה זו דרב אדא התקופה הברורה והאמתית וכן כ' הרב בעל ס' העברונות בדף י"ט שם ועוד תמצא בתשו' משאת בנימין (סי' ק"ב) מ"ש בזה להלכה לענין ברכת החמה במלאת כ"ח שני המחזור הגדול וע' בתשו' צמח צדק (סי' י"ד) מה שהביא בזה תשובה מהתוס' יו"ט ז"ל עיי"ש:
ואחרי הקדמה זו עוד עלי להקדים ב' הקדמות קצרות, הא' ש"ס דר"ה (י"ב ע"א) חכמי ישראל מונין למבול כר' אליעזר ולתקופה כר' יהושע עיי"ש ומבואר מזה דיש חילוק בין מנין שנות הדורות למנין התקופה, דלמנין שנות הדורות אנו מונין מתשרי ולתקופה מניסן והב' ש"ס דר"ה (כ"א ע"א) שלח לי ר"ה בר אבין לרבא כד חזית דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהי' בחדש ניסן וע' תוס' שם דעד שיתסר היינו עד ועד בכלל ואם התקופה של ניסן בי"ז מיום המולד אז ל"ה חדש האביב ומעברין השנה [וע' רמ"א או"ח (סי' תכ"ו) וגמ' סנהדרין (מ"א) נהרדעי אמרי עד י"ו וע' רמב"ם ה' ברכות (פ"י ה"ז) ע"ש]:
ב
ומעתה יאיר לן נתיב לדעת טעם קביעות שבע שנות העיבור במחזור והם גו"ח אדז"ט:
כבר אמרנו שלשנות הדורות אנו מונין מתשרי כר"א ונמצא חשבון שנות הדורות הוא תמיד חצי שנה מוקדם לחשבון השנים לתקופה שהרי לתקופה אנו מונין מניסן וכמבואר בסוגיא דר"ה ובפוסקים בזה, ונמצא לפ"ז דזמן השלמת המחזור שנשלמו בו שנות הלבנה והחמה דזה תלי בחשבון התקופות הוא נכנס לעולם חצי שנה בתוך שנה הראשונה למחזור השני למנין שני הדורות:
והנה כבר אמרנו דאם תקופת ניסן נמשכת כ"כ עד שחלה התקופה בי"ז מיום המולד אז ל"ה חדש האביב ומצוים אנו לעבר שנה זו, ומעתה נחזה דכל השבעה עיבורים מיוסדים על פי ההלכה, ואבארם אחת לאחת:
העיבור הראשון שהוא שנת ג' שבמחזור הוא מסיבה הנ"ל, כי מהתחלת ניסן לחשבון התקופה עד סוף השנה הראשונה לחשבון התקופה שהיא כבר שנה שני' לחשבון הדורות עולה יתרון החמה על הלבנה י' כ"א שעות קכ"א חלקים מ"ח רנעים, ומניסן תחילת ב' עד סוף ב' שהיא כבר שנה שלישית במחזור שני הדורות כבר עולה יתרון עוד שנה אחת כנ"ל והוא בצירוף כ"א ימים י"ח שעות רמ"ג חלקים כ' רגעים, וא"כ אין כאן חדש האביב כי תהי' לפ"ז תקופת ניסן בכ"ב אחר המולד וע"כ דינא הוא לעבר את השנה, והוא סיבת העיבור הראשון היינו שנת ג' שבמחזור:
העיבור השני והוא שנת ו' שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הג' שבמחזור והוספנו להשנה חדש כ"ט י"ב תשצ"ג שוב נשאר חסרון חמה ללבנה ז' ימים י"ח שעות תקמ"ט חלקים נ"ו רגעים, ומניסן תחילת ג' לתקופה עד סוף ג' לתקופה שהוא ד' למנין השנים נתמלא החסרון ונשאר עוד יתרון ג' ימים ב' שעות תרנ"א חלקים ס"ת רגעים, ומניסן ד' לתקופה עד סוף ד' לתקופה שהוא ה' למנין השנים נמצא היתרון י"ג ימים כ"ג שעות תשע"ג חלקים מ' רגעים, ומניסן ה' לתקופה עד סוף ה' לתקופה שהוא שנת ו' למנין שני המחזור נמצא היתרון כ"ד ימים כ' שעות תתצ"ה חלקים י"ב רגעים, ושוב אין כאן חדש האביב ודינא הוא שתתעבר, והרי לך סיבת עיבור שני שהוא שנת ו' במחזור:
העיבור השלישי והוא שנת ח' שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הו' שבמחזור. והוספנו כ"ט י"ב תשצ"ג נמצא חסרון החמה ללבנה ד' ימים ט"ו שעות תתקע"ז חלקים ס"ד רגעים, ומתקופת ניסן ו' סוף ו' שהוא שנת ז' למחזור נשלם החסרון הנ"ל ונשאר עוד יתרון ו' ימים ה' שעות רכ"ג חלקים ס' רגעים, ומניסן ז' לתקופה עד סוף ז' שהוא שנת ח' למנין השנים נמצא עולה היתרון י"ז ימים ב' שעות שמ"ה חלקים ל"ב רגעים וא"כ גם זה ל"ה חדש האביב ומההכרח לעבר השנה והיא סיבת העיבור לשנת ח' שבמחזור:
העיבור הרביעי והוא שנת י"א שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הח' שבמחזור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון חמה ללבנה י"ב ימים י' שעות תמ"ז חלקים מ"ד רגעים, ומניסן תחילת ח' עד סוף ח' שהוא שנת ט' למחזור לא נשאר עוד חסרון רק יום אחד י"ג שעות שכ"ה חלקים ע"ב רגעים, ומניסן תחילת ט' עד סוף ט' שהוא שנת י' למנין שנות הדורות נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון ט' ימים ז' שעות תתע"ה חלקים נ"ב רגעים, ומניסן תחילת י' עד סוף י' שהוא י"א למנין השנים עולה היתרון כ' ימים ד' שעות תתקצ"ז כ"ד רגעים, ואין כאן חדש האביב ולכן דינא הוא שתתעבר השנה והיא סיבת עיבור שנת י"א שבמחזור:
העיבור החמישי והוא שנת י"ד שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הי"א שבמחזור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון חמה ללבנה ט' ימים ז' שעות תתע"ה חלקים נ"ב רגעים. ומניסן תחילת י"א לתקופה עד סוף י"א שהוא שנת י"ב למנין הדורות נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון יום אחד י"ג שעות שכ"ה חלקים ע"ב רגעים, ומניסן י"ב עד סוף י"ב שהוא שנת י"ג למנין הדורות עולה היתרון י"ב ימים י' שעות תמ"ז חלקים מ"ד רגעים, ומניסן י"ג לתקופה עד סוף י"ג שהוא י"ד למחזור עולה היתרון כ"ג ימים ז' שעות תקס"ט חלקים ט"ז רגעים ואין כאן חדש האביב ודינא הוא שתתעבר השנה והוא סיבת שנת י"ד שבמחזור:
העיבור הששי והוא שנת י"ז שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הי"ד שבמחזור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון חמה ללבנה ו' ימים ה' שעות רכ"ג חלקים ס' רגעים, ומניסן י"ד לתקופה עד סוף י"ד שהוא ט"ו למנין השנים נשלם החסרון הנ"ל ועוד נשאר יתרון ד' ימים ט"ו שעות תתקע"ז חלקים ס"ד רגעים, ומניסן תחילת ט"ו לתקופה עד סוף ט"ו שהוא ט"ז למנין השנים נמצא היתרון ט"ו ימים י"ג שעות י"ט חלקים ל"ו רגעים, ועדיין קרינא בי' חדש האביב וכמ"ש למעלה מד' התוס' ז"ל, ומניסן ט"ז עד סוף ט"ז לתקופה שהוא שנת י"ז למנין השנים עולה היתרון כ"ו ימים י' שעות קמ"א חלקים ח' רגעים ושוב אין כאן חדש האביב ודינא הוא שתתעבר השנה והוא סיבת עיבור שנת י"ז שבמחזור:
העיבור השביעי והוא שנת י"ט שבמחזור הוא, שכיון שנתעברה שנת הי"ז שבמחזור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון החמה ללבנה ג' ימים ב' שעות תרנ"א חלקים ס"ח רגעים, ומניסן תחילת י"ז עד סוף י"ז לתקופה שהוא שנת י"ח למנין שנות הדורות נשלם החסרון הנזכר ונשאר עוד יתרון ז' ימים י"ח שעות תקמ"ט חלקים נ"ו רגעים, ומניסן תחילת י"ח עד סוף י"ח שהוא חצי שנת י"ט לשנים עולה כבר היתרון י"ח ימים ט"ו שעות תרע"א חלקים כ"ח רגעים וא"כ אין כאן חדש האביב ודינא הוא שתתעבר השנה והוא סיבת עיבור שנת י"ט:
ואחר העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון החמה ללבנה במכוון י' ימים כ"א שעות קכ"א חלקים מ"ח רגעים והוא נשלם במכוון בעבור עוד שנה שלמה לתקופה שהוא מניסן תחילת י"ח עד סופו שאז הוא השלמת המחזור באמת וכמובן:
והרי ביארתי לך בס"ד סיבת כל השבעה עיבורים ואיך הוא חוזר חלילה בכל י"ט שנה:
ג
וארוחנא בזה לבאר ג"כ הא ששנינו בברייתא והובא במפרש על הרמב"ם לה' קה"ח] תקופה דמר שמואל בפרהסיא ותקופה דרב אדא בצנעה ע"כ והוא תימה גדולה לפום ריהטא והמפרש שם נדחק לפרש הטעם שלא רצו לגלותה מפני המכשפים ולדברנו יהי' א"ש:
דהנה כל מה שכתבנו בטעם הז' עיבורים הוא רק לפי חשבון תקופה דרב אדא אבל לתקופה דמר שמואל הא ל"ש כ"ז, ואנקוט לך למשל שנה זו שאני עומד בה היום והיא שנת ה' אלפים תרס"ו שהיא שנת ד' במחזור רצ"ט והרי כבר ביארנו דלתקופת שמואל נשאר אחר כל מחזור שעה ותפ"ה חלקים, ועתה צא וחשוב רצ"ח פעמים שעה ותפ"ה חלקים ויעלה לך רצ"ח שעות עם קמ"ד אלף תק"ל חלקים ובצירוף הם תל"א שעות תת"צ חלקים שהם י"ז ימים כ"ג שעות תת"צ חלקים ואחרי העיבור משנה העברה שהיתה שלישית למחזור נשאר רק חסרון ב' ימים ז' שעות תתכ"ג חלקים והסכום הנ"ל מיתרוני המחזורים השלים החסרון ועוד נשאר יתרון ט"ו ימים ט"ז שעות ס"ז חלקים ובצירוף יתרון שנה זאת יעלה כ"ו ימים י"ג שעות רע"א חלקים וא"כ אין כאן חדש האביב והשנה הזאת שנה פשוטה היא, וגם השנה הבע"ל שנת תרס"ז תהי' שנה פשוטה ואז תחול תקופת ניסן בחדש אייר ואי' שמור את חודש האביב שאמרה תורה ואפי' אם נדחוק לאמר דשמואל לא ס"ל כהך דר"ה בר אבין דאמר אם משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן צריכין לעבר השנה אבל הלא בהדיא שמעינן לי' לשמואל גופי' דאמר במס' סנהדרין (י"ב ע"ב) דאם תקופת תמוז חסירה רובה של חדש תשרי מעברין השנה והרי גם זה אינו לפי חשבונינו, אלא ודאי מוכרח כדברי רבותינו הראשונים ז"ל שכ' שגם שמואל הי' נקט באמת תקופה דרב אדא ורק לא רצה לגלות והיתה תקופה דידי' בפרהסיא ותקופה דרב אדא בצנעה:
ולפי דברנו הנ"ל יהי' א"ש הכל דהרי לפי מה שביארנו טעם קביעות הז' עיבורים הוא מיוסד על חשבון תקופה דרב אדא, דחשבון של תקופה זו דרב אדא הוא סיבה ויסוד לקביעות העיבורים והרי בהדיא אמרו חז"ל הקדושים במס' כתובות (קי"א ע"א) שהשביע הקב"ה לישראל שלא יגלו סוד העיבור ע' ברש"י ותוס' שם וא"כ ממילא הי' מההכרח שתהי' תקופה דרב אדא בצנעה שהי' אסור לגלותה:
ד
ובזה אמרתי לבאר בס"ד מאמר תמוה בגמ' דשבת (קכ"ט ע"ב) אבלט אשכחי' לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוה טבא א"ל יומא דהקזה הוא וקאמר בגמ' שם ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכולי' שתא יומא דנפלה בי' תקופת תמוז וסבר לא איגלי' לי' עיי"ש:
והדברים מפליאים מדוע העלים שמואל דבר זה מאבלט ולהנ"ל הדבר נכון שהרי אבלט הי' חוזה בכוכבים נכרי וכמבואר בשבת (קנ"ו ע"ב) והנה שמואל חישב תמיד בפרהסיא לפי החשבון של תקופה דידי' דשנת החמה היא שס"ה ורביע, והנה עוד בימי מר שמואל נתקבצו כבר יתרוני כל מחזור ומחזור שהוא שעה ותפ"ה חלקים לערך י"ב ימים שלמים ויותר, וגם אם נקח מזה למפרע ז' ט' תרמ"ב פ"ד המובא ברמב"ם בה' קה"ח (פ"ט ה"ג) יעלה היתרון בערך חמשה ימים בקירוב אבל לתקופה האמתית דרב אדא הרי לא נשאר שום יתרון שהרי לתקופה דרב אדא ישתוו החמה ולבנה בסוף כל מחזור:
וא"כ נמצא כבר היתה אז תקופה דרב אדא שהיא האמתית קודם התקופה לחשבון מר שמואל שהוא בפרהסיא בערך ה' ימים לכל הפחות, וא"כ כיון דגני שמואל ביומא דתקופת תמוז דמעלי בי' שמשא ע"כ הי' זה ביום התקופה לחשבון האמתי וא"כ איך הי' אפשר לשמואל להגיד לו עתה לאבלט שהוא יומא דתקופת תמוז והרי אסור לגלות זה ולכן הגיד לו רק שהוא יומא דהקזה והיינו דקאמר סבר לא אגלי לי', ברוך החונן לאדם דעת שהנחני בזה בדרך אמת:
ה
וע"פ הדברים האלה יהי' מקום אתי לתרץ עוד קושיא אחת דקשיא לי בש"ס דר"ה (י"א ע"א) דתמן תנינן ר"א אומר בתשרי נברא העולם ובפסח נולד יצחק ר"י אומר בניסן נברא העולם בפסח נולד יצחק כו' ואמרינן התם בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב למועד אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר לי' בעצרת בחמשין יומא מי קא ילדא אלא דקאי בעצרת וקאמר לי' בתשרי אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר לי' בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה ומשני תנא אותה שנה מעוברת היתה ע"כ:
והנה יש לתמוה בהא דתנא אותה שנה מעוברת היתה דהא בש"ס דע"ז (ט' ע"א) אמרינן גמירא דאברהם בההוא שעתא שנשלמו שני אלפים תהו בר חמשין ותרתי הוה כו' ופרש"י שם וכשנמלאו לו צ"ט שנה לאברהם אע"ה נימול ואז נתבשר על לידת יצחק הרי לפי החשבון היתה אותה שנה שנולד בה יצחק שנת ב' אלפים מ"ח לשנות אדה"ר, ומעתה צא וחשוב כמה מחזורים מי"ט י"ט שנה נכללו במספר זה יפלה לך ק"ז מחזורים שלמים עד שנת ב' אלפים ל"ד, ושנת ב' אלפים ל"ד הוא ראש המחזור הק"ח נמצא עברו י"ד שנים מהמחזור האחרון ואותה שנה שנולד בה יצחק הוא שנת ט"ו למחזור והרי העיבורים הם גו"ח אדז"ט לעולם וא"כ שנת ס"ו למחזור היא שנה פשוטה וקשיא לכאורה על הא דתנא דאותה שנה מעוברת היתה:
הן אמת כי חשבון הגמ' בע"ז שם וכן חשבון הסדר עולם הכל מבריאת אדה"ר והוא פחות שנה מחשבון המולדות והמחזורים כי לחשבון המולדות משנת תוהו מנינן וכמו שביאר כ"ז התשב"ץ בתשובה וכן המהרלב"ח (בסי' קמ"ג) ונמצא לפ"ז כי לחשבון המחזורים, היתה אותה השנה שנולד בה יצחק ב' אלפים מ"ט אבל עדיין אץ זה מעלה ארוכה לקושיתנו שהרי גם לפ"ז היתה שנה פשוטה שהרי ט"ז למחזור ג"כ פשוטה לעולם והדק"ל:
ואכן לפי דברינו הנ"ל יהי' א"ש דהא עיקר קביעת השבעה עיבורים לפ"מ שביארנו היינו לפי הסכמת חכמי ישראל לחשוב למנין השנים מתשרי כר"א ופה מניסן כר"י אבל לר"א לחודי' לשי' דס"ל בתשרי נברא העולם וגם לתקופה כך מנינן מתשרי וכמבואר להדיא בגמ' ר"ה (ח' ע"א) מתניתין לתקופות כר"א וע' רש"י (שם י"ב), יהי' נמצא חשבון הז' עיבורים. על שנים אחרות באופן כי שנת הט"ז למחזור מעוברת, וכן לר"י לעצמו דס"ל בניסן נברא העולם ומונה ג"כ בין לתקופה בין לשנים מניסן גם לדידי' תהי' שנת הט"ז שבמחזור מעוברת, וממילא יהי' ניחא דהא בגמ' דר"ה שם דקאי על מימרא דר"א ור"י דאמרי בפסח נולד יצחק ואליבא דידהו ספיר משני הש"ס דאופה שנה מעוברת היתה:
ואבאר זה, דלר"י הרי הדבר פשוט לפי אשר ביארתי למעלה בחשבון שנת הט"ז לתקופה מניסן לניסן לעולם מעוברת משום שעולה היתרון כ"ו ימים י' שעות קמ"א חלקים ח' רגעים. ורק שאנו מונין אותה מתשרי בתור שנת י"ז והיינו משום דקיי"ל למנין השנים מתשרי מנינן וע"כ הי' קשיא לן דהא שנה זו פשוטה הוא כיון דאין יתרונה ט"ז שלמים וכנ"ל אבל השתא לר"י ע"כ נשלמו הט"ו שנים בניסן העבר ואותה שנה היא שנת הט"ז למנין השנים והתקופות ושפיר משני הש"ס למה דקאי לר"י דאמר בפסח נולד יצחק דס"ל דאותה שנה מעוברת היתה ונמצא אליבא דר"י החשבון פשוט:
ועתה הנני עוד לבאר עיבורי כל המחזור לשי' ר"א דאמר לשנים ולתקופה מתשרי מנינן וג"כ תמצא שנת הט"ז מעוברת:
מתשרי שנה ראשונה שבמחזור עד ניסן מאותה השנה יש יתרון החמה על הלבנה ה' ימים י' שעות ת"ר חלקים ס"ב רגעים, ומניסן עד ניסן הבא שהוא שנה שני' במחזור עולה היתרון ט"ז ימים ז' שעות תשכ"ב חלקים ל"ד רגעים ואין כאן חדש האביב ודינא הוא לעבר את השנה (אם כי לכאורה הי' אפשר לצדד ולומר אשר גם לר"א יהי' העיבור בשנת ג' למחזור שהרי צריכין להסיר מכל תקופה ט' שעות תרמ"ב חלקים וכמבואר ברמב"ם (בה' קה"ח) ושוב לא נשארו ט"ז שלמים, אכן ז"א שהרי לעומת זה צריכין להוסיף לר"א על כל תקופה יום אחד ג' שפות תתצ"ו חלקים מ"ה רגעים כי תקופת ניסן בשנה ראשונה של תוהו היתה בתחילת ליל ד' נמצא תקופת תשרי הקודמה היתה בליל ג' ס' שעות מ"א חלקים י"ד רגעים כי אין בין תקופה לתקופה לרב אדא אלא צ"א יום ז' שעות תקי"ט ילקים ל"א רגעים, נמצא ח"ב תקופות י"ד שעות תתרל"ח חלקים ס"ב רגעים ומולד הראשון הי' בהר"ד היינו ליל ב' ה' שעות ר"ד חלקים נמצא איחרה התקופה מהמולד א' ג' תתצ"ו מ"ה כנ"ל ונמצא כל תקופה. שאנו חושבין מתחלת המולד צריכין להוסיף עלי' כנ"ל א' ג' תתנ"ו מ"ה ונמצאת תקופת ניסן משנה שני' שבמחזור יותר מי"ז ימים אחר המולד וע' בתוס' ר"ה (ח' ע"א) ד"ה לתקופת ותבין כל דברי אלהן:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון החמה ללבנה י"ג ימים ה' שעות ע' חלקים מ"ב רגעים, ומניסן ב' עד ניסן ג' נשאר עוד חסרון ב' ימים ז' שעות תתרכ"ח חלקים ע' רגעים, ומניסן ג' עד ניסן ד' נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון ח' ימים י"ג שעות קע"ב חלקים נ"ד רגעים, ומניסן ד' עד ניסן ה' י"ט ימים י' שעות רצ"ד חלקים כ"ו רגעים ונמצא אין כאן חדש האביב ודינא הוא לעבר השנה:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשנ"ג נשאר חסרון החמה ללבנה י' ימים ב' שעות תצ"ח חלקים נ' רגעים, ומניסן ה' עד ניסן ו' נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון י"ח שעות תש"ב חלקים ע"ד רגעים, ומניסן ו' עד ניסן ז' עולה היתרון י"א ימים ט"ו שעות תתכ"ד חלקים מ"ו רגעים, ומניסן ז' עד ניסן ח' עולה היתרון כ"ב ימים י"ב שעות תתקמ"ו חלקים י"ח רגעים ודינא הוא לעבר השנה משום חדש האביב:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נמצא חסרה חמה ללבנה ו' ימים כ"ג שעות תתקכ"ו חלקים נ"ח רגעים, ומניסן ח' עד ניסן ט' נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון החמה על הלבנה ג' ימים כ"א שעות רע"ד חלקים ס"ו רגעים, ומניסן, ט' עד ניסן י' היתרון י"ד ימים י"ח שעות שצ"ו חלקים ל"ח רגעים, ומניסן י' עד ניסן י"א עולה היתרון כ"ה ימים ט"ו שעות תקי"ח חלקים י' רגעים ואין כאן חדש האביב ודינא הוא שתתעבר השנה:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון חמה ללבנה ג' ימים כ"א שעות רע"ד חלקים ס"ו רגעים, ומניסן י"א עד ניסן י"ב נשלם החסרון הנ"ל ונשאר עוד יתרון ו' ימים כ"ג שעות תתקכ"ו חלקים נ"ח רגעים, ומניסן י"ב עד ניסן י"ג עולה היתרון י"ז ימים כ' שעות תתרמ"ח חלקים ל' רגעים ואין כאן חדש האביב ולכן דינא הוא שתתעבר השנה:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נמצא חסרון חמה ללבנה י"א ימים ט"ו שעות תתכ"ד חלקים מ"ו רגעים, ומניסן י"ג עד ניסן י"ד נשאר עוד חסרון י"ח שעות תש"ב חלקים ע"ד רגעים, ומניסן י"ד עד ניסן ט"ו יתרון י' ימים ב' שעות תצ"ח חלקים נ' רגעים, ומניסן ט"ו עד ניסן ט"ז עולה היתרון כ' ימים כ"ג שעות תר"כ חלקים כ"ב רגעים והתורה אמרה שמור את חדש האביב לכן דינא הוא לעבר שנה זו:
ואחרי העיבור מכ"ט י"ב תשצ"ג נשאר חסרון החמה ללבנה ח' ימים י"ג שעות קע"ב חלקים נ"ד רגעים, ומניסן ט"ז עד ניסן י"ז נשלם החסרון ונשאר עוד יתרון ב' ימים ז' שעות תתרכ"ח חלקים ע' רגעים, ומניסן י"ז עד ניסן י"ח היתרון עולה י"ג ימים ה' שעות ע' חלקים מ"ב רגעים, ומניסן י"ח עד ניסן י"ט עולה היתרון כ"ד ימים ב' שעות קצ"ב חלקים י"ד רגעים ודינא הוא שתתעבר השנה:
וכיון שנתעברה השנה מכ"ט י"ב תשצ"ג נמצא חסרון החמה ללבנה ה' ימים י' שעות ת"ר חלקים ס"ב רגעים, והוא ממש מכוון כיתרון חצי שנת החמה על הלבנה שהוא ג"כ ה' י' ת"ר ס"ב וכנ"ל ונמצא מניסן י"ט עד התחלת תשרי שהוא תשלום הי"ט שנין נשלמו שנות החמה עם שנות הלבנה במכוון:
והיוצא לנו מדברינו אלה כי לר"א ור"י ישתנו ז' עיבורי המחזור ממה שאנו עושין ואלו הן העיבורים לדידהו ב' ה' ח' י"א י"ג ט"ז י"ט וא"כ שפיר מיושב הש"ס דר"ה הנ"ל דקאי אדברי ר"א ור"י דלעיל מינה דאמרי תרוייהו בפסח נולד יצחק ועלה מקשה הש"ס מנלן ושפיר משני לדידהו דאותה שנה מעוברת היתה ודו"ק:
ו
ובהיותי מעיין בסוגיא זו דר"ה (י"א) עלה לי בס"ד לתרץ עוד כמה דברים התמוהים בה:
דבהא דמשני התם אותה שנה מעוברת היתה פריך הש"ס סוף סוף כי מדלי יומי טומאה בצרה להו ומשני יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים מכאן שיולדת לשבעה יולדת למקוטעין ע"כ והוא תמוה מאד דמה ענין שתי התקופות לששה חדשים הא כל תקופה היא שלשה חדשי חמה ואלו הו' חדשים הם חדשי לבנה והם פחותים מחדשי החמה יותר מה' ימים וע' במהרש"א ז"ל מה שעמד בזה:
ועוד תמוה בהא דקיי"ל דלמקוטעין היינו לששה חדשים ויום אחד וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' שמות וכ"כ התוס' במס' יבמות (ל"ז ע"א) והא כיון דאמרינן הכא מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים א"כ לבעי ו' חדשים ושני ימים, וכבר נשאלה שאלה זו מהריב"ש ז"ל בתשו' (סי' תמ"ז) והשואל שם בתשו' הריב"ש רצה לומר מה"ט דבעינן ו' חדשים ושני ימים והביא ראיתו מד' רש"י ז"ל בנדה (ל"ח ע"ב) עיי"ש אבל הריב"ש ז"ל השיב ע"ז דגירסא מוטעת נזדמנה לו ברש"י נדה והאמת הוא דלא בעינן רק ו' חדשים ויום אחד וכפירש"י שמות הנ"ל, וקשיא באמת קושית השואל ז"ל דאמאי לא נבעי ימים שנים דוקא כיון דמקרא דחנה ילפינן לה:
וביותר תמוהים דברי התוס' בסוגיין ד"ה אלא שכ' וז"ל ולמאי דמסקינן דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין ל"ה צריך לשנויי שנה מעוברת היתה דכי נמי מדלית ימי טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח והלא לפי שי' התוס' יבמות הנ"ל הויא למקוטעין, בששה חדשים ויום אחד וא"כ הו"ל לתוס' ז"ל כאן למנקט דילדה בששי של פסח, שלשה אלה המה נפלאו בהשקפה ראשונה:
ז
והנלענ"ד בס"ד ליישב הכל קושיא חדא בירך חבירתה, ואקדים לך מאמר אחד בחכמת התכונה אשר השבתי לרב גדול אחד תוכן ומקובל שליט"א בעיר יאסי יצ"ו לבאר לו דבר אחד בספר העיבור של הראב"ע ז"ל:
וז"ל הראב"ע ז"ל שם בספר העיבור שלו שמואל חלק התקופות בחלקים שוים וזה כנגד גלגלה רק כנגד גלגל המזלות לא יתכן עכ"ל והדברים האלה של הראב"ע ז"ל הם מעטי הכמות ורבי האיכות, וזה דבר תשובתי:
הנה אלו הד' תקופות ידועות, תקופת ניסן היא כשתגיע החמה לראש מזל טלה והימים מתחילים להאריך, ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן ואז הימים בתכלית האורך ומשם ואילך מתחילין לקצר, ובנקודת תקופת תשרי תגיע החמה לראש מזל מאזנים ואז מתחילין הימים לקצר מן הלילות, ובנקודת תקופת טבת תגיע החמה לראש מזל גדי ואז הימים בתכלית הקיצור ומשם ואילך מתחילין להאריך:
ועתה דע את אשר ראו חוקרי התכונה בעיונם, כי הילוך השמש בגלגלו איננו שוה כפעם בפעם ומצאו אשר בחדשי החורף מהלכו במהירות יותר מבחדשי הקיץ עד שבאו לדעת סיבת הדבר הנפלא הזה ומצאו כי הגלגל אשר גוף השמש תקוע בו הוא גלגל היוצא מרכז:
פירושו כי ט' גלגלים הם זה למעלה מזה כדורים עגולים מכל צד כדור בתוך כדור כגלדי בצלים וכדור הארץ בתוך אותם הגלגלים וזאת הארץ היא כמרכז לכולם עד שמחמת סיבובם במהירות דוחים את הארץ מכל צד ונשארת עומדת על מרכזה אבל גלגל השמש איננו כשאר כל הגלגלים רק גלגלו הוא יוצא מרכז כלומר שאין מרכזו שוה למרכז הארץ כמרכז כל הגלגלים רק מרכזו יוצא ממרכז כדור הארץ כזה צורה א' בצורה זו תמצא שלשה הגלגלים הקודמים לגלגל השמש ומרכז הארץ הוא מרכז הגלגלים כי הקו החותך את הארץ הוא חותך גם לאלה הגלגלים וגלגל אחד נקרא גלגל חמה הוא משוך לצד צפון וע"כ מרכזו יוצא ממרכז הארץ והגלגלים ג"כ לצד צפון:
והנה לכאורה הדבר זר לומר כן שהרי כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' יסוה"ת ה"ב) כי אין בין גלגל לגלגל ריקות כלל וא"כ איך משכחת לה יוצא מרכז, אמנם דבר זה למדתי מתורת רבינו הר' חיים ויטאל ז"ל תלמיד רבינו האר"י החי ז"ל כפי מה שכתב בספר התכונה שלו וכך הוא הענין שגלגל זה היוצא מרכז איננו גלגל נפרד לעצמו כמו שאר הגלגלים אמנם הוא גלגל נתון תוך מחצית עובי דפנותיו של גלגל אחר כי יש גלגל אחר אשר יוצרו חולקו בעוביו לשנים וכל עובי גלגל היוצא נתון תוך ב' החצאין קליפתו החיצונה של הגלגל הזה הנחלק מכסה על חיצונית גלגל היוצא וקליפתו הפנימית מכסה פנימית גלגל היוצא והוא מלובש מב' צדדיו וגלגל זה המלבישו הוא הנקרא גלגל הדומה של השמש, והנה אם הי' נתחלק הגלגל הדומה הזה בעוביו לב' חצאין שוין ודאי הי' הדבר מחייב שמרכז גלגל היוצא ומרכז גלגל הדומה יהי' שוה ומרכז שניהם יהי' שוה ג"כ למרכז הארץ וכמובן, אבל יען לא נחלק עוביו במחצית שוה אלא נטוי מעט באלכסון, כי המתצית החיצון נשאר עב מצד דרומו ודק מצד צפונו, ומחצית עוביו הפנימי נשאר עב מצד צפונו ודק מצד דרומו ועי"ז נשתוו צדדיו הצפוני והדרומי וכיון שהגלגל הזה נתחלק מוכרח הוא ממילא שהגלגל היוצא יסובב ויתגלגל דרך הבקיעה ההיא ויהי' יותר ממחצית בצפון קו השוה של גלגל הדומה ומיעוטו לדרומו וגם מרכזו יהי' יוצא קרוב לצפון המרכז של גלגל הדומה ושאר הגלגלים כמצוייר פה לפניך בצורה ב'. ואחרי אשר ידעת סיבת גלגל היוצא אשר כוכב השמש קבוע בו בזאת תדע מה שלפעמים השמש קרובה לארץ ולפעמים רחוקה והוא, כי בהיות מגיע גוף השמש ע"י תנועתו בגלגלו היוצא לנקודת צפון הנה אז השמש מרוחק תכלית הריחוק מן כדור הארץ כשיעור ריחוק ויציאת מרכזו ממרכז גלגל הדומה וכאשר יגיע השמש לנקודה הדרומית אז הוא קרוב בתכלית הקירוב לכדור הארץ, וע"כ קראו כל התוכניים הקדמונים לאותה נקודת צפון תכלית הריחוק רום השמש ונקודת דרום שכנגדו שפל הרום:
ומעתה נדבר בהילוך השמש ונערוך הגלגל הזה שהשמש קבוע בו לעומת גלגל המזלות והנה אם גלגל השמש לא הי' יוצא מרכז אז הי' מחצית גלגל המזלות מחצית גלגל השמש וכל מעלות זה וחלקיו מכוונים כנגד זה וחלקיו בשוה בכל חלקי הגלגל כמובן, אבל עתה שגלגל השמש הוא יוצא מרכז נמצא כי בצד יציאת מרכזו המחצית ההוא יותר גדול מן מחצית האחר כי לצד צפון רוב גלגל היוצא נתון תוך חצי גלגל המזלות ונמצא כי בהיות השמש במחצית צפון גלגל היוצא שהוא במקום יציאת מרכזו הנקרא רום השמש הנה אם הקיף וסיבב בגלגלו על דרך משל צ' מעלות ממעלות הגלגל כאשר נעריך אותם אל המעלות מחצית צפון גלגל המזלות אינם רק פ"ה מעלות מחלקי גלגל המזלות ולכן יראה השמש כאלו הוא מאחר תנועותיו והולך במתינות כי קוי מבט עינינו נגד גלגל המזלות וכשאנו באין במבט ראייתנו לחצי גלגל המזלות כבר הקיף השמש יותר מחצי גלגלו ולכן משך הקפתו ימים רבים עד כי נדמה בשביל זה אשר יאחר תנועותיו וילך במתינות, וכנגד זה בהיפך בהיות השמש סובב במחצית דרום גלגל היוצא הנקרא שפל הרום כי אדרבה אז יראה ממהר התנועה ע"ד משל אם לא סובב רק פ"ה מעלות ממעלות גלגלו הנה סובב צ' מעלות מחלקי גלגל המזלות ונמצא שיפחות מהלך בגלגל היוצא בו בעצמו ממהלכו בדרך גלגל המזלות והוא בהיות בצפון, ולפעמים יוסיף והוא בהיותו בדרום, ומן האמור תבין דברי הרמב"ם ז"ל בה' קה"ח במהלך אמתי ומהלך אמצעי של השמש שלפעמים יוסיף האמתי על האמצעי ולפעמים יפחות כאשר תראה בצורה ג':
בצורה זו ציירתי לפניך גלגל המזלות, ובתוכו גלגל השמש היוצא מרכז, ובתוך גלגל השמש כדור הארץ והוצאתי קו ישר ממרכז הגלגל היוצא עד לעומת גלגל המזלות ורשמתי עליו אות א', וחזרתי להוציא קו אחד ישר ממרכז הארץ והמשכתיו ביושר עד חגורת המזלות ורשמתי עליו אות ב' הנה הקו הזה חותך גם את גלגל המזלות לשני חצאין שוים, ועתה תראה כי יש ריחוק ביניהם והוא החילוק שבין מהלך האמתי של השמש למהלך האמצעי, וזהו מה שאמרנו כי בהיות השמש הולך בצד צפון יקיף חצי גלגלו עוד בטרם אשר יגיע לחצי גלגל המזלות, ובהיותו סובב הולך בצד דרום הוא בהיפוך וכנ"ל:
ומעתה תכיר מעצמך כי יש חילוק בין תקופות הקיץ לתקופות החורף כי התקופות האמתיות אשר הם יתחשבו לעומת גלגל המזלות לא ישוו בקין כבחורף כי בקיץ אשר השמש יסבב בששת מזלות הצפוניים שהם טש"ת סא"ב כידוע והוא ברום השמש וע"כ אף כי סיבב בקפ"ב ימים ושעות חצי גלגלו עוד לא בא עד חצי גלגל המזלות כאשר ביארנו כי מרכז גלגל המזלות רחוק ממרכז גלגלו וע"כ יתעכב עוד ימים ושעות ידועות עד בואו לחצי גלגל המזלות, ולכן התקופות האלה ימשכו עוד איזה ימים יתירים על החשבון של צ"א ז' ומחצה, וממילא מובן ההיפוך בתקופות החורף שאז היא התנועה השפילה כי השמש הולך בו' מזלות הדרומיים שהם מע"ק גד"ד שהולך פחות מחצי גלגלו והוא חצי גלגל המזלות ולכן יסבב בזמן קצר מזמן הנ"ל, ובזה מצאו לפי כללי ההנדסה שיעור התקופות [לפ"מ שהביא הגאון בס' קרבן ראשית] דתקופות החורף היינו התקופה מתשרי עד טבת וכן התקופה מטבת עד ניסן הם שניהם ביחד קט"ו יום, ולעומתם תקופות הקיץ הם קפ"ט יום:
ומעתה יאירו לפניך דברי הראב"ע ז"ל בספר העיבור כי מר שמואל שאמר אין בין תקופה לתקופה אלא צ"א ז' ומחצה וכמבואר בש"ס דעירובין וא"כ חלק כל התקופות לחלקים שוים היינו לערך גלגל השמש אבל בהעריך התקופות לעומת גלגל המזלות לא יתכן חשבון שוה לכל תקופה והיינו כנ"ל דתקופות הקיץ הם ארוכות מזה השיעור ותקופות החורף קצרות מזה השיעור וכנ"ל:
וזהו ג"כ מאמר הכוזרי (מאמר ד') שכ' וז"ל ידיעות התקופות הארבע על בירור לא תשלם אלא בידיעת השפל וגבוה רום והיינו כמו שביארתי וכאשר תראה בצורה ג' הנ"ל דהכל תלי לפי קירובו וריחוקו מהשפל רום ומהגבוה רום וכנ"ל:
ומעתה יבואר הש"ס דר"ה הנ"ל על נכון דשפיר מדייק הש"ס דיולדת למקוטעין מהא דחנה ואף דהתם כתיב תקופות שתים וימים שנים מ"מ אנן לא בעינן רק ששה חדשים ויום אחד דהא מבואר בגמ' ר"ה (י' ע"ב) וכ"ה במס' ברכות (כ"ט ע"א) בר"ה נפקדה חנה פי' שנגזר עלי' הריון וכתיב ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן וכמו שפי' הרד"ק שם ותהר חנה שהרתה כבר והשתה ילדה ע"ש וא"כ אלו ב' תקופות הימים קאי על תקופות החורף שהם מעוטים באמת מתקופות הקיץ והם רק קע"ו יום וגם דרשינן מיעוט ימים שנים דוקא וא"כ בצירוף הם קע"ח יום:
וכמה גדולים דברי חכמים שאמרו דיולדת למקוטעין לששה חדשים ויום אחד ודייקו לה מהא דחנה כי ו' חדשים ויום אחד הוא ממש מכוון כב' תקופות וב' ימים הנ"ל כי ו' חדשים כסדרן היינו שלשה מלאים הם צ' יום ושלשה חסרים הם פ"ז יום סך הכל קע"ז ימים ועם יום אחד הם ג"כ קע"ח יום וכנ"ל ודו"ק:
ח
ומעתה נדע גם עמקות דברי התוס' ז"ל שכ' בר"ה שם דאפשר שטבלה בחמישי לחג ויצחק נולד באחרון של פסח דהיינו לפי חשבון ו' חדשים וב' ימים ואילו ביבמות כ' התוס' דיולדת למקוטעין היינו ו' חדשים ויום אחד והשתא יהי' א"ש הכל:
ומקודם אבא חשבונה לדעת אימתי הי' מולד תשרי של שנה זו שנולד בה יצחק וגם ע"פ חשבון זה לדעת קביעות השנה הנ"ל:
כבר ידעת שק"ז מחזורים וט"ו שנים עברו עד תשרי שנה זו אליבא דר"א דאמר בתשרי נברא העולם ואליבא דר"י דאמר בניסן נברא העולם עבר עוד חצי שנה:
וידוע כי אחר כל שנה פשוטה שהיא י"ב פעמים א' תשצ"ג (כי השביעיות אינן עולין במנין וכידוע] נשאר יתרון ד' ימים ח' שעות תתע"ו חלקים, ואחר שנה מעוברת שהוא י"ג פעמים א' י"ב תשצ"ג נשאר היתרון ה' ימים כ"א שעות תקפ"ט חלקים:
ואחר כל מחזור אשר הוא י"ב שנים פשוטות וז' מעוברות נשאר היתרון אחרי נכיון כל השביעיות וכנ"ל ב' ימים ט"ז שעות תקצ"ה חלקים, נמצא יתרון כ' מחזורים שהוא כ' פעמים ב' ט"ז תקצ"ה עולה נ"ג ימים י"ט שעות כ' חלקים ואחרי נכיון השביעיות נמצא היתרון ד' ימים י"ט שעות כ' חלקים, ונמצא יתרון ק' מחזורים שהוא ה' פעמים ד' י"ט כ' עולה כ' ימים צ"ה שעות ק' חלקים דהיינו כ"ג ימים כ"ג שעות ק' חלקים ואחרי נכיון השביעיות נמצא עולה היתרון מן הק' מחזורים ב' ימים כ"ג שעות ק' חלקים, ועתה צא וחשוב יתרון הז' מחזורים היינו ז' פעמים ב' ט"ז תקצ"ה, ז' פעמים ב' ימים הם י"ד יום שהם שתי שבועות שלמות שאין לנו עסק בחשבונן, ז' פעמים ט"ז שעות הם קי"ב שעות, ז' פעמים תקצ"ה הוא ד' אלפים קמ"ה חלקים שהם ג' שעות תתקכ"ה חלקים, חשוב אותו עם הנשאר לך מן הק' מחזורים הנ"ל ב' ימים כ"ג שעות ק' חלקים יעלה בידך ז' ימים י"ח שעות תתרכ"ה חלקים ואחרי נכיון הז' ימים נשאר לנו יתרון הק"ז מחזורים י"ח שעות תתרכ"ה חלקים:
ועתה נחשוב היתרון מן הט"ו שנים של מחזור הק"ח שהם ה' שנים מעוברות וי' שנים פשוטות, ה' פעמים ה' כ"א תקפ"ט הוא כ"ט ימים י"א שעות תשפ"ה חלקים, ואחרי נכיון השביעיות. נשאר יום אחד י"א שעות תשפ"ה חלקים, י' פעמים ד' ח' תתע"ו הוא מ"ג ימים ט"ז שעות ק"כ חלקים ואחרי נכיון השביעיות עולה היתרון יום אחד ט"ז שעות ק"כ חלקים:
ועתה צרף הכל יחד היינו יתרון הק"ז מחזורים שהוא י"ח שעות תתרכ"ה חלקים, ויתרון ה' שנים מעוברות שהוא יום א' י"א שעות תשפ"ה חלקים, ויתרון י' שנים פשוטות שהוא יום אחד ט"ז שעות ק"כ חלקים נמצא ס"ה ג' ימים כ"ב שעות תת"נ חלקים, נמצא שאליבא דר"א הי' המולד ליל ו' ג' שעות תתרנ"ד חלקים כי אחר שתוסיף הסך הנ"ל ג' כ"ב תת"נ על מולד הראשון ב' ה' ר"ד יעלה בידך ו' ג' תתרנ"ד:
ולר"י דאמר בניסן נברא העולם נמצא הי' היתרון עד ניסן הנ"ל ג' כ"ב תת"נ כי כבר נשלמו הק"ז מחזורים וט"ו שנים עד ניסן וכנ"ל ועתה עד חדש תשרי שאנו עומדין בו עבר עוד חצי שנה שיתרונו ב' ד' תל"ח ס"ה ו' ג' ר"ח תנהו על מולד בהר"ד ותמצא מולד תשרי מאותה השנה אחרי נכיון השבוע ליל א' ח' שעות תי"ב חלקים:
והנה דרך ידיעת השנה אם חדשי חשון וכסלו הם חסרים או מלאים או כסדרם כך הוא, תדע תחילה יום שנקבע ר"ה ותדע יום קביעת ר"ה שלאחרי' ותחשב מנין הימים שביניהם חוץ מן יום הקבועה של זה ושל זה ואז אם תמצא ביניהן בשנה פשוטה שני ימים ובשנה מעוברת ד' ימים יהי' חדשי' חסרין ואם תמצא ביניהן ג' ימים בשנה פשוטה ובשנה מעוברת ה' ימים יהיו חדשי' כסדרן ואם תמצא ביניהן ד' בפשוטה ו' במעוברת יהי' חדשים שלמים, ע' בזה ברמב"ם ה' קה"ח (פ"ח):
ומעתה נמצא לשי' ר"י שהי' המולד א' ח' תי"ב לא יהי' רק ב' ימים בין קבועה לקבועה שהרי ר"ה לא נקבע ביום המולד מטעם לא אד"ו ראש וכמ"ש התוס' בפסחים (נ"ח ע"ב) וכ"ה ברבינו חננאל שם וכ"ה בתוס' סנהדרין (י"ג ע"א) ד"ה ור"י ובתוס' מנחות (ס"ה ע"ב) ד"ה מה ואפי' לשי' רש"י ז"ל שם דבזמן הראי' ל"ה מקפידין על בד"ו של פסח מ"מ הי' מקפידין על אד"ו וכמבואר בלח"מ (פ"א מה' תמו"ס) [וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ד וטור יו"ד סי' רס"ו בשם הרא"ש ובחיי פ' בא ואברבנאל שם] ונמצא יום הקבועה ביום ב', ומעתה אם השנה הבאה היתה פשוטה והי' מולד ר"ה בליל ה' י"ז שעות ר"ח חלקים והקבועה בו ביום נמצא בין קבועה לקבועה רק ב' ימים דהיינו יום ג' ויום ד':
וא"כ מעתה שפיר צדקו דברי התוס' ז"ל שהרי התוס' קאי שם לומר דלא הי' צריך לאוקמה דשנה מעוברת היתה אלא אפי' אי פשוטה היתה יהי' אתי שפיר והרי אילו היתה פשוטה ל"ה בין קבועה לקבועה אליבא דר"י אלא ב' ימים בלבד וא"כ חדשי אותה השנה חשוון וכסלו הי' שניהם חסרים ונמצא אותם הו' חדשים ב' מלאים וד' חסרים שהם רק קע"ו ימים כשתי התקופות ואנן בעינן שני תקופות ושני ימים דהיינו קע"ח ימים וא"כ אם נאמר שילדה בששי של חג הרי התם בסוגיא קאמר ר"י ג"כ דבפסח נולד יצחק וא"כ לדידי' לא יהי' רק קע"ז ימים וע"כ הוכרחו התוס' ז"ל לומר עד אחרון של פסח כי אז ישלמו קע"ח ימים במכוון ודו"ק כי נכון הוא בעזהשי"ת:
אוהבך הדו"ש: