אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן י

סימן ט

ב"ה גלינא ר"ח טבת תרפ"ב רפ"ק. שוכט"ס לכ' הרב החו"ב חו"ע וכו' ה"ר חיים יהודה הורוויץ נ"י בק' פמארין יצ"ו.

ע"ד שאלתו בעגונה זקוקה ליבום שבעלה מת בסקאליע בשעה שהיא היתה יושבת באמעריקא ולהבעל לא הי' אלא אח אחד וזה שש שנים שהלך בצבא המלחמה ומאז לא נודעו עקבותיו ויצא אז קלא דל"פ שנהרג במלחמה וגם מעיד אבי הבעל שהגיד לו ע"א שראה במכ"ע יהודי בארץ הגר הזכרה של שמות המתים שנהרגו במלחמה ונחשב גם הוא בשמו ושם אשכנזי ושם עירו וגם יש העדאת הבעל שהגיד בעת חליו ימים אחדים לפני מותו שביום פלוני ופלוני יהי' היא"צ של אחיו:

ועתה שואל כ' מה דין האשה וגם הביא לי מכתב בקשה מאת הגאב"ד דקהלתו שליט"א לעיין בשריותא דההיא אתתא:

תשובה

א

הנה מקודם יש לחקור בדין עד הראשון שלפום ריהטא הי' אפשר לצדד על פיו להיתרא במה שאמר שראה במכ"ע יהודי שהזכירוהו בין המתים והרי בהדיא שנינו בתוספתא דיבמות שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים משיאין את אשתו וכ"פ (בסי' י"ז ס"ה) והרי קיי"ל בבא כתב ממרחקים מת פלוני אפי' אינו מקויים כל שהוא כתב ישראל מהני במקום עיגון וכמבואר בח"מ וב"ש (בסעי' י"א):

ואף דהכא הוי עד מפ"ע הרי קיי"ל דאפי' בעד מפ"ע שראה בכתב מהני וכמ"ש המהר"ם זיסקינד בתשו' (סי' ו') והביא ראי' לזה מהירושלמי:

ואף דהכא מעיד אבי הבעל שהוא חמי' של האשה והרי חמותה הויא מהחמש נשים שאינן נאמנות להעידה מ"מ הרי כ"כ הש"ג בשם הריא"ז ז"ל וכ"ה בב"ש (בסי' י"ז) דהזכרים הדומין לאלו הנשים מעידים וכן מבואר בהדיא במהרי"ט (סי' ל"א) דחמי' מעיד וכ"ה בתשו' חכ"צ (סי' צ"ה) ע"ש:

ואכן מה דיש לעמוד בדין זה הוא דאף דהרמ"א ז"ל העתיק דין זה דתוספתא הנ"ל בסתם דכל שהזכירוהו בין המתים משיאין ואין מחלק בין שעת מלחמה או לא הנה מצאתי בתשו' הרשב"א בחלק תו"א (סי' ל"ב) בטענות שבין אפוטרופוס האשה ואפוטרופוס היתומים בדין הכתובה שטען אפוטרופוס האשה ששמע שהזכירוהו בין הנשמות בקהלות וכ' וז"ל ועל שהזכירו נשמתו בקהלות אין נ"ל מזה ראי' שאע"פ שאמרו בתוספתא שמע קול מקוננת שמזכירתו בין המתים אין עדות גדולה מזו אין הנדון דומה לראי' דהתם באינש בעלמא שהלך למד"ה ושלום בעולם שפיר הויא הזכרה בין המתים עדות אבל במלחמה בעולם לא דדילמא חד אמר בדדמי ולא ראה ולא ידע או שמא נכרי הי' ואחר כמתכוין להתיר או להעיד או מפני ששמעו שנהרגו שם כמה אנשים חשבו זה שהלך לשם אם הי' חי הי' בא ויקרה זה לפעמים לחשוב כן עכ"ל:

הרי דבמלחמה לא מהני מה שנמצאה הזכרתו בין המתים דחיישינן לבדדמי:

ואכן עדיין הי' מקום לצדד בזה לפי שי' המהריב"ל דבעד מפ"ע מהני במת במלחמה ואפי' בלא אמר קברתיו משום דבעד מפ"ע ל"ח לבדדמי וכ' הטעם עפ"ד הרמב"ם ז"ל דבעד ראשון צריכין לשאול איך ידע שנהרג אבל כל שאומר ששמע אין צריכין לשאול ומשו"ה לא בעינן נמי קברתיו בעמפ"ת דאמרינן דילמא אי הי' הראשון לפנינו הי' מעיד גם על הקבורה וכן מבואר בב"ח (בסי' י"ז) לחלק במצאו כתוב בשטר בין כותב שראה שנהרג בין כותב ששמע דבשמע אנו מקילין יותר ע"ש וא"כ לפי שיטות אלו הי' מקום להקל בנ"ד:

ב

ואכן עדיין כאן צד אחר להחמיר דאפי' אם הי' עד כשר מעיד שמת וקברו הרי עדיין תליא זה באיבעיא בגמ' משום דהו"ל ע"א ביבמה וזהו איבעיא דלא איפשיטא בגמ' אי נאמן אי לא:

והנה אמת דשי' רוב הראשונים ז"ל להקל בזה מלבד הרא"ש ז"ל דמחמיר והובאו ב' הדיעות בשו"ע אהע"ז (סי' קנ"ח ס"ג) וכ' הב"ש שם בשם הר"ם פדוה והר"י לבית לוי להקל במקום עיגון וכן מצאתי שהורה הלכה למעשה הרשד"ם ז"ל באה"ע (סי' נ"ה) וכ' שם וז"ל האמת לא הייתי בוטח בעצמי לעשות מעשה אלא שראיתי מורי הגדול מהרי"ט ז"ל עשה מעשה בבת ר' יהודה גדלי' בע"א ביבמה להתיר וכ' מורי ז"ל ראוי הי' להחמיר כדברי הרא"ש ז"ל אבל מה נעשה שהרי"ף והרמב"ם והרא"ה והסמ"ג והרשב"א ז"ל כולם פוסקים דע"א נאמן ביבמה וכן נהגו אבותינו הקדושים אשר בארץ המה וכל בתי דינים שבעיר הזאת להתיר יבמה לעלמא ע"פ ע"א וע"ש שהביא בשם הרשב"א ז"ל דאפי' עד מפ"ע מהני ביבמה ובאמת מבואר כן בתשו' הרשד"ם ז"ל שנהגו להלכה למעשה להקל וכ"כ עוד שם (בסי' ס"א) בשם מורו מהרי"ט ז"ל להקל בזה למעשה וכ"ה ביש"ש יבמות פ' האשה רבה (סי' כ"ה) דהעיקר כ"ה רע"א נאמן ביבמה:

ואכן כ"ז רק אילו לא הי' במלחמה אבל כאן בנ"ד דאתרמי תרי חומרי בהדדי יבמה ומלחמה הנה יש כאן מקום להחמיר ע"פ חשובה אחרת להרשד"ם ז"ל (בסי' רל"ט) שצידד לומר בע"א ביבמה בשעת הדבר דאפי' אם אמר קברתיו לא יהי' מהני משום דדעת הר"ח והראב"ן דאפי' בקברתיו לא מהני בע"א במלחמה ונהי דלא קיי"ל כן מ"מ הא איכא עוד שמא הלכה כהרא"ש והטור דע"א ביבמה אינו נאמן כו' ע"ש וא"כ כ"ש הכא בע"א במלחמה שראה בכתב שהזכירו מיתתו דלשי' כמה פוסקים לא מהני במלחמה וכנ"ל, ואיכא ג"כ הספק דע"א ביבמה א"כ שוב יש להחמיר אפי' במקום עיגון ואף דהרשד"ם שם בשאלה דשעת הדבר סיים להקל מ"מ הרי ביאר הטעם משום דרוב בנין ומנין מתירים בדבר ע"ש משא"כ בנ"ד שפיר יש מקום להחמיר כיון דהוא יבמה ומלחמה:

ג

ואכן מה שנלענ"ד לצדד בהיתרא דהאי אתתא בדבר חדש ע"פ צירוף העדאת הבעל שהגיד שביום פלוני יהי' היא"צ של אחיו ובאופן דחד מהני יהי' מועיל ממנ"פ דאם לא יועיל העדאת העד יהי' מועיל הגדת הבעל ואם לא יועיל הגדת הבעל יהי' א"כ מועיל העדאת העד:

דהנה בש"ס דקידושין (ס"ד) ובמס' ב"ב (קל"ד) מבואר דנאמן אדם לומר יש לי בנים או אין לי אחים כדי לפטור אשתו מן היבום מטעם מינו דבידו לגרשה:

והנה במוחזק דאין לו בנים ואמר יש לי בנים אי נאמן במיגו נגד החזקה הוא מחלוקת הפוסקים, שי' הנמ"י ז"ל דאינו נאמן ושי' המ"מ דנאמן מטעם דבנים בדידי' תליא וכמבואר בזה בטושו"ע אהע"ז (סי' קנ"ו):

ובמוחוק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו שאין לו מבואר ג"כ פלוגתא בשו"ע (סי' קנ"ז ס"ז) וע' ב"ש שם:

ואכן היינו דוקא נגד חזקה אבל נגד עדים הנה מבואר (בסי' קנ"ו ס"ו) דנגד עדים שאין לו בנים לא מהני לומר יש לי בנים במיגו דמיגו במקום עדים לא אמרינן וע' ב"ש שם (ס"ק י"א) דליכא מאן דפליג ע"ז ע"ש וא"כ כיון דנגד עדים לא מהני בבנים אף דבדידי' תליא א"כ כ"ש באחים דלא מהני נגד עדים:

ואכן בנ"ד שאומר שמת אחיו נראה דלכו"ע מהני אפי' נגד עדים שהרי הרמב"ן ז"ל כ' דאפי' באומר אין לי אחים סתם י"ל דכונתו שמתו ול"ה נגד החזקה ונהי דבהא יש חולקין וגם אינו מפורש בדברי הרמב"ן ז"ל אי אמרינן כן לתרץ דבריו גם נגד עדים ושם לא התיר רק נגד חזקה מ"מ היינו דוקא באומר סתם אבל כל שאומר שמת אחיו ודאי מהני אפי' נגד עדים וכן מצאתי שכ' בפשי' הר"א ששון בתשו' (סי' כ"ו) וכן החזיק אחריו הכנה"ג:

וגם בעיקר הדבר שכ' הב"ש ז"ל דאין חולק על דין זה דנגד עדים לא מהני המיגו הנה ברשב"א ז"ל בקידושין שם מבואר דמהני וע' בס' ב"מ אהע"ז (סי' קנ"ו) שכ' לתמוה על פסק השו"ע בזה דנגד עדים לא מהני מיגו דהא האומר גרשתי את אשתי אמרינן דנאמן מטעם מיגו דבידו לגרשה ואף מאן דאמר דאינו נאמן היינו משום דקלא אית לי' וכמבואר ברשב"ם ב"ב שם והרי התם איירי אפי' בידוע בעדים שהיא אשתו:

והנה באמת ל"ק על השו"ע בזה דהא גירשתי את אשתי אינו סותר כלל החזקה דעד שעכשיו היתה אשתו ועכשיו גירשה וכמו שביאר בזה הרשב"א ז"ל שם ובכה"ג מהני אפי' נגד עדים ע"ש:

ועכ"פ היכי שאומר שהי' לו אח ומת דבכה"ג שוב דמיא להא דגירשתי דאינו סותר החזקה א"כ שוב מהניא אפי' נגד עדים:

וא"כ מעתה בנ"ד אף דיש עדים שהי"ל אח מ"מ נאמן כשאומר שמת מטעם מיגו דבידו לגרשה והנה הבעל שאמר שביום פלוני יהי' היא"צ של אחיו הרי מעיד שאחיו מת ונאמן אף דידעינן בעדים שהי"ל אח ומטעם מיגו:

והנה לטעם זה דנאמן במיגו פשיטא דאין כאן חשש דע"א ביבמה וכמ"ש בהדיא הבעה"מ בקידושין (ס"ד) וז"ל ואפי' את"ל דע"א ביבמה אינו נאמן בעלה מהימן דאמרינן מה לי לשקר אי בעי פטר לה בגיטא ע"ש וכן מבו' מדברי הרמב"ן במלחמות שם ובחי' הרמב"ן ב"ב (קל"ד):

ולא עוד אלא אפי' במלחמה י"ל דבעל נאמן דהא עיקר האיבעיא בגמ' דיבמות (קט"ו) דע"א במלחמה לא יהי' מהני היינו מהטעם דע"א נאמן משום דדייקא ומינסבא ובמלחמה לא דייקא משום דאמרה בדדמי אבל הכא בבעל דנאמן משום מגו ל"ש החשש דבדדמי:

ומלבד זה הא אפי' שלא במלחמה כל שהבעל מעיד ל"ש דייקא וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובא במ"מ דכל שמעיד הבעל ל"ש דייקא דבתר בעלה לא דייקא ע"ש ואפ"ה קיי"ל דהבעל נאמן מטעם מיגו הרי דהבעל דנאמן מטעם מיגו לא בעי טעמא דדייקא וא"כ ממילא גם במלחמה דל"ש דייקא אפ"ה בעל נאמן:

ובפרט לפי המבואר ברמב"ן במלחמות סוף יבמות בטעמא דבתרי לא אמרינן בדדמי משום דבתר סהדותא דתרי דמהמני מדאורייתא לא דייקינן ואמרינן דודאי לא אמרו בדדמי וא"כ הכא בבעל דהטעם משום מיגו דנאמן מדאורייתא וכמבואר מכל הראשונים בסוגיין שם א"כ ודאי דלא חיישינן לבדדמי:

והנה לפום ריהטא הי' קשיא לי לפ"ז דברי הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב (קל"ד) שהקשה בהא דחנן האומר זה בני נאמן לפטור אשתו מן היבום דאמאי איצטריך לזה בני דוקא תיפוק לי' דכל ע"א ביבמה נאמן כו' ותירץ דהתם הטעם משום על"ג ואיצטריך לאשמעינן כאן בבעל אף דלא הוי על"ג כיון דאינו נפ"מ רק אחרי מותו ואז לא איכפת לי' ע"ש והשתא לדברינו הרי שפיר איכא נפ"מ בהא דזה בני נאמן לענין שעת מלחמה דאז ע"א אינו נאמן עד שיאמר קברתיו והבעל נאמן מטעם מיגו:

ואכן ג"ז ל"ק חדא דהא הרמב"ן ז"ל לטעמי' דס"ל באמת גם ע"א במלחמה נאמן וכמו שפסק במלחמות בסוף יבמות, ומלבד זה הא עיקר קושיית הרמב"ן ז"ל דבגמ' איבעיא אי ע"א נאמן ביבמה ואמאי לא אפשיטא מהכא דאינו נאמן דאל"כ למה לי' למתני הך דינא דזה בני נאמן והנה איבעיא זו עצמה היא בע"א במלחמה ג"כ אי הטעם משום דייקא ולא מהני או משום על"ג ומהני וא"כ דין ע"א ביבמה ודין ע"א במלחמה תליין זה בזה וכמבואר בהדיא ברמב"ן במלחמות שם:

וא"כ שפיר מקשה הרמב"ן ז"ל דליפשיט דעיקר הטעם הוא משום דייקא ומשו"ה ע"א אינו נאמן ואיצטריך למתני דוקא בזה בני ואין לומר דנפ"מ למלחמה דמשום ע"א אינו נאמן וכשהוא אומר זה בני נאמן דז"א דא"כ דבמלחמה אינו נאמן א"כ ממילא ע"כ עיקר הטעם משום דייקא וממילא מוכח דין דע"א ביבמה וע"ז מתרץ שפיר הרמב"ן ז"ל דבבעל לא על"ג וא"כ אין מוכח כלל דהטעם משום דייקא דאפי' לצד זה דהטעם הוא משום על"ג ג"כ איכא רבותא בבעל דנאמן דבבעל לא שייך על"ג ומשו"ה שפיר קמיבעיא לי' בע"א בין במלחמה בין ביבמה וז"פ:

והיוצא לנו מזה דהיכי דנאמן משום מיגו מהניא בין לענין יבמה בין לענין מלחמה וא"כ יהי' מהני שפיר עדות הבעל שאמר שביום פלוני יהי' היא"צ דהוי כאילו מעיד שמת אחיו ונאמן אף במקום יבם ואף במלחמה:

ואף שהבעל אמר כן בשעת חליו אין אנו חוששין שמא לא הי' שפוי בדעתו אז וכמבואר בהדיא בתשו' הרשד"ם (סי' רל"ט) בפשיטות דאין להסתפק כיון שהי' בחליו שמא לא הי' שפוי בדעתו דלא מצינו בשום פוסק שיהי' שכ"מ צריך בדיקה ואף הרא"ש שכ' בסדר הגט שצריך ליזהר בזה כ"כ הטור ובסי' קכ"א) שלא כתב הרא"ש רק לכתחילה ע"ש ובפרט הכא לפי העדאת רבים הי' אז שפוי לגמרי בדעתו וא"כ אין כאן חשש כלל:

ד

ואכן העיקר מה שהי' לנו לפקפק בזה הוא דהכא אין כאן מינו עפ"ד התוס' קידושין (ס"ד ע"ב) דהיכי דמוחזק באחי ולא בבני אינו נאמן בשעת מיתה משום דאין כאן מיגו דדילמא אין כח בידו לגרשה וא"כ הכא אף שהי' ימים אחדים לפני מותו בשעה שהי' בידו לגרש אבל כיון שלא היתה אשתו עמו בעיר שהיתה במד"ה באמעריקא ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה א"כ שוב יש מקום לומר דאין כאן מיגו דכמו דאמרינן דסמוך למיתה לית לי' מיגו דדילמא אין בידו כח לגרשה ה"ה כאן י"ל דאין לו מיגו דבידו לגרשה דמימר אמר דילמא לא יגיע גט זה לידה בחייו:

והן אמת דלפום ריהטא יש לתמוה הרבה בד' התוס' שכ' דבשעת מיחה אין בו כח ול"ש מיגו דהא בהדיא מבואר בגמ' ב"ב (קל"ה ע"א) ההוא דהו' מוחזק לו דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לי' אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דלית לי' אחי ועוד האמר בשעת מיתה דלית לי':

והנה מד' הש"ס דב"ב אלו מביא בתוס' ר"י הזקן בקידושין (ס"ד) דנאמן לומר אין לי אחים אף נגד החזקה דמדקאמר ועוד ש"מ דה"ק ועוד אפי' מוחזק דאית לי' אחי כו' ע"ש:

וא"כ הרי בהדיא דשי' הש"ס אפי' במוחזק דאית לי' אחי דנאמן והרי הכא בשעת מיתה איירי ואפ"ה אית לי' מיגו ואכן נראה דהתוס' קידושין הנ"ל כ' דבשעת מיתה לא מהני מיגו במוחזק אין מפרשים כפי' הר"י הזקן דועוד היינו אפי' מוחזק אלא דתרי טעמי קאמר חדא דמוחזק דלית לי' ועוד הא קאמר דלית לי' ופי' זה הוא בשי' מקו' ב"ב שם ע"ש:

ובאמנה מצינו שיטה כזו במקו"א בש"ס דקאמר ג"כ רב יוסף עצמו חדא ועוד לענין מה ניחוש לה ואיכא ג"כ פלוגתא כזו בראשונים ז"ל והיא בש"ס כתובות (י"ד) ההיא ארוס וארוסתו דאתיא לקמן דרב יוסף כו' אר"י למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הא הלכה כר"ג כו' וכ' התוס' שם בשם הר"י ז"ל דאין פירושא דועוד אפי' לא מודה דאז באמת נאסרת אלא כלומר אפי' כי ליכא טעמא דמודה וע' בתוס' שם מה שהקשו ע"ז הפירוש וע"ע בתוס' יבמות (קט"ו ע"ב) בהא דאמרינן בגמ' חדא דידענא בי' בחסא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא שפירושו ג"כ כן דשני הטעמים צריכי ופירשו כן גם בהא דכתובות בהא דפריך ובהא כי לא מודה כו' ע"ש:

וא"כ מיושבת שי' התוס' קידושין הנ"ל שכ' דבשעת מיתה לית לי' מיגו ול"ק מהא דב"ב משום דמפרשי דועוד לא קאי אמוחזק והיינו כשי' זו דועוד היינו תרי טעמי וכנ"ל:

ובאמת שי' רוב הראשונים ז"ל בהא דקאמר בכתובות חדא דקמודה ועוד כו' היינו דבאינו מורה באמת אסור וכמבואר בזה בטור אהע"ז (סי' ד') וע' ב"י שם שכ' שכן היא שיטת הרמב"ם והרא"ש והר"ן והנמ"י והריטב"א ז"ל ע"ש וכולם מפרשים דהאי ועוד לא קאי אאינו מודה כו' ע"ש:

וא"כ לפ"ז שוב שפיר יש סברת התוס' דבשעת מיתה ל"ש מיגו היכי דמוחזק משום דשמא ל"ה בו כח לגרשה וא"כ הכא בנ"ד אף דלא הוי סמוך למיתה ממש רק ימים אחדים לפני מותו אבל עכ"פ הרי יש לומר שחש שלא יגיע לידה בחייו כיון דהיא במד"ה וא"כ לפי סברא זו אין כאן מיגו:

זה מה שעלה בדעתנו לחוש בנ"ד דלא ליהני מיגו א דהיא במד"ה ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה:

ה

ואכן נ"ל בס"ד עצה חדשה בזה דהכא יהי' מהני ממנ"פ:

דהנה בש"ס דיבמות (קי"ח ע"ב) איבעיא להו המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו מי אמרינן דדילמא רחמא לי' ליבם וחוב היא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ואינה מגורשת או דילמא סניא לי' ליבם וזכות היא לה ומגורשת ולא איפשיטא איבעיא זו:

והנה בהא דע"א ביבמה דאיבעיא ביבמות (צ"ג) אי נאמן האיבעיא שם היא בהיפוך אי רחמא לי' ליבם ודייקא ומינסבא ומהני העדאת העד או סניא לי' ולא דייקא ולא מהני:

וא"כ מעתה ממנ"פ שריא בנ"ד דאם נאמר דסניא לי' ליבם ולא מהני העדאת העד הראשון משום דהוי ע"א ביבמה וכיון דסניא לי' לא דייקא א"כ שוב הוי הגט זכות לגבה ושפיר יכול לזכות לה גט ובכה"ג מגורשת מיד ושוב יש לו לבעל מיגו דבידו לגרשה ונאמן מדאורייתא וא"כ מהני העדאת הבעל:

ואם העדאת הבעל לא מהני משום דרחמא לי' ואיני יכול לזכות לה גט דחוב הוא לה ואין לו מיגו דבידו לגרשה א"כ שוב מהימן שפיר העד הראשון אף דהוי ע"א ביבמה דכיון דאמרינן דרחמא לי' ליבם א"כ דייקא ומינסבא וכנ"ל:

ואף דהכא איכא ג"כ חשש דמלחמה הרי כבר כתבנו דגם במלחמה יש סברות להתיר בזה כיון דהוי עמפ"ע ורק משום צירוף החומרא דיבמה חששנו להחמיר וכדברי הרשד"ם הנ"ל וא"כ מעתה שביארנו להתיר כאן הא דע"א ביבמה מכח ממנ"פ א"כ שוב לא נשאר כאן רק מלחמה לחוד דניחוש שמא רחמא לי' ול"ה זכות לה ולית כאן מיגו לבעל ולא מהני העדאתו והרי במלחמה לחודא שוב יש לצרף סברות הנ"ל להתיר:

ואמת כי בעיקר ההיתר לסמוך בשעת מלחמה על שי' הריב"ל הנ"ל משום דהויא עמפ"ע הנה רוב הפוסקים חולקים ע"ז ובפרט בנ"ד שלא העיד רק שראהו שנחשב בין המתים הנה הבאתי תשו' הרשב"א הנ"ל שכ' בפירוש להחמיר והי' קשה לסמוך על העד הראשון לחוד אלמלא היינו אומרים דמהני הגדת הבעל אבל האמת נראה דהכא בודאי מהני העדאת הבעל מטעם מיגו ואף לפי החשש שכתבנו דל"ה בידו עכשיו לגרש הנה נראה לומר לפמ"ש היש"ש ביבמות ס"פ האשה שלום דבדיעבד במזכה גט במקום יבם שריא והרי בלא"ה הקשו התוס' ז"ל בקידושין דאמאי אמרינן מיגו דבידו לגרשה והרי הוי גט ישן ותי' כיון דבדיעבד מהני שפיר אמרינן מיגו וא"כ הרי גם כאן בדיעבד מהני לזכות לה גט וממילא יש כאן מיגו:

וגם הא כבר כתב הב"ש דהעיקר כתי' הראשון שבתוס' דאף בשעת מיתה שייך מיגו וכבר הבאתי דגם שי' הר"י הזקן ז"ל כן הוא וכנ"ל וא"כ הכא פשיטא דנאמן הבעל מטעם מיגו וזה מהני בין במלחמה בין ביבמה וכנ"ל:

ו

ואכן נשאר לנו לבאר עוד בזה במה שאנו באין לסמוך על הגדת הבעל שיהי' נאמן מטעם מיגו דיש מקום לפקפק בנ"ד כיון שלא אמר בהדיא שמת אם נאמר בכה"ג מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא שהרי הוא לא אמר רק שהיא"צ יהי' ביום פלוני וא"כ אפשר דל"ש להאמינו בזה דבכה"ג אין כאן מיגו דבידו לגרשה שהרי ל"ה כוונתו לפוטרה מיבום כלל:

ואכן נ"ל להביא ראי' דגם בכה"ג מהני מש"ס דב"ב (קכ"ז ע"ב) דפריך בהא דאמרינן התם דנאמן לומר זה בני בכורי מדכתיב יכיר דלמאי הילכתא איצטריך קרא והרי אי בעי יכול למיתב לי' במתנה וע' ברשב"ם שם דהיינו מטעם מיגו ע"ש דמשני דאיצטריך כגון שנפלו כשהוא גוסס ע"ש, והנה בגמ' שם (קכ"ו ע"ב) אמרינן ההוא דאתא לקמי' דר"ח א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת א"ל דכי הו' אתי לגבי אבוה א"ל זילי לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקי' ע"ש:

והשתא אם נאמר דכל שאינו מכוין להורישו רק כונתו לדבר אחר לא מהני מיגו וא"כ יהי' נמצא דבהא דקאמר דאסי רוקי' לא יהי' נאמן מטעם מיגו שהרי לא הי' כונתו להורישו דנימא מיגו דאי בעי הוי יהיב לי' במתנה אלא כונתו הי' להודיע דבוכרא היא לענין הרוק דמסי וא"כ ע"כ הא דנאמן הוא רק משום דגזה"כ הוא דהאב נאמן ומטעם יכיר וא"כ מה פריך הש"ס יכיר למה לי תיפוק לי' מטעם מיגו הא שפיר איצטריך קרא להאי דינא דאסי רוקי' דמטעם מיגו אינו נאמן רק מדין יכיר אע"כ דגם בכה"ג מהני המיגו וממילא ה"ה בנ"ד דלא גרע הא דקאמר שיהי' היא"צ מהא דאסי רוקי' דמהני:

והנה ראיתי להקצוה"ח (בסי' רפ"ד) שהביא בשם הריב"ש ז"ל שכ"כ בפשיטות דמהני מיגו אפי' באינו מתכוין להורישו רק לדבר אחר וכההיא דאסי רוקי':

ואכן האריך שם לבאר דשי' התשב"ץ ז"ל אינו כן והביא עוד שם בשם המהרי"ק ז"ל בתשו' דמהימן האב להעיד על בנו אפי' לאחר מיתת הבן ואפי' שאין מתכוין לזה רק דרך מסל"ת ג"כ מהני וע"ז הקשה הקצוה"ח דהא משום מגו לא שייך רק במתכוין להורישו וע"כ אינו נאמן רק מדין יכיר והרי הכרה ל"ה רק בחייו ע"כ קושייתו:

והנה בעיקר קושייתו כבר הקשה כן המל"מ (פ"ב מה' נחלות) וע' בשעה"מ שם שכ' באמת דטעם המהרי"ק לא מטעם יכיר דזה לא מהני רק בחייו אלא מטעם מיגו:

והנה בעיקר הדין דלא מהני הכרה לאחר מיתה שהביא המשל"מ ז"ל בתור חידוש דין בשם המהרי"ט ז"ל הנה נראה דכ"ה שי' הרמב"ן ז"ל בפי' עה"ת שכ' בהא דעל פני בן השנואה דהיינו דוקא בחייו והרי ע"ז אמרה תורה יכיר ע"ש ויש להעיר בזה מד' המדר' ויקרא (פ"ב) דפליגי ר"י ורחב"א בהא דעל פני אהרן אביהם ח"א בחייו וח"א במותו ע"ש:

ועכ"פ מבואר גם ממהרי"ק ז"ל דמהני מדין מיגו אף היכי שנתכוין לדבר אחר וע' בנתה"מ שם שכ' ג"כ בפשיטות כן לדינא דלעולם מהני מינו וא"כ גם בנ"ד הבעל נאמן משום מיגו ומהני בין ביבמה בין במלחמה וכנ"ל:

ז

והנה אף שביארנו דההיתר הוא מטעם מיגו דבידו לגרשה וא"כ יה' מקום לפקפק שתהי' אסורה לכהן עכ"פ שהרי לענין זה לית לי' מיגו דהא אם הי' נותן לה גט ג"כ היתה אסורה לכהן מ"מ כבר כתב המשל"מ בפשיטות (בפ"ג מיבום) בשם הרמב"ן ז"ל בחי' ב"ב דמותרת אפי' לכהן:

והנה הקצוה"ח (בסי' קמ"ו) כ' להוכיח מד' הרשב"ם ב"ב (קל"ה) דהיכי דההיתר הוא מטעם מיגו דבידו לגרשה אינה מותרת לכהן וראיתו מהא דקאמר שם בגמ' ההוא דהוי קא שכיב א"ל אתתי' למאן א"ל חזיא לכהנא אמר רבא למאי ניחוש לה הא אמר ר"ח בר אבא אר"י בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן ופירשב"ם שם דההוא דקא שכיב הי' מוחזק באחי ולא בבני והיתה אשתו בחזקת זקוקה ליבום ועל הא דקאמר שם חזיא לכהנא פי' וז"ל לאו דוקא אלא שמותרת לכל אדם ואינה זקוקה ליבם ומיהו לכהנא אסורה דהא ע"י מיגו דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן מהמנינן לי' עכ"ל:

ומזה הבין הקצוה"ח דפי' הרשב"ם הוא דבאמת לא אמר שגירשה רק אנן מהמנינן לי' מטעם מיגו דבעל שאמר גירשתי נאמן ואפ"ה אסורה לכהן הרי דהמיגו דבעל שאמר גירשתי אין מתירה לכהן:

אבל לפלא בעיני על הקצוה"ח ז"ל דהא המעיין ברשב"ם שם (בד"ה הא"ר) יראה להדיא דמיגו מתירתה אפי' לכהן רק הכא דאסורה היא משום דאמרינן דכונת הבעל היתה דבאמת גירשה ע"ש דכתב וז"ל ומיהו לכהנא אסורה דהא לא פטרינן לה אלא בטענת גירשתי את אשתי כו' דהא איהו ל"א יש לי בנים דניהמני' ע"י מיגו דמצי פטר לה בגט הילכך הכי קאמר גירשתי את אשתי עכ"ל הרי דשי' הרשב"ם ז"ל דאילו הי' נאמן מטעם מיגו מותרת אף לכהן, וע' בהגהת הב"ח שמוחק שם ברשב"ם ז"ל תיבת מיגו נראה דפי ג"כ כמ"ש:

וע"ע בנמ"י ב"ב שם מה דפי' הא דלא אמרינן שכונתו הי' שיש לו בנים משום דאנו תופסין הפחות שבלשונות והיינו שכונתו הי' שגירשה ועכ"פ נפטרת מיבום בודאי, הרי דשי' ג"כ דהיכי דהוא אומר שיש לו בנים דמותרת אף לכהן מטעם המיגו דבידו לגרשה:

ואף דהמהרש"א ז"ל הוכיח שם דשי' התוס' ז"ל דאסורה לכהן מ"מ כבר הסכים המשל"מ להלכה למעשה כשי' הרמב"ן ז"ל דמותרת אפי' לכהונה:

ח

והנה יש להסתפק לכאורה עוד בעדות זה דהבעל כיון שיצא הקול מקודם שנהרג א"כ שמא אמר הבעל כן ע"פ הקול שיצא תחילה והנה מצינו באמת מחלוקת הראשונים ז"ל בנידון כזה שי' הר"י בכ"ש דהיכי דיצא הקול שנהרג ואח"כ שמע כן מיהודים אמרינן דמחמת הקול אמרו כן וכ"ה שי' מהרי"ט ז"ל (בסי' ק"ה) וע' בקו"ע (סי' קל"א) ואכן הב"י ז"ל בתשו' חולק ע"ז וכ' דא"כ לא שבקת חיי לכל עדות אשה דנימא דהוא ע"י קול וכ"ה בטו"ז (בסי' י"ז) ובתשו' הרשד"ם במעשה דשלמה כרוב וכ"ה בקו"ע (סי' של"ו) בזה:

והנה מצאתי דבר חידוש ברדב"י ז"ל (ח"א סי' רי"א) שכ' ג"כ כשי' זו דהב"י דאין לנו לעשות אומדנות כדי לעגן את האשה ולבקש איך ידע העד ואכן ס"ס שם דהיינו דוקא שלא בשעת מלחמה אבל במלחמה דאמרי בדדמי חיישינן ג"כ שאמרו ע"פ הקול ע"ש:

וא"כ בנ"ד שהי' במלחמה שוב הי' לנו לחוש שאמר ע"פ הקול:

אכן מלבד מה שביארנו דבעדות הבעל לא חיישינן לבדדמי וכנ"ל הנה הרי העיד שביום פלוני והי' היא"צ והקול ל"ה על יום מסויים רק סתם שנהרג וגם במכ"ע ל"ה יום מיוחד וע"כ ידע הבעל ממקום אחר ולא ע"פ הקול וא"כ פשיטא דאין לחוש:

ובמקו"א בתשו' לק' ראהאטין ביארתי ג"כ דיש לצרף לסניף להיתרא שי' הר"א מורדון ז"ל דהיכי דעברו ד' שנים משעה שנטבע במשאל"ס דיש להתיר וע"פ שי' זו יש לצדד ג"כ בדין שעת מלחמה דדמיא ג"כ למשאל"ס דמדאורייתא שריא ורק מדרבנן חישינן לבדדמי וכמבואר (בסי' י"ז) וברמב"ם (בה' נחלות) והוא מוכרח מסוגית הש"ס דיבמות דקאמר והא מים כמלחמה דמו ע"ש וא"כ כשעברו ד' שנים יש ג"כ שי' הר"א מורדון הנ"ל להתיר:

והנה באמת הב"י ז"ל השיג ע"ז וכ' דחס להתיר ע"פ תשו' זו אבל עכ"פ לסניף הנה מצינו להמבי"ט בתשו' וכ"ה בקו"ע (סי' רכ"ג) שכ' דהיכי דיצא קול שנהרג ועברו עליו י"ב חדש יש לסמוך אדעת הגאון להתיר וכ' סמך לדבריו נשכחתי כמת מלב, והנה מה דפי' דקרא דנשכחתי היינו בי"ב חדש כן מבואר ברש"י ברכות (נ"ח ע"ב) ע"ש ועכ"פ מבואר דבקול שנהרג וגם עבר זמן ארוך יש להתיר ולדידי' הויא אריכת הזמן בי"ב חדש ולשי' הר"א מורדון ד' שנים:

והנה מצאתי בירושלמי קצת מקור על חמשה שנים שיהי' נחשב אריכת זמן לענין עגונה והוא בירושלמי יבמות (פ"ז ה"ב) דפריך ולא עוקר כל הגוף הוא ומשני כשהורו עד ה' שנים אסורה מכאן ואילך מותרת הרי דיש סברא לדון באומדנות משך הזמן:

וא"כ עכ"פ בנ"ד שעברו יותר מה' שנים יש לצרף גם שי' הר"א מורדון והמבי"ט ז"ל להיתרא:

ט

והנה כבר ביארתי למעלה דאפי' לפ"מ שצדדנו להיתר מטעם הגדת הבעל דנאמן מדין מיגו דאי בעי פטר בגיטא מ"מ אין לאוסרה להנשא לכהן וכנ"ל:

וכעת נ"ל לצדד עוד בזה להיתרא ע"פ ד' האו"ז בסי' תרע"ב) שכ' בהא דאמרינן בגמ' קדשתי את בתי ואינו יודע למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' דנאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא ולא לו והקשה האו"ז דא"כ בכל ע"א יהי' נאמן אפי' באתחזיק איסורא מטעם דאין אדם חוטא ולא לו ואמאי איצטריך בעגונה לטעמא דדיקא ומינסבא ותי' ע"פ הירושלמי דמוקי להאי דינא דוקא כשאינה מוחזקת רק ע"פ אבי' דל"ה חזקה ברורה ע"ש:

ועפ"ז אמרתי לבאר דבר התוס', קידושין (ס"ד) הנ"ל שכ' דבשעת מיתה לא מהימן משום דלית לי' מיגו והקשה המהרש"א ז"ל שם דהא אכתי ליהמני' מטעם אין אדם חוטא וכמ"ש רש"י בקידושין שם ובשלמא בשעת קידושין דל"ש סברא דאין אדם חוטא דאית לי' הנאה כדי שלא תדאג מן היבום ותתקדש איצטרך לטעמא דאי בעי פטר בגיטא אבל בשעת מיתה שפיר יהי' מהני מטעם זה עצמו דאין אדם חוטא ע"כ קושייתו ולד' האו"ז הנ"ל א"ש דהא לא מהני טעמא דאין אדם חוטא רק היכי דאתרע החזקה והנה בגמ' קידושין שם מבואר דמטעם דאי בעי פטר בגיטא אמרינן מה לי לשקר ומרע לי' לחזקה וא"כ שפיר כ' רש"י שם דאיכא ממילא גם הטעם דאין אדם חוטא כיון דכבר איתרע החזקה ושפיר כתבו התוס' דבשעת מיתה לא מהימן דהא ל"ש אי בעי פטר והו"ל מוחזק חזקה גמורה וממילא ל"ש גם הטעם דאין אדם חוטא:

וא"כ מעתה עכ"פ היכי דשייך אי בעי פטר מרע לחזקת זקוקה ליבום ושוב שייך טעמא דאין אדם חוטא וא"כ ממילא מהימן גם לענין שתנשא לכהן:

ומזה יש לצדד ג"כ דנאמן אף בשעת מלחמה כיון שביאר האו"ז דלא בעינן טעמא דדייקא רק היכי דל"ש אין אדם חוטא משא"כ כאן ודו"ק:

בהא סליקנא דיש לצרף כל הני טעמי להתיר לאשה עגונה זו להנשא לשוק לכל גבר דיתייביין ואפי' לכהנא ובאופן שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים בישראל:

ידידו דו"ש

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה