אור ברסלב
שות אור המאיר סימן ט › י

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ט · י

ט

וע"פ סוגיא זו דחולין דדריש ר"ל תלתא נפש לרבות השותה אמרתי לבאר דברי התוס' במס' יבמות (ז' ע"א) בהא דאמרינן התם בגמ' דאיצטרך מושבותיכם לומר דמיתת ב"ד אינה דוחה שבת דאי לאו קרא הוה אמינא מק"ו דדחי דמה עבודה שהיא חמורה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה, וכ' התוס' שם וז"ל הקשה הרר"י מאורליינש נימא דיו מה רציחה אינה דוחה עבודה אלא בשוא"ת שבת נמי לא תדחה אלא בשוא"ת וי"ל דאתיא כר' טרפון דאמר היכי דמפרך ק"ו לא אמרין דיו והא דא"ל ר"ל לר"י במס' סנהדרין ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו לא משום דסבר כר"ט אלא דלא מסיק אדעתי' לחלק בין קום ועשה לשוא"ת עכ"ל התוס' ז"ל:

ודבריהם תמוהים לכאורה דמאי פסיקא להו להתוס' ז"ל דר"ל לא ס"ל כר"ט עד שהוצרכו לדחוק ולומר דלא אסיק אדעתי' דר"ל לחלק בין קום ועשה לשוא"ת:

והנ"ל בזה דהנה התוס' ז"ל בסוגיין בהא דקאמר דלא אתיא חמץ מחלב ונבילה משום דמה להני שכן לא הי' להו שעת הכשר כ' וז"ל מה להנך שכן לא היתה להם שעה"כ דנבילה כמו שהיא עתה מתה ל"ה להו שעה"כ א"נ מחיים הי' בה איסור אבמה"ח ואפי' למ"ד לאו לאברים עומדת הי' בה איסור שאינה זבוחה ע"כ:

הנה התוס' ז"ל תירצו מקודם לחלק בסברא בין חמץ לנבילה דאף דגם נבילה קודם שנתנבלה ל"ה בה איסור נבילה מ"מ כמו שהיא עתה מתה ל"ה לה שעה"כ ועוד תירצו ב' תירוצים אחרים דע"פ דין חמור נבילה שאף קודם שנתנבלה הי' בה או איסור דאבר מה"ח או דאינו זבוח:

והנה ר"ל ס"ל בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וכמבואר בחולין (ק"ג ע"א) א"כ ממילא לדידי' ליכא אבמה"ח קודם שנתנבלה וגם ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת וכמבואר בנזיר (כ"ט ע"א) וא"כ הכא דנפש בעוף כתיב ממילא ל"ש עשה דאינו זבוח וע"כ מוכרח אליבא דר"ל דדריש נפש לרבות השותה לתרץ כתי' הא' דכמו שהוא עתה מתה ל"ה לה שעה"כ וכבר ביאר כן הגאון לב ארי' ז"ל בחולין שם:

ולפ"ז יש להקשות לפמ"ש התוס' ב"ק (כ"ה ע"א) דמשו"ה לא פרכינן מה לשן ורגל דהיזקן מצוי משום דהיא אינה חומרא מדינא רק מסברא מכניסין אנו חומרא זו בק"ו והכי דיינינן ומה שן ורגל שאין חומר דהיזקן מצוי מועיל לחייבו ברה"ר כו' וכעין זה כ' התוס' בקדושין (ה' ע"א) לענין כסף פודין בו הקדשות וכן במס' חולין (פ"ה ע"א) לענין פירכא דלילות כימים דכיון דהוא חומרא מדינא אין להכניס בק"ו אבל חומרא מסברא מייתינן בק"ו עיי"ש וא"כ מעתה דעיקר הא דנבילה ל"ה לה שעה"כ אינה פירכא מדינא אלא מסברא א"כ שוב יכול להכניס בק"ו:

והנה כעין סברת התוס' שכ' דנבילה כמו שהיא עתה מתה ל"ה לה שעה"כ מצינו ג"כ בש"ס דפסחים (כ"ה ע"א) בהא דפריך ולפרוך מה לכה"כ שכן ל"ה להו שעה"כ וכ' רש"י ז"ל בשם י"מ ג"כ הכי דהיינו דכה"כ משעה שבאו לידי כך שנעשו בתערובות ל"ה להו שעה"כ וקאי התם אזריעה ע"ש, אבל התם ודאי א"ש דל"ש להכניס בק"ו כיון דהק"ו הוא מערלה שלא נעבדה בה עבירה כו' דהויא ג"כ רק חומרא מסברא וכמ"ש הר"ש אלגזי (בכלל פ"א) ול"ש להכניס פירכא מסברא רק בק"ו שעיקרו מדינא וכמ"ש הר"י חאגיז בתו"ח ע"ש וגם בלא"ה כבר הקשה רש"י ז"ל שם בפסחים אפירוש זה של הי"מ, אבל הכא בסוגיין קשה דלר"ל דל"ה אלא פירכא מסברא א"כ יש לנו להכניס הפירכא בק"ו:

והנראה בישוב הקושיא עפ"מ דיש להקשות עוד בסוגיין דמאי פריך תיתי מנבילה הלא אי הוה אתי מנבילה הו"א דיו לבא מן הדין להיות כנידון מה נבילה אינה אלא במלקות אף חמץ או חלב כן ואמנם הא ל"ק די"ל דלא פריך הש"ס דתיתי מק"ו מנבילה רק דתיתי במה מצינו וכבר כתב השי' מקובצת ב"ק (כ"ה ע"ב) דעל מה מצינו ל"ש לומר דיו וא"כ לפ"ז שפיר מתרץ הש"ס מה להני שלא היו להו שעה"כ דהשתא אין לומר דנכניס הפירכא בק"ו דז"א דהא מק"ו בלא"ה לא אתיא דאיכא למימר דיו ורק דעיקר הקושיא דתיתי במה מצינו ובהא ל"ש להכניס פירכא מסברא וכמו שביאר הר"י חאגיז ז"ל שם ופשוט הוא בכ"ד:

ומעתה יאירו לנו דברי התוס' יבמות הנ"ל שכ' דר"ל לא מחלק בין קו"ע לשוא"ת ולא רצו לאוקמא דר"ל כר"ט משום דיש ראי' דר"ל ע"כ לא ס"ל כר"ט דהנה התוס' בסוגיין דחולין ד"ה אלא הקשו דלמה לי נפש בחמץ לרבות השותה תיפוק לי' דנהנה משתי' זו ותי' דהנאת חמץ אינה בכרת אלא בלאו ואיצטרך קרא לכרת עיי"ש:

וא"כ מעתה הדרא קושיא לר"ל דדריש הני תלתא נפש לרבות השותה וס"ל בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת דלמה לי קרא בחמץ תיתי מחלב ונבילה מאי תאמר מה. להני שכן ל"ה להו שעה"כ הא לדידי' ל"ה אלא פירכא מסברא ואפשר להכניס בק"ו מאי תאמר דהו"א דיו כנבילה שהוא במלקות ז"א דהא למלקות לא צריך ק"ו דממילא ידעינן משום דחמץ אסור בהנאה ושתי' לא גרע מהנאה וא"כ אם נימא דיו מפרך ק"ו והרי כל היכי דמפרך ק"ו לא אמרינן דיו ואין לומר דאיצטרך קרא דנפש למלקות דאילו בהנאה אין לוקין וכמבואר ברמב"ם (המא"ס פ"ח) דז"א דהא כבר כ' הרא"ה ז"ל הטעם דאין לוקין על הנאה משום דהוי לשאב"מ והרי ר"ל ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו וכמבואר בפסחים (ס"ג ע"ב) וא"כ מהני ד' מימרות דר"ל דאמר נפש לרבות השותה ואמר בהמה לאו לאברים עומדת ואמר אין שחיטה לעוף מה"ת ואמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ע"כ מוכרח דלא ס"ל כר"ט אלא אפי' היכי דמפרך ק"ו אמרינן דיו דאל"כ אלא דהוה לי' סבירא לי' גם הא דר"ט א"כ שוב תקשה לי' נפש דחמץ ומיושבים דברי התוס' ז"ל ביבמות:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה