שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יב · ב
ועפ"ז א"ש לבאר הגמ' דשבת (צ"ו ע"ב) מקושש זה צלפחד דברי ר"ע א"ל ריב"ב אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו נמצא אתה מוציא לעז על אותו צדיק, והיינו דר"ע לשי' בזה דאמר מקושש תולש הי' וכמבואר בספרי (פסקא קי"ג) וא"כ שפיר ס"ל דלש"ש נתכוין ולא עבד איסורא כלל כיון דבתולש פטור במשאצל"ג ומשו"ה שפיר קאמר שצלפחד הי' וז"פ:
וזהו מדוייק ג"כ בספרי שם דקאמר תולש הי' ומי הי' צלפחד והיינו דהא בהא תליא:
ויש להוסיף עוד דר"ע דקאמר תולש הי' לשי' בזה דבגמ' דשבת שם אמרינן דמעביר ארבע אמות ברה"ר הי', והנה יש להתבונן בזה דהא בגמ' אמרינן דהוצאה נפקא לן מויצו משה ויעבירו קול במחנה והרי מקושש הי' בשבת שני' שבמרה וכמבואר בספרי שם והרי עדיין לא נאמרה פ' זו כלל:
והן אמת דקיי"ל ד' אמות בר"ה הלכתא היא אבל כבר הקשה הר"ן ז"ל בשבת שם דהא קיי"ל און עונשין מהלכה ותי' דלא ילפינן מהלכה אלא דמעביר הוי ג"כ בכלל מוציא וכן מבואר ברמב"ם בה' שבת (פי"ב ה"ח) דדין מפביר כמוציא מ"ש וא"כ כיון דלא ידעינן מוציא מנ"ל לחייב במעביר:
ואכן בגמ' דעירובין (י"ז פ"ב) איכא פלוגתא בקרא דאל יצא איש ממקומו דלמ"ד תחומין דאורייתא דריש לי' אתחומין ולמ"ד תחומין דרבן דריש לי' אהוצאה וקריא בי' אל יוציא מ"ש, וא"כ נמצא למ"ד תחומין דרבנן שפיר י"ל דמעביר הי' ונפק"ל הוצאה מקרא דאל יצא, אבל ר"ע לשי' דס"ל תחומין דאורייתא וכמבואר בסוטה (כ"ז ע"ב) ובכ"ד בש"ס ומשו"ה אי אפשר לדידי' דמעביר הי' ומוכרח לומר תולש הי':
ידידוש"ת: