שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ט · יד
עודני עומד בסוגיא זו עלה על לבי ליישב קושית הרר"ש מוורדון ז"ל הנ"ל שהביאו התוס' בחולין שם לריה"ג דלא ס"ל פירכא דהותר מכללן שהרי יליף גיד דמותר בהנאה מק"ו דחלב א"כ נפש בחלב למה לי תיפוק לי' מחמץ ונבילה כיון דלא חשיבה לי' פירכא דהותר מכללן:
והנ"ל בס"ד ליישב זה בפשיטות ע"פ גמ' דכריתות (ד' ע"ב) דאמרינן התם לאו דחקת עולם בקדשים ולאו דחלב שור בחולין צריכי דאי כתב רחמנא בקדשים הוה אמינא קדשים הוא דחמירי אסור חלבו אבל חולין אימא לא משו"ה כתב רחמנא כל חלב שור ואי כתב כל חלב שור הוה אמינא חלב דחולין הוא דאסור משום דלא הותר מכללו אבל מוקדשין דהותר מכללו אימא לא צריכי ופרש"י ז"ל מוקדשין הותר מכללו דאלי' דכבש במוקדשין אקרי חלב ואשתרי בשור ועז וא"כ הוי הותר מכללו משא"כ אליה דחולין דלא אקרי חלב כלל ע"ש:
ומעתה זכינו דבמוקדשין אקרי תלב הותר מכללו גם בבהמה באלי' דשור ועז משא"כ בחולין והנה טעמא דריה"ג דלא חשיב הותר מכלל לפירכא מבואר בגמ' דפסחים שם הטעם משום דבבהמה איירינן ובבהמה מיהת לא אשתרי וא"כ היינו דוקא הך הותר מכללו דחולין דההיתר הוא בחי' ולא בבהמה לא ס"ל לריה"ג לפירכא אבל חלב מוקדשין דהותר בבהמה באלי' דשור ועז שפיר הויא הותר מכללו גם לריה"ג:
ומעתה א"ש מיושב קושית התוס' דהתם בפסחים דיליף ריה"ג דגה"נ מותר בהנאה מק"ו דחלב דאשתרי בהנאה דכתיב בי' יעשה לכל מלאכה והרי האי קרא בחלב דחולין נאמר דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ולא הוי לו היתר רק מכח שהותר בחי' וזה לא חשיב הותר מכללו לריה"ג כיון דבבהמה מיהת לא אשתרי, אבל בסוגיין דקאי אנפש דחלב דכתיבא בקדשים דמקרא מלא דבר הכתוב כי כל אוכל תלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש ההיא וע"ז דרשינן לרבות השותה ל"ק דנילף מחמץ ונבילה דשפיר י"ל מה להני שכן לא הותרו מכללן תאמר בחלב דקדשים דהותר מכללו אצל אלי' דשור ועז דשפיר הויא הותר מכללו אפי' לריה"ג וז"ב בס"ד:
אוהבו באמת דוושת"ה: