שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יא · ב
והן אמת דבעיקר הדין של דם נפל הוא מחלוקת דר"י ור"ע בספרי שם אבל נראה דהתרגום יונתן לשי' בזה, דהכי איתא התם לכל נפש אדם להביא את בן שמנה משמע מביא את בן שמנה ומביא את דמו ת"ל בנפש אדם להוציא את דמו דברי ר"י רע"א לכל נפש אדם להביא את דמו:
ולכאורה לא נודע במאי פליגי ר"י ור"ע ונראה דלשיטתי' אזלי דבמס' חולין (ע"ב ע"א) אמרינן וכל אשר יגע ע"פ השדה להוציא עובר במעי אשה דברי ר"י רע"א לרבות גולל ודופק ומפרש התם בגמ' דר"ע ס"ל דעובר במעי אשה טמא ויליף לי' מהאי קרא דבנפש האדם איזהו מת שבנפשו של אדם הוי אומר זהו עובר ור"י מוקי האי קרא דבנפש האדם לרביעית דם ולא לעובר ופריך ור"ע רביעית דם מנ"ל ומשני דיליף מכל נפשות ע"ש, וא"כ א"ש בפשי' דר"י לשי' דבנפש האדם לדם אתא להכי ממעט שפיר דם בן שמנה מהך קרא דלא קרינן בי' נפש האדם, אבל ר"ע דמוקי האי קרא לעובר במעי אשה וא"כ אין לו מיעוט על דם ואדרבה כל נפשות מרבי לי' כמו לכל נפש:
וא"כ התרגום לשי' בזה דפסק בהא דעובר במעי אשה כר"י דבפ' דעל פני השדה מתרגם ולא במיתא דבכריסא דאמי' וא"כ שפיר ממעט בן שמנה דדמו לא מטמא מקרא דבנפש וע' ברמב"ם (בפכ"ה מהטו"מ הי"ב) שפ' ג"כ דעובר במעי אשה טהור מדאוריתא וכר"י ע"ש ודו"ק: