שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יג · ג
וארוחנא בזה לבאר ג"כ הא ששנינו בברייתא והובא במפרש על הרמב"ם לה' קה"ח] תקופה דמר שמואל בפרהסיא ותקופה דרב אדא בצנעה ע"כ והוא תימה גדולה לפום ריהטא והמפרש שם נדחק לפרש הטעם שלא רצו לגלותה מפני המכשפים ולדברנו יהי' א"ש:
דהנה כל מה שכתבנו בטעם הז' עיבורים הוא רק לפי חשבון תקופה דרב אדא אבל לתקופה דמר שמואל הא ל"ש כ"ז, ואנקוט לך למשל שנה זו שאני עומד בה היום והיא שנת ה' אלפים תרס"ו שהיא שנת ד' במחזור רצ"ט והרי כבר ביארנו דלתקופת שמואל נשאר אחר כל מחזור שעה ותפ"ה חלקים, ועתה צא וחשוב רצ"ח פעמים שעה ותפ"ה חלקים ויעלה לך רצ"ח שעות עם קמ"ד אלף תק"ל חלקים ובצירוף הם תל"א שעות תת"צ חלקים שהם י"ז ימים כ"ג שעות תת"צ חלקים ואחרי העיבור משנה העברה שהיתה שלישית למחזור נשאר רק חסרון ב' ימים ז' שעות תתכ"ג חלקים והסכום הנ"ל מיתרוני המחזורים השלים החסרון ועוד נשאר יתרון ט"ו ימים ט"ז שעות ס"ז חלקים ובצירוף יתרון שנה זאת יעלה כ"ו ימים י"ג שעות רע"א חלקים וא"כ אין כאן חדש האביב והשנה הזאת שנה פשוטה היא, וגם השנה הבע"ל שנת תרס"ז תהי' שנה פשוטה ואז תחול תקופת ניסן בחדש אייר ואי' שמור את חודש האביב שאמרה תורה ואפי' אם נדחוק לאמר דשמואל לא ס"ל כהך דר"ה בר אבין דאמר אם משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן צריכין לעבר השנה אבל הלא בהדיא שמעינן לי' לשמואל גופי' דאמר במס' סנהדרין (י"ב ע"ב) דאם תקופת תמוז חסירה רובה של חדש תשרי מעברין השנה והרי גם זה אינו לפי חשבונינו, אלא ודאי מוכרח כדברי רבותינו הראשונים ז"ל שכ' שגם שמואל הי' נקט באמת תקופה דרב אדא ורק לא רצה לגלות והיתה תקופה דידי' בפרהסיא ותקופה דרב אדא בצנעה:
ולפי דברנו הנ"ל יהי' א"ש הכל דהרי לפי מה שביארנו טעם קביעות הז' עיבורים הוא מיוסד על חשבון תקופה דרב אדא, דחשבון של תקופה זו דרב אדא הוא סיבה ויסוד לקביעות העיבורים והרי בהדיא אמרו חז"ל הקדושים במס' כתובות (קי"א ע"א) שהשביע הקב"ה לישראל שלא יגלו סוד העיבור ע' ברש"י ותוס' שם וא"כ ממילא הי' מההכרח שתהי' תקופה דרב אדא בצנעה שהי' אסור לגלותה: