שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ו · ז
תבנא לדינא הרי ביארנו פרטי האיסור של נ"ד כי ד' המה, נהנה ומהנה נותן מקום ועושה ע"ז ולפ"ע:
ומעתה נדין בעצה שצידד כ"ת להתיר באם ימכור הבית לעכו"ם אחר והנכרי הזה ימכור לע"ז:
הנה משום איסור דמהנה לכאורה הי' נראה לדייק היתרא בכה"ג מתוס' ע"ז (י"ג) שהביאו בשם רבינו ברוך דאסור לקנות מהעכו"ם כל שהעכו"ם אומר ועוד פשוט דכוונתו לע"ז משום דהוי כמוציא מכיס ישראל לע"ז ובשם הרר"מ מקיצי כתבו דאפי' אם אמר העכו"ם ועוד פשוט כיון שלא הזכיר בפי' לע"ז שרי ע"ש עכ"פ משמע דכל שאין העכו"ם אומר ועוד פשוט דמותר לכו"ע אף שנותן מכיסו לע"ז, וכן משמע קצת מד' רש"י שם (ד"ה דשקלי) במה דפי' דנוטלין מכס מלוקח ונמצא מהנה דמשמע דאילו לקחו מהמוכר הי' שרי וא"כ לכאורה גם הכא יש להתיר:
אכן באמת ז"א דהא כ' התוס' (י"ד ע"ב) ד"ה חצב בשם ה"ר ברוך דלבונה אסור למכור דדבר ברור הוא דלתקרובת בעי לה והוי כמו פירושן וא"כ הרי הכא דודאי הוא שהעכו"ם ימכור לע"ז י"ל דהוי כאומר ועוד פשוט לע"ז ואף אם נחלק בהכי הרי כ' התוס' י"ב (סוף ע"ב) דאפי' שקלי מיכסא ממוכר נמי אסור וע' בדרישה (בסי' קמ"ט) שהביא בשם הרש"ל ז"ל דאפי' אם אין העכו"ם לוקח הפשוט מישראל רק שנותן לו במקח הראשון נמי אסור כיון דידעינן בודאי שיתן אח"כ לע"ז דאי בשנותן ישראל הפשוט פשיטא דאסור ע"ש:
ואמנם לענ"ד אפשר עוד למצוא היתר ע"י מכירה לטעם דמהנה ממה דאיתא בירושלמי ותוספתא דמותר לשכור חנויות של ע"ז כשהשכר נופל לכיס המדינה והכי איתא התם חלילין של אליל אסור לשכרן ואם הי' מעלין שכר למדינה אע"פ שהוא לאליל מותר מתניתין אמרה כן הי' שלה ושל אחרים נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה והר"ן ז"ל תמה בד' הירושלמי דאם השכר נופל לכיס המדינה אמאי שרי וכ' דלא קיי"ל כירושלמי בהא ואכן הטור (סי' קמ"ג) פסק כן להלכה והוסיף לפרש בטעם הדבר דכיון שאם ירצו בני המדינה יקחו לעצמן כל מה שגבו נמצא דמה שנותנין לאליל ה"ה כאילו נתנו מכיסן ע"ש וע' ב"י שבזה תי' הטור קושיית הר"ן ז"ל וע' אריכות דברים בזה במל"מ (ה' עכו"ם פ"ז) ובפרישה שם (סקי"ג) שכ' דאע"פ שנותנין אלו המעות עצמן אפ"ה הוי כאילו נתנו מכיסן ע"ש:
ולפ"ז הרי לכאורה ההיתר ברור בנ"ד אם ימכרו לנכרי אחר ויכתבו שמו בטאבאלע על הבית שוב ל"ה ישראל זה מהנה לעכו"ם דכיון שאם ירצה העכו"ם יוכל לקחת הבית לעצמו והרי בכה"ג ל"ה מהנה:
ואכן יש להסתפק דאין זה דומה לנ"ד דהתם בירושלמי איכא עוד קולא דבני המדינה מספיקין כל צרכי אליל ואם גם לא יקחו מעות זה מישראל זה צריכים הם להסתפק לאליל ולכן הישראל ל"ה מהנה לע"ז רק מהנה לבני המדינה שלא יצטרכו לתת מכיסם וסברא זו כ' המשל"מ (בה' עכו"ם שם) וכן בפרישה שם מסיים דהוי כאילו נתנו מכיסם הואיל והם מספיקים צרכי אליל ע"ש וכן מוזכרת. סברא זו בשלטי הגבורים (ע"ז י"ב) בשם האו"ז לענין המכס דאם אין גובין המכס עד לערב והם נותנין לאליל מיד ל"ה מהנה כיון דבלא"ה נותן לאליל ע"ש וכן כ' המהרי"ק (בשורש קצ"ד) ע"ש:
משא"כ בנ"ד שאם לא יתן לו הישראל להבית אפשר שלא ימצאו לקנות במקו"א מקום מרווח כזה ונמצא שהישראל הוא המהנה וא"כ אפשר דאסור:
ואכן עדיין נראה לצדד להיתרא דעיקר סברת הטור ז"ל דכיון שאם ירצו יקחו לעצמן ל"ה מהנה מקור הדבר יש ללמוד ממשנה דנדרים (מ"ג ע"א) הי' מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בו ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין והלה נוטל ואוכל ע"ש:
וידוע ש' הרמב"ם ז"ל דאם מהנהו המדיר לוקה וע' ר"ן נדרים (ט"ו) בזה וע"ע בגמ' נדרים (ס"ה) בהא דפותחין מכתוב שבתורה אילו היית יודע שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו כו' ופריך בגמ' שם נימא מה דמטי לי' לפרנסו בהדי כו"ע מפרנסא לי' כו' וכ' הר"ן ז"ל שם וז"ל ורשאי הוא בכך שהרי לא יתן בידו אלא ליד גבאי וכיון שאם רצה הגבאי ליתן לאחר הרשות בידו שרי דהו"ל כי ההוא דתנן נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בו עכ"ל:
וכבר נשאל בזה בתשו' מבי"ט ח"ג (סי' קט"ז) וכ' שם באריכות דאפי' אם אסר ראובן שלא יהי' מהנה את שמעון בשום הנאה אפ"ה רשאי ליתן ליד הגבאי ול"ה מהנה מטעם הנ"ל שאם ירצה יקח לעצמו או יתן לעני אחר ע"ש וע"ע במהרי"ט ח"א (סי' ה') שכ' כן והשיג על התשב"ץ בזה וע"ש:
וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שאם ירצה העכו"ם יקחהו לעצמו ל"ה מהנה:
ואף דהתם לא התירו רק באין לו מה יאכל הרי מבואר בתשו' מבי"ט ומהרי"ט הנ"ל דלא בעינן אין לו מה יאכל רק בנותן על הסלע דוקא דכיון דאין עמו אחר רק זה הרי מוכחא מילתא טובא דנותן לו ובכה"ג לא התירו רק באין לו מה יאכל דוקא וכדבריהם מפורש להדיא בתוס' כתובות (ע' ע"ב ד"ה טפי) ע"ש ומשא"כ בנ"ד:
ואפי' לשי' הרא"ש והר"א ממיץ ז"ל בנדרים (מ"ג שם) דאפי' ביש עמהם אחר דהדין הוא דנותן לו במתנה והלה מותר בו הוא רק באין לו מה יאכל ושי' הרמב"ן ז"ל בנמ"י ב"מ דאפי' בחנוני לא הותר רק באין לו מה יאכל דוקא אפ"ה שרי כאן דהרי כבר ביארו הפוסקים הטעם משום דאנן סהדי דניחא לי' דיהנה מי שאסר הנאתו עליו משא"כ כאן אדרבא אנן סהדי דלא ניחא לי' שיתן העכו"ם ביתו לע"ז וגם כיון דאם ירצה העכו"ם יעכב הבית לעצמו א"כ לא מוכחא מילתא דישראל זה מהנה לע"ז ושפיר אפ"ל דמותר בכה"ג כיון דההנאה לא תבא בהכרח:
ובזה אתיא לי שפיר מה דהי' קשיא לי במה דאמרינן בגמ' שם (ע"ז י"ד ע"א) דאין מוכרין תקרובת ע"ז לעכו"ם משום לפ"ע וחבילה מותר למכור משום דהוי לפני דלפני ואמאי לא אסרינן לי' מטעמא דמהנה ואין לומר דמיירי בזביני דרמי על אפה דל"ה מהנה חדא דא"כ אכתי הוי נהנה ועוד דהא כ' התוס' ומרדכי שם דל"ש לפ"ע רק היכי שא"א למצוא במקום אחר אבל היכי שאפשר למצוא במקום אחר אפי' מסייע ל"ה ע"ש וא"כ בכה"ג מהנה הוא וכן קשה (בדף ו' שם) דאסור לשאת ולתת משום הרווחה או משום לפ"ע ואמאי לא קאמר טעמא דמהנה וכן בנדרים (ס"ב ע"ב) שהבאתי לעיל דלא פריך רק מלפ"ע אבל לא ממהנה:
אבל לפ"ד הנ"ל א"ש דהרי הכא איירי באיסור מכירה לעכו"ם שהוא ימסור לע"ז ואי בעי העכו"ם הי' יכול לעכב לעצמו ובכה"ג ל"ה מהנה וכל מקום שמצינו מהנה בדין זה לאיסורא הוא רק היכא שבהכרח יבא הנאה לע"ז וכנ"ל:
ובזה הי' אפשר ליישב ג"כ מה שתמה הגאון הר"א ז"ל מאמסטרדם במ"ש הרמב"ם המוכר ביתו דמיו אסורים וכ' שלא מצינו בשום מקום שהמוכר תקרובת לעכו"ם יהי' דמיו אסורין ומאי שנא הא מהא ע"כ קושייתו:
ולהנ"ל אפשר לומר דמשו"ה בתקרובת ע"ז דמיו מותרים לפי שאין שם רק איסור דלפ"ע משא"כ כאן במוכר ביתו איכא עוד איסור דמהנה דהא מוכרו לע"ז והיכי דמהנה הא מוכח בגמ' (ע"ז י"ג) דדמיו אסורין דאמרינן שם יהודי הנמצא שם היאך יפשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה מכאן אמרו הנושא ונותן בשוק של עכו"ם וכו' מעות ומתכות יוליכם לים המלח וע' תוס' שם ד"ה מעות:
והנה לכאורה עדיין יש לתמוה מהא דעבר ובנה שכרו מותר ומבואר עוד ברמב"ם דאפי' באליל עצמו שכרו מותר וכש"ס ע"ז (י"ט) ואמאי לא יהי' כאן איסור דמהנה ואך גם זה יש ליישב שפיר עפמ"ש המרדכי בשם אבי העזרי במשנה דנהנין שלא בטובה דהיכי דאם ל"ה קונה הוא פירות אלו הי' באים עכו"ם אחרים וקונים והוא אינו רק במה שממהר לקנות זה לא מקרי מהנה (וע' בב"ח וסי' קמ"ג) שכ' לפרש בזה דברי רש"י ז"ל וע"ע בר"ן ע"ז ע"ש) וא"כ ה"נ לענין בונה דשכיחי גם בונים אחרים לא מקרי מהנה ואין לדייק דא"כ כל כי ההוא הו"ל לפרושי דהיינו דוקא כשיש עוד בונים אחרים דז"א דהא המשנה כולה איירי כשיש עוד בונים אחרים דקתני לא יבנה עמהם אבל בונה עמהם בימוסאות ומדייק מזה הטו"ז ז"ל דדוקא עמהם בונה תשמיש דתשמיש לרש"י ז"ל אבל לא בעצמו ע"ש:
וא"כ כיון דאיכא עוד בונים ורק ע"י שבונה גם הוא ממהר הבנין לעשותו והרי בממהר לקנות ל"ה מהנה וכדברי המרדכי הנ"ל וא"כ ה"ה הכא בבונה עמהם אין כאן רק משום מסייע או לפ"ע ומש"ה שכרו מותר כמו בתקרובת משא"כ מוכר ביתו דהוא משום מהנה שכרו אסור:
והמדייק בלשונו הזהב של הרמב"ם ז"ל (בפ"ט) יראה מפורש דטעם מוכר ביתו הוא משום מהנה דבהלכה (י"ג) שם כתב דין דחניות המעוטרות דאסור לקנות וכן דין החניות דאסור לשכרן דבשניהם הוא משום מהנה ובה' (י"ד) כתב עוד דיני מכס וסיים משום דמהנה ובין הפרקים (בה' י"ג) הזכיר דין מוכר ביתו וע"כ דגם זה אסור משום מהנה ובחדא מחתא מחתינהו:
וא"כ הי' נראה לצדד להיתר באם ימכור ביתו לנכרי אף דהנכרי ימכור לע"ז כיון דבזה שוב לא הוי מהנה וכמו שביארנו לעיל: