שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ז · ה
בעיוני בספרו שי"ט במס' מכשירין ראיתי שהביא דברי הרמב"ן ז"ל במס' שבת (צ"א ע"א) בהא דבעי רבא זרק כזית תרומה לבית טמא ומצטרף שם בהדי אוכל פחות מכביצה להשלימו לכביצה מהו לענין שבת אי נימא מיגו דמצטרף לענין טומאה מצטרף נמי לענין שבת והקשה הרמב"ן ז"ל דמה בכך דמצטרף מטעם מיגו אבל עכ"פ בשעת עקירה דל"ש מיגו הויא פחות מכשיעור ותי' דקודם שנטמא איסורו חישובו דזר האוכלו הי' לוקה בכזית ורק משעה שנטמא דאז אין זר לוקה עלי' כיון דמחוללת ועומדת להכי איצטרך לטעם מיגו:
וע"ז תמה כהד"ג יחי' דהא בגמ' שבת שם מיבעיא הוציא כגרוגרות לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה מהו אי יש דיחוי לענין שבת או לא וסלקא בתיקו, וא"כ אם נימא יש דיחוי א"כ גם כזית תרומה הרי מיד שנכנס לבית אטמא עכ"פ מדרבנן דלכו"ע אפי' פחות מכשיעור מקבל עכ"פ טומאה דרבנן והויא מחוללת ועומדת וכמבואר במשל"מ (פ"ז מה' תרומות) וא"כ נדחה משיעור ואיך יצטרף אח"כ עכ"ק:
ואמרתי בס"ד לתרץ זה דהנה רש"י ז"ל בד"ה יש דיחוי כ' וז"ל יש דיחוי מה שחסרה, בנתים אילו אנחה בההוא שעתא לא מחייב כו' ובטלה לה עקירה כו', ונראה ברור לפרש כונת רש"י ז"ל עפמ"ש הכ"מ בה' אה"ט (פ"ד הי"ג) בשם הר"י קורקוס ז"ל עמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהש"ס דמנחות (נ"ד) דכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ שהי' בתחילה כשיעור וצמקו וחזרו ותפחו עד שהגיעו לשיעורן הרי אלו מטמאין עכ"ל וכ' הר"י קורקוס ז"ל שם דלא דמי לחיוב שבת דאיבעיא לן אי יש דיחוי דהתם שאני שאם הניחה באותה שעה הוה מפטר ולכך י"ל שלא תצטרף העקירה ע"ש וכ"ה בחי' הר"ן במס' שבת ע"ש, וזהו שכיון רש"י ז"ל וכ' דהאיבעיא הוא כיון דאילו אנחה בההוא שעתא ליישב דלא תקשה הא דמנחות הנ"ל:
ומעתה מיושבת קו' כתהד"ג יחי' דרבא לשי' בזה דבגמ' שבת (ק"ב ע"א) אמר רבא אפי' למ"ד יש ידיעה לחצי שיעור התם הוא דבידו אבל הכא אינו בידו ופריך ואי במעביר הרי הוא בידו אלא בזורק ופירש"י ז"ל דבמעביר דהוא בידו אמרינן כיון דאילו אנחה אז ל"ה בו חיוב חטאת כיון דנודע לו אינה מצטרף ההנחה בהדי עקירה ראשונה משא"כ בזורק דאין בידו יע"ש:
וא"כ שפיר ניחא דהא דמיבעיא לי' בצמקה וחזרה ותפחה הא איבעיא לי' בהוציא דוקא והיינו משום דהוא בידו ושפיר שייך הסברא דאילו אנחה אבל הכא דמיבעיא לי' בזורק תרומה מהו והרי בזורק ל"ש הסברא דאילו אנחה וא"כ שפיר אמרינן דל"ה דיחוי וכמו דאמרינן לענין טומאה:
ומיושב ג"כ קושית התוס' שם דאמאי תני זורק דוקא ולא במוציא ולהנ"ל א"ש דהא במוציא תליא באיבעיא דדיחוי וכנ"ל, ויש להעיר עוד בזה מש"ס דכתובות (ל"א ע"א) דמחלק בין זורק למעביר ע"ש, ומהא דשבת (צ"ט) זרק דף וחפץ ע"ג מהו כיון דאתיין בהדי הדדי וע' תוס' שבת (ח') ד"ה רחבה ודו"ק: