שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ו · ו
ואכן כ"ז רק לפי דרכן של רבותינו הכ"מ ולח"מ ז"ל שכ' דמקור דברי הרמב"ם ז"ל הוא מהש"ס דגיטין הנ"ל ועשו פלוגתא בין רש"י ורמב"ם ז"ל בזה דרש"י פי' הא דמוכר בית לעכו"ם דמיו אסורים היינו דמוכר להם בית בא"י וקעבר אלאו דלא תחנם ע"ש:
אבל לענ"ד ברור דדינו של הרמב"ם ז"ל נובע מהתוספתא ע"ז (פ"ז ה"ב) וז"ל המוכר ביתו לעבודת כוכבים דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח אבל עכו"ם שאנסו את אחד ונטלו את ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים דמיו מותרים וכותב ומעלה בערכאין עכ"ל וזהו ממש כלשון הרמב"ם ז"ל (דפ"ט מה' עכו"ם) הנ"ל וכמבואר למעיין שם דהאי והעמידו בו עכו"ם לא נאמר בגמ' דגיטין רק זה הוא לשון התוספתא דע"ז הנ"ל:
ולפלא לי על מרן הב"י ז"ל ביו"ד (סי' קמ"ג) שכ' שם וז"ל כ' בס' א"ח המוכר בית לע"ז דמיו אסורין לפיכך עכו"ם שאנם כו' הרי שהעתיק דין זה בשם ס' א"ח ובאמת הוא תוספתא מפורשת והלכה פסוקה ברמב"ם וכנ"ל וגם הטו"ז שם העתיק זה בשם הב"י בשם א"ח ותי' הוא שלא הביאו התוספתא ורמב"ם הנ"ל:
ולפי"מ שביארנו דמקור הדין זה הוא בתוספתא הנ"ל שוב אין לפרש דאיירי במוכר ביתו לע"ז לעבוד הבית עצמו ומש"ה דמיו נתפסין דז"א לפי שי' התוספתא (בפ"ו שם ה"ב) דאיתא שם ישראל שעשה ע"ז אסורה אע"פ שלא עבדה כו' עכו"ם שעשה ע"ז מותרת עד שתיעבד לפיכך אין יכול לבטלה כו' ע"ש והיא כשי' ר' ישמעאל בגמ' ע"ז (נ"א):
ובהגהת חסדי דוד להגאון ר"ד פרדו ז"ל בפי' התוספתא שם הוקשה לו מאי לפיכך יש לה ביטול ולכן השיא דברי התוספתא לכונה אחרת ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה ד' הירושלמי (בפ"ד ה"ב) שהובא ברייתא זו דלפיכך יש לה ביטול ואיתא שם אר"ז לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול ע"ש וא"כ דברי התוספתא כפשוטן:
עכ"פ לפי דברי התוספתא דע"ז של עכו"ם אינה אסורה עד שתיעבד א"כ מוכח דאפי' במוכר לצורך תשמיש ע"ז דמיו נתפסין: