שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן י · ט
והנה כבר ביארתי למעלה דאפי' לפ"מ שצדדנו להיתר מטעם הגדת הבעל דנאמן מדין מיגו דאי בעי פטר בגיטא מ"מ אין לאוסרה להנשא לכהן וכנ"ל:
וכעת נ"ל לצדד עוד בזה להיתרא ע"פ ד' האו"ז בסי' תרע"ב) שכ' בהא דאמרינן בגמ' קדשתי את בתי ואינו יודע למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' דנאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא ולא לו והקשה האו"ז דא"כ בכל ע"א יהי' נאמן אפי' באתחזיק איסורא מטעם דאין אדם חוטא ולא לו ואמאי איצטריך בעגונה לטעמא דדיקא ומינסבא ותי' ע"פ הירושלמי דמוקי להאי דינא דוקא כשאינה מוחזקת רק ע"פ אבי' דל"ה חזקה ברורה ע"ש:
ועפ"ז אמרתי לבאר דבר התוס', קידושין (ס"ד) הנ"ל שכ' דבשעת מיתה לא מהימן משום דלית לי' מיגו והקשה המהרש"א ז"ל שם דהא אכתי ליהמני' מטעם אין אדם חוטא וכמ"ש רש"י בקידושין שם ובשלמא בשעת קידושין דל"ש סברא דאין אדם חוטא דאית לי' הנאה כדי שלא תדאג מן היבום ותתקדש איצטרך לטעמא דאי בעי פטר בגיטא אבל בשעת מיתה שפיר יהי' מהני מטעם זה עצמו דאין אדם חוטא ע"כ קושייתו ולד' האו"ז הנ"ל א"ש דהא לא מהני טעמא דאין אדם חוטא רק היכי דאתרע החזקה והנה בגמ' קידושין שם מבואר דמטעם דאי בעי פטר בגיטא אמרינן מה לי לשקר ומרע לי' לחזקה וא"כ שפיר כ' רש"י שם דאיכא ממילא גם הטעם דאין אדם חוטא כיון דכבר איתרע החזקה ושפיר כתבו התוס' דבשעת מיתה לא מהימן דהא ל"ש אי בעי פטר והו"ל מוחזק חזקה גמורה וממילא ל"ש גם הטעם דאין אדם חוטא:
וא"כ מעתה עכ"פ היכי דשייך אי בעי פטר מרע לחזקת זקוקה ליבום ושוב שייך טעמא דאין אדם חוטא וא"כ ממילא מהימן גם לענין שתנשא לכהן:
ומזה יש לצדד ג"כ דנאמן אף בשעת מלחמה כיון שביאר האו"ז דלא בעינן טעמא דדייקא רק היכי דל"ש אין אדם חוטא משא"כ כאן ודו"ק:
בהא סליקנא דיש לצרף כל הני טעמי להתיר לאשה עגונה זו להנשא לשוק לכל גבר דיתייביין ואפי' לכהנא ובאופן שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים בישראל:
ידידו דו"ש