אור ברסלב
שות אור המאיר סימן ו › ה

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ו · ה

ד

והנה בהא שכ' הרמב"ם ז"ל בה' עכו"ם שם דדמיו אסורים ויוליך הנאה לים המלח כ' הראב"ד ז"ל א"א ואם הקדימו לו דמיו קודם שיעבדוה מותרים:

וע' בכ"מ ולח"מ שם מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל דאמאי לא ביאר דין זה דאם הקדימו לו דמים קודם שיעבדו' דהדמים מותרים והנראה בזה:

דהנה קיי"ל במס' ע"ז (נ"א ע"א) דמשמשי ע"ו אינן אסורין עד שיעבדו וע"ז של עכו"ם אסורה מיד וכר"ע, אבל עדין יש לדון בזה מהו שנאסרה מיד אם באמירה בעלמא או בעינן מעשה ואיזה מעשה בעינן מעשה רבה או מעשה זוטה:

והנה מהא דאמרינן בגמ' מ"ז (מ"ד) האומר בית זה לע"ז לא אמר כלום אין ראי' דלא נאסרה באמירה דהתם איירי ממשמשי ע"ז אמנם נראה להוכיח זה מש"ס סנהדרין (מ"ז ע"ב) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא הוא מ"ט דאביי גמר שם שם מעגלה פרופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרה האי נמי בהזמנה מיתסרא ורבא גמר מעכו"ם מה עכו"ם בהזמנה לא מיתסרא כו' ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה כו' משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופא קדושה כו' ומזה דייק הנמ"י שם דבדבר שהוא גוף קדושה ולא משמשין גמרינן באמת מעגלה ערופה דמיתסרא בהזמנה אפי' לרבא מ"ש:

ומזה יש ללמוד לנ"ד לפ"מ דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא והיינו דילפינן משמשין ממשמשי עכו"ם ולא ס"ל הסברא דלא ילפינן מע"ז הואיל ולאוי אורחי' דאסורה לישראל וכדאמרינן התם אליבא דאביי וא"כ בע"ז עצמה שפיר אמרינן דהזמנה מילתא דזה דומה לגוף קדושה דילפינן מעגלה ערופה דהזמנה מילתא היא:

ואכן מה נקרא הזמנה הנה התוס' ז"ל שם (מ"ח פ"א) בד"ה נתנו לספר על הא דפריך הש"ס שם לרבא דאמר הזמנה לאו מילתא הוא מהא דתנן כפה שהיא טמאה מדרס ונתנתו לספר טהור מן המדרס אלמא דהזמנה מילתא היא הקשו דמאי פריך לרבא הא לאביי נמי תקשה דנקט האורג דמשמע אבל ייחד לא והכא מוכח דביחוד בעלמא הויא הזמנה מילתא ותי' שם דיחוד דדיבור בעלמא לא מהני אא"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר והא דנקט האורג לאו דוקא אלא משום רבותא דרבא דאפ"ה שרי ע"ש:

מבואר מזה דבהזמנה בעינן מעשה ודי במעשה כ"ד וא"כ ה"ה לע"ז דאסורה בייחדה לע"ז ועשה בה מעשה כ"ד ומשו"ה ניחא הא דע"ז (מ"ו) זקף ביצה והשתחוה לה דנאסרה דמעשה כ"ד הוי עכ"פ כמו הנטילה, וע' בראב"ד ה' איסורי מזבח (פ"ד ה"ד) שכ' וז"ל בהקצאתו לא בעינן מעשה הואיל והקצה את גופו להיות ע"ז וע' לח"מ שם שביאר דעתו כן דבע"ז עצמה די במעשה כ"ד שיניע ויאמר זה לע"ז ע"ש:

והנה לכאורה יש להקשות לפ"ז ממשנה דע"ז (מ"ז ע"ב) שלשה בתים הם כו' סיידו וכיידו לע"ז וחידש נוטל מה שחידש ואמאי לא נימא דכיון שהקצה הבית לע"ז עצמה ועשה בו מעשה כ"ד במה שסיידו וכיידו א"כ אף אם נוטל מה שחידש יהי' הבית אסור לעולם כיון דהזמנה מילתא היא:

אמנם גם זה לק"מ דבכה"ג אפי' הזמנה לא הויא וראי' ברורה מסוגיא דסנהדרין שם דפריך הש"ס לרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא מהא דתנינן נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד אסור בהנאה ומשני הכא במ"ע דרמא בי' מיתא כו' אר"ח אם הי' מכירו חולצו ומותר הרי להדיא דאם חולצו לדימוס זה שהוסיף שוב הוי כלא אזמני' אף שכבר הי' בו מת וא"כ ה"נ בזה דסיידו וכיידו נוטל מה שחידש והוי כלא אזמני' כלל אבל כל שמקרי הזמנה, ודאי אוסרו אם מזמינו לגוף ע"ז:

וכה ראיתי להגאון בתשו' ב"ש יו"ד (סי' קצ"ו) שעמד בחקירה זו מאימתי נאסרה ע"ז עצמה והביא

ראי' ממשנה דסיידו וכיידו ובמחכ"ה לא נחית למ"ש מסוגיא דסנהדרין:

ומלבד זה לפמ"ש השלטי גבורים בע"ז שם דמיירי שלא הקצה לע"ז רק הסיוד וכיוד וגוף הבית לא יהי' ע"ז א"כ פשיטא דאין ראי' כלל:

ומ"ש עוד שם בתשו' להקשות בד' רש"י ז"ל בהא דהאומר בית זה לע"ז כוס זה לע"ז דאין הקדש לע"ז ופירש"י ז"ל אין הקדש באמירה בעלמא עד שיקריב לפני' ותמה דהא בבית וכוס ל"ש תקרובת כלל וכ' דאפשר דגירסת רש"י ז"ל בגמ' הי' כדאיתא בתוספתא בית זה לע"ז שור זה לע"ז ועל שור דהוי תקרובת עכו"ם כ' רש"י ז"ל כן:

הנה דבר ה' אמת בפיו שכן מבואר ברש"י סנהדרין (ס"ז ע"ב ד"ה ע"ז) וז"ל דתניא במס' ע"ז בית זה לע"ז שור זה לע"ז כו' ע"ש:

והנה הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין שם כ' ג"כ הכי דהזמנה במעשה כל דהוא מיתסר לאביי וחידש עוד דה"ה אם לקחו במקח לשם כך הוי מעשה לענין זה וכן מבואר מד' התוס' (בד"ה מותר) דגבי בגדים הוי הזמנה ע"ש:

וא"כ מבואר לפי"ז דאם קנה בית לעבוד את הבית עצמו נאסר הבית מיד דכיון שלקחו לשם כך הוי הזמנה ובע"ז עצמה לכו"ע הזמנה מילתא, וע' תוס' קדושין (נ"ז ע"א) מ"ש לחלק בין צפורי מצורע והיינו משום דלקיחתן אוסרתן ולא בעי עוד מעשה וע"ע בר"ן גיטין יהובא בב"י אהע"ז (סי' קכ"א) שכ"כ דבכ"מ לקיחה הוי מעשה ופ' חולין (פ"ד) ומג"א (סי' קנ"ג סיק"ה):

ומעתה יאירו לנו דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דהמוכר בית לע"ז היינו לעבוד ע"ז עצמה וא"כ כיון שקנה הבית לע"ז הרי הוי הזמנה ובזה הוי הזמנה מילתא מיד וא"כ משו"ה כ' הרמב"ם דדמיו אסורים, כיון דבשעה שהוא מקבל הדמים חל אז גם שם ע"ז על הבית וקבלת דמים ושם ע"ז באין כאחת ובכה"ג תופס דמיו, וראי' מש"ס ע"ז (י"ט ע"ב) בהא דבנה כיפה דשכרו מותר דאמרינן שם הטעם משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואימת קא הוי ע"ז במכוש אחרון ומכוש אחרון לית בי' שו"פ, הרי דאם הי' שו"פ שפיר הי' שכרו אסור כיון דשם ע"ז ושכרו באין כאחת וע' תוס' שם וא"כ שפיר ניחא פסק הרמב"ם ז"ל דתופס את דמיו. [ויש להעיר עוד בזה מירושלמי הנ"ל שמדמה מכר לבנה ומד' הרמב"ם בה' תפילין פ"א הי"א ולח"מ ה' אבל פכ"ד] ולפי"ז ניחא מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דין זה במוכר קרקע לע"ז והזכיר מוכר ביתו דוקא והרי גם קרקע אסור למכור וכנ"ל ולהנ"ל ניחא דבקרקע אין דמיו נתפסין דהא עיקר הטעם הוא משום הזמנה מילתא וזה לא שייך בקרקע דהמשתחוה לקרקע עולם לא אסרה ואף דבחפר בה בורות שיחין ומערות אסרה וכדאמרינן (בדף נ"ד) שם מ"מ עכ"פ במכירה גרידא ל"ה הזמנה כיון דמחוסרת מעשה והוי כטוי לארוג:

וכן יש לי ללמוד מד' המרדכי ז"ל במס' מגילה (כ"ו) שם דהאומר קרקע זו לבהכ"נ ל"ה כטוי לארוג כיון דחזי להתפלל בה כמו שהיא ע"ש:

וא"כ כאן דלא נאסרה רק בתפירה הוי כטוי לארוג ול"ה הזמנה כלל:

וכן יש ללמוד מעיקר הדין שכ' הר"ן ז"ל שהבאתיו לעיל דלקיחה הויא הזמנה לאביי והרי אביי לא יליף רק מעגלה ערופה וקיי"ל דאין לקיחה אוסרתה רק ירידתה אלא ודאי שאני התם דכיון דבעי מה"ת ירידה הויא הלקיחה כטוי לארוג:

וע' בפי' הראב"ד ז"ל למס' תמיד (פ"א) שכ' כן דהיכי דבעי עוד מעשה כ"ד ל"ה הזמנה ומשו"ה כ' רבינו ביתו דוקא דל"ב שום מעשה ומיתסר בהזמנה בעלמא

והא דכ' רבינו ז"ל אח"כ אבל עכו"ם שאנסו ישראל וגזלו את ביתו והעמידו בו ע"ז דמיו מותרין ולפי הנ"ל דאיירי בעובד הבית עצמו אמאי לא כתב כאן ועשאהו ע"ז אפ"ל דאדרבא העמידו בו עדיפא לי' להזכיר דהלא באמת קשה דמאי רבותא אשמעינן באנסו וגזלו דדמיו מותרין הא קיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ודמיא להא דאנס הכרם דאין אוסר משום כלאים ואכן במס' ע"ז (נ"ד ע"א) אמרינן דאנס בהמת חברו והשתחוה לה נאסרה ומוקי לה חזקי' כגון שניסך לה יין בין קרני' וכיון דעבר בה מעשה אסרה הרי דבמעשה נאסרה אפי' לא עשאה בגוף הבהמה וא"כ באנס הבית והשתחוה לו פשיטא דלא נאסר אלא אשמעינן רבותא טפי דאפי' העמידו בו ע"ז דהוי מעשה כמו ניסוך בין קרני' אפ"ה לא נאסר והיינו משום דהרמב"ם ז"ל לשי' (בפ"ח מה' עכו"ם) שכ' שם דאפי' שחט בהמת חבירו לע"ז לא נאסרה דאין אדם אוסר דשא"ש וכ"ש כאן:

היוצא לנו מזה דלשי' הרמב"ם ז"ל המוכר בית לע"ז דמיו אסורין לפי שדמיו ושם ע"ז באין כאחת, ולפי"ז יש מקום לומר דהיכי דהבית עצמו אינו ע"ז אין דמיו נתפסין:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה