אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ו

סימן ה

ב"ה טארנאפאל ג' כסלו תרפ"ב. שוכט"ס לכ' יד"נ אהובי הרב המאוה"ג החו"ב וכו' מו"ה יחזקאל נ"י דומו"ץ בק' גלינא יצ"ו.

ע"ד שאלתו אם מותר לאיש ישראל למכור ביתו נעשות ממנו בית אלילים:

תשובה

א

במה שפתח כ' בכחא דהיתרא ממשנה דע"ז (כ"א ע"א) וכ"ה להלכה בטושו"ע דבחו"ל מוכרין בית לעכו"ם אף אם יכניס בו ע"ז וה"נ כן הוא:

במח"כ שגה ברואה דשם מיירי למכור ביתו לנכרי דשרי דאף אם יכניס בו ע"ז לא איכפת לן לפי שעיקר האיסור הלא משום לא תביא תועבה אל ביתך והאי לאו ביתך הוא כיון שמכרו אבל למכור ביתו לע"ז עצמה דין אחר יש לו:

דאמרינן בש"ם גיטין (מ"ד) המוכר בית לעכו"ם דמיו אסורים והרמב"ם ז"ל (בה' עכו"ם פ"ט) כ' וז"ל המוכר בית לעכו"ם דמיו אסורים בהנאה ויוליכם לים המלח וכ' בכ"מ ולח"מ שם דמקורו הוא מש"ס גיטין הנ"ל:

ועתה עלינו לבאר פרשי האיסור של מוכר ביתו לע"ז שבגמ' סתמא אמרינן דמיו אסורים:

והנה לפענ"ד יש בזה משום ד' איסורים הא' נהנה מע"ז והב' מהנה לע"ז הג' נותן מקום לע"ז והד' לפ"ע, ואבאר אחת לאחת:

תמן תנינן במשנה וע"ז מ"ז) מי שהי' ביתו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו וברש"י שם אסור לבנותו לפי שבונה כותל לע"ז והטור ז"ל ביו"ד (סי' קמ"ג) כ' וז"ל לפיכך מי שהי' ביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו לפי שמהנה לה לבנות לה כותל עי"ש:

והנה הב"ח ז"ל בטור שם מדייק מדברי רש"י ז"ל שפי' דהבית עצמו נעבד דדוקא בע"ז עצמה שייך מהנה אבל לא בתשמיש ע"ז אבל הש"ך ז"ל חולק עליו וכ' דאין חילוק ומה שפי' רש"י ז"ל דמיירי שהבית עצמו נעבד הוא משום דאמר ר"ע אבניו עציו ואפריו מטמאים כנדה וזה רק אם הבית עצמו נעבד דאל"ה הא הוי רק משמשי ע"ז דאינם מטמאים רק כשרץ עי"ש:

ובאמת מצאתי כדברי הש"ך מבואר בירושלמי ע"ז (פ"ג ה"ו) דפריך אהא דתנינן משמשי' כשרץ והא תנן אבניו עציו ואפריו כנדה ומשני תיפתר במשתחוה לבית עצמו עי"ש:

והנה במס' ע"ז (י"ג ע"א) איכא פלוגתא דר"י ור"ל בחניות המעוטרות בורד והדס דר"ל ס"ל דנהנה אסור ומהנה מותר ור"י ס"ל דאם נהנה אסור מהנה לא כ"ש ושם מיתבי ר"נ אומר יום שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס מכריזין ואומרים כל מי שנוטל פטרה ומניח בראשו לכבוד עכו"ם יניח לו המכס ואם לאו אל יניח לו את המכה, יהודי שנמצא שם היאך יעשה, יניח נמצא נהנה, לא יניח נמצא מהנה, אלמא דגם מהנה אסור וקשיא לר"ל, ומשני דר"ל ס"ל דחכמים פליגי עלי' דר"נ וס"ל דמותר עי"ש, ושם בתוס' הקשו לר"ל מהא דע"ז (מ"ז) דמי שהי' ביתו סמוך לעכו"ם ונפל דאסור לבנותו אלמא דגם מהנה אסור ותי' דשאני הכא דבזיון לעכו"ם הוא במה שמשלם המכס ואינו רוצה להניח העטרה בראשו לכך ס"ל לר"ל דמותר משא"כ התם גבי ביתו סמוך לעכו"ם אסור גם לר"ל עיי"ש ובתוס' שבת (פ"ב ע"ב), הרי דבכה"ג כו"ע ס"ל דמהנה אסור וא"כ גם בנ"ד יש לאסור מהאי טעמא שהוא מהנה לע"ז:

ב

ואכן זה דוקא במהנה בחנם אבל במהנה בשכר כגונא דידן שנוטל דמים בעד ביתו מה דינו:

הנה במשנה (דע"ז מ"ד) תנן שאל פרוקלוס את ר"ג כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כו' וכשיצא א"ל אני לא באתי בגבולה הוא באה בגבולי ובגמ' שם אר"ח ב"ר א"ר אושעיא ב"ר תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון דקאמר לי' אני לא באתי בגבולה וכי בא בגבולה מה הוי והתנן עכו"ם שיש לה מרחץ או גינה נהנין ממנה שלא בטובה ואין נהנין ממנה בטובה פי' ור"ג הא נהנה שלא בטובה וא"כ הא מותר ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי עי"ש ויש בזה ב' שיטות דרש"י ז"ל לקמן (נ"א ע"ב) פי' דבטובה היינו בשכר ואסור משום מהנה ושלא בטובה היינו בחנם מותר והתוס' ז"ל (בדף מ"ד ע"ב) שם הקשו עליו דא"כ הו"ל למתני בשכר ושלא בשכר ועוד דאי נימא דבטובה היינו בשכר ואסור משום מהנה א"כ תקשי מהכא למ"ד מהנה מותר לכך פי' ר"ת דבטובה היינו שמחזיק טובה לכומרים בשביל כך אסור, שלא בטובה אם אינו מחזיק להם טובה מותר וכן רש"י ז"ל בעצמו פי' (בדף מ"ד ע"ב) דבטובה היינו שמחזיק טובה עי"ש:

והנפ"מ בין שני הפירושים דלפירש"י ז"ל בדף (נ"א) דבטובה היינו בשכר, האיסור הוא משום מהנה, ולשי' רש"י ותוס' ז"ל ובדף מ"ד) דבטובה היינו שמחזיק טובה, ע"כ האיסור משום דנהנה, דאי הטעם משום מהנה תקשי ג"כ לפיר"ת אמאי לא מקשי מהכא למ"ד דמהנה מותר:

וכבר ביאר בזה המל"מ (בפ"ז מה' עכו"ם) דלפי' התוס' דבטובה היינו שמחזיק טובה ע"כ האיסור הוא משום נהנה וכנ"ל:

אלא שהקשה שם לפי' זה דבטובה היינו שמחזיק טובה ואסור משום דנהנה א"כ קשה מה דאמרינן בגמ' (ע"ז מ"ד) שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים בשלמא אי אמרינן דאסור משום מהנה שפיר חשיב ר"ג מהנה יותר לפי שאדם חשוב הי' אבל אי אמרינן דטעמא משום נהנה א"כ מה זה שמשני שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי וכי בשביל שהי' אדם חשוב הי' נהנה יותר אדרבה היותו אדם חשוב סיבה היא שלא יהי' נקרא נהנה עי"ש שהניח בצ"ע:

ולחומר הנושא אמרתי ליישב דשפיר קאמר שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי אפי' לטעמא דנהנה ולא הויא לפי' זה הא דשאני ר"ג משום דאדם חשוב וכמו אליבא דמאן דמפרש משום מהנה אלא מטעמא אחרינא:

דבברכות (ט"ז ע"ב) במשנה שם איתא דר"ג רחץ בלילה הראשונה שמתה אשתו א"ל תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ א"ל איני כשאר ב"א אסטניס אני וע' תוס' שם דיש לו צער אם אינו רוחץ לכך שפיר קאמר שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי אף לטעם דנהנה לפי שר"ג נהנה יותר הואיל ואסטניס הי' ודו"ק:

עכ"פ ביארנו דיש דין נהנה ומהנה בשכר לפי השי' הנ"ל:

והן אמת כי הרמב"ן ז"ל ביאר במשנה דע"ז (נ"א) גבי ע"ז שהי' לה מרחץ או גינה דנהנין ממנה בטובה בשלה ושל אחרים פי' דאף דכ"מ מהנה אסור היינו היי דמהנה בחנם אבל הכא דלוקח פירי שרי:

וא"כ לכאורה הי' מקום להתיר בנ"ד לפ"ד הרמב"ן הנ"ל דהיכי דהוא לוקח שום דבר בשכרו כגון פירי גינה דשרי והא גם הכא הוא מקבל דמים בעד ביתו:

אכן באמת ז"א דהא כבר הקשה הר"ן ז"ל לשאול בזה והובא בב"י (סי' קמ"ג) דאי הני פירי דגינה הם זביני דרמי על אפה דכיו"ב אסרינן במדר הנאה א"כ כ"ש בעכו"ם דאסור ולכן תי' דשאני התם דאינו נותן רק שכר מועט והוי כלוקח בפחות דשרי עי"ש:

א"כ הכא אף שהוא נוטל דמים בעד הבית מ"מ אסור כמו בנדרים, ואפי' אם מוכרו ביותר משוי' דבזה מותר בנדרים, מ"מ הכא אסור חדא דהא שם ג"כ אינו מותר רק באסר הנאתו מאומה כלה וכמבואר בנדרים (מ"ג) אבל באיש אחד אפי' מוכר ביתר אסור גזירה שמא יקח שוה בשוה וע' לח"מ (פ"ב מה' נדרים ה"ב) ועוד דהא בע"ז גם נהנה אסור וא"כ אם יקח יותר משוי' נמצא נהנה וממנ"פ אסור:

ועוד הא בקרקע י"ל דלא שייך מוכר ביתר משוי' עפמש"כ התוס' ב"ב (ס"א ע"ב) בשם הר"י ז"ל דל"ש בקרקע אונאת ממון כיון דלפעמים אדם נותן בקרקע יותר משוי' (וע' טו"ז חו"מ (סי' ע"ב) מ"ש דיין הוי זבינא דרמי על אפה) וע' יבמות (ס"ג ע"א) קפוץ זבין ארעא וע' תוס' שם ד"ה שאין:

וא"כ הכא אפי' מוכר ביתו ביותר משוי' הויא כמו בשוי' דאסור:

ומלבד זה הא הב"י ז"ל (בסי' קמ"ג) כ' דהא דמתירים בגינה ומרחץ לוקח בפחות היינו דוקא בשלה ושל אחרים וע' משל"מ (ה' עכו"ם) בזה שביאר דעת הרמב"ן ז"ל כן:

ובפרט דבריטב"א מבואר דעיקר כפירש"י ז"ל דהא דנהנין בטובה היינו בשכר והא דלא קתני בשכר משום דלאו דוקא בשכר גמור אסיר אלא אפי' בשכר כ"ד שנותן כ"ש על שוה אלף אסור דסוף סוף הא קמרווח ומהנה לע"ז במה שנותן לה ומהנה אסור עי"ש כריטב"א א"כ מהאי טעמא אסור למכור הבית לע"ז משום דמהנה או נהנה:

ג

ועתה בדבר האיסור הג' נותן מקום לע"ז:

הנה בש"ס סנהדרין (ס"ד ע"א) בהא דתנן הזורק אבן למרקוליס חייב ובעי רב מנשה מהו למשקלי' וא"ל חכמים אחד הנוטלה ואחד הנותנה תנן דחייב מ"ט משום דכל חדא וחדא רווחא לחברתה שביק ע"ש ומדברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' עכו"ם ה"ב) נראה דגם זה הויא עבודה אבל רש"י ז"ל פי' הטעם דנוטל אבן חייב משום דמפנה מקום לזורקים ע"ש:

מוכח מדברי רש"י ז"ל דנותן מקום לע"ז הוי כעובדה דהא אמרינן דגם הנוטלה חייב משום דמרווח מקום לע"ז:

וכ"ה בתוס' ע"ז (י"ג ע"א) שהקשו למ"ד דמהנה מותר מהא דפרכינן גבי מי שהי' כותלו סמוך לעכו"ם ונפל אסור לבנותו והא קא מרווח לע"ז ומאי קושיא למ"ד דמהנה מותר ותי' דהתם איכא הנאה יתירה ונראה כנותן מקום לעכו"ם ע"ש וע' ריטב"א ז"ל שכ' ג"כ כן דהוי כעושה הכנה לע"ז ויש להביא עוד בזה מהירושלמי ע"ז (פ"ד ה"ד) החוצב אבן לע"ז מתרין בו על כל סיתות וסיתות ולכשיתלש אח"כ יהי' לוקה למפרע ע"ש:

ומעתה לפי דברי רש"י ותוס' וריטב"א ז"ל יש לאסור בנ"ד למכור ביתו לעכו"ם אליבא דכו"ע גם מטעם דהוא נותן מקום לע"ז:

ומה גם דהוי כבונה ע"ז לפי"מ דמוכח בירושלמי ע"ז (פ"א ה"ד) דמוכר דמי לבונה, וכ"ה להדיא בשלטי הגבורים ע"ז (ט"ו ע"א) מ"ש בשם הר"א ממיץ וז"ל שם ויזהרו ישראל שלא ימכרו לעכו"ם כל דבר הצריך לה ולשמשי' ולעבודתה דאין לך עושה גדול ממוכר עכ"ל:

ולפום ריהטא הי' אפשר למצוא היתר דהכא הא גם מקודם הי' להם מקום לע"ז רק דהוא נותן להם מקום אחר וא"כ לא ליהוי ממש כנותן מקום לע"ז:

אכן באמת ז"א דל"מ אם ביתו הוא מרווח יותר דבודאי אסור דהא מד' הגמ' ע"ז (מ"ז) דפריך והא קמרווח לה מוכח דבכה"ג הוי כנותן לה מקום, וגם הא הוי כמו מייפה ע"ז דאסור ע' תוס' ע"ז (י"ט ע"ב) דלכו"ע אסור לעשות תכשיטין לע"ז וע"ע תוס' ע"ז (מ"ד ע"ב ד"ה וכי):

אלא אפי' אם ביתו איננו מרווח ביותר מן המקום שהי' בו ע"ז מקודם נ"ל דג"כ אסור ודבר זה יש לי ללמוד מהירושלמי הובא בתוס' ברכות (נ"ז ע"ב) בהא דאמרו בגמ' שם הרואה מ"ז אומר ברוך שנתן ארך אפים וכ', הרואה ע"ז שנעקרה אומר ברוך שעקר וכו' וכ' התוס' שם דהא דמברך ברוך שנתן ארך אפים היינו דוקא בע"ז שנבנה מחדש והביאו הירושלמי נעקרה ע"ז ממקומה ונתנה במקום אחר במקום שנעקרה אומר ברוך שעקר ובמקום שנתנה אומר ברוך ברוך שנתן ארך אפים וכ', ע"ש הרי דמוכח דנוטלה ממקום זה ונותנה במקום. אחר הוי כבונה מחדש וא"כ יש לאסור בנ"ד גם מה"ט:

ד

ועתה עלינו לדון עוד באיסור הד' דהיינו פ"ע:

הנה איסור זה פשוט בש"ס בכ"ד ומהם בנדרים (ס"ב ע"ב) דאיתא שם דאסור למזבין אבא לבי נורא משום לפ"ע וע' בתוס' שם דאסור להלות להם מעות לצורך בנין או תכשיטי ע"ז מטעמא דלפ"ע וע"ע ע"ז (ו') אי טעמא דאסור לישא וליתן ביום אידם הוא משום פ"ע:

ואף דבגמ' שם מוקמינן הא דלא יושיט דאית בי' לפני עור דוקא היכי דקאי בתרי עברי דנהרא וא"כ הכא כיון שאם לא ימכור הוא ביתו אפשר שימצאו לקנות במקו"א א"כ ל"ש לפ"ע, מ"מ הא כבר כתב הרדב"ז ז"ל בסוף ח"ב בתשו' אודות הקראים ז"ל ואני המשיב אומר דבנ"ד הכל מודים דאיכא איסור תורה ואפי' לא קאי בתרי עברי דנהרא דדוקא גבי כוס יין לנזיר שהוא יודע שהדבר אסור איכא למימר דליכא אלא משום מסייע ידי עובר עבירה דדילמא כיון שהוא יודע שהוא אסור לו דילמא הדר בי' ולא עביד ומשו"ה לית בי' מתחילה אלא מסיע אבל בנ"ד שהוא יודע שהיתר הוא ודאי אכיל והרי לדידן הוא איסור ודאי וכיון שכן אית בי' משום ולפ"ע עכ"ל וא"כ ה"ה בנ"ד דודאי לא הדרי בהו דלא חשבי לאיסור כלל לדידהו א"כ איכא לפ"ע אפי' בלא קאי בתרי עברי דנהרא:

והרי ביארנו בזה כל פרטי האיסור שיש במוכר ביתו לע"ז ומקורו מהש"ס דגיטין (מ"ד) החוכר בית לעכו"ם דמיו אסורים וכפי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דקאי אמוכר בית לע"ז:

ה

והנה בהא שכ' הרמב"ם ז"ל בה' עכו"ם שם דדמיו אסורים ויוליך הנאה לים המלח כ' הראב"ד ז"ל א"א ואם הקדימו לו דמיו קודם שיעבדוה מותרים:

וע' בכ"מ ולח"מ שם מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל דאמאי לא ביאר דין זה דאם הקדימו לו דמים קודם שיעבדו' דהדמים מותרים והנראה בזה:

דהנה קיי"ל במס' ע"ז (נ"א ע"א) דמשמשי ע"ו אינן אסורין עד שיעבדו וע"ז של עכו"ם אסורה מיד וכר"ע, אבל עדין יש לדון בזה מהו שנאסרה מיד אם באמירה בעלמא או בעינן מעשה ואיזה מעשה בעינן מעשה רבה או מעשה זוטה:

והנה מהא דאמרינן בגמ' מ"ז (מ"ד) האומר בית זה לע"ז לא אמר כלום אין ראי' דלא נאסרה באמירה דהתם איירי ממשמשי ע"ז אמנם נראה להוכיח זה מש"ס סנהדרין (מ"ז ע"ב) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא הוא מ"ט דאביי גמר שם שם מעגלה פרופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרה האי נמי בהזמנה מיתסרא ורבא גמר מעכו"ם מה עכו"ם בהזמנה לא מיתסרא כו' ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה כו' משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופא קדושה כו' ומזה דייק הנמ"י שם דבדבר שהוא גוף קדושה ולא משמשין גמרינן באמת מעגלה ערופה דמיתסרא בהזמנה אפי' לרבא מ"ש:

ומזה יש ללמוד לנ"ד לפ"מ דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא והיינו דילפינן משמשין ממשמשי עכו"ם ולא ס"ל הסברא דלא ילפינן מע"ז הואיל ולאוי אורחי' דאסורה לישראל וכדאמרינן התם אליבא דאביי וא"כ בע"ז עצמה שפיר אמרינן דהזמנה מילתא דזה דומה לגוף קדושה דילפינן מעגלה ערופה דהזמנה מילתא היא:

ואכן מה נקרא הזמנה הנה התוס' ז"ל שם (מ"ח פ"א) בד"ה נתנו לספר על הא דפריך הש"ס שם לרבא דאמר הזמנה לאו מילתא הוא מהא דתנן כפה שהיא טמאה מדרס ונתנתו לספר טהור מן המדרס אלמא דהזמנה מילתא היא הקשו דמאי פריך לרבא הא לאביי נמי תקשה דנקט האורג דמשמע אבל ייחד לא והכא מוכח דביחוד בעלמא הויא הזמנה מילתא ותי' שם דיחוד דדיבור בעלמא לא מהני אא"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר והא דנקט האורג לאו דוקא אלא משום רבותא דרבא דאפ"ה שרי ע"ש:

מבואר מזה דבהזמנה בעינן מעשה ודי במעשה כ"ד וא"כ ה"ה לע"ז דאסורה בייחדה לע"ז ועשה בה מעשה כ"ד ומשו"ה ניחא הא דע"ז (מ"ו) זקף ביצה והשתחוה לה דנאסרה דמעשה כ"ד הוי עכ"פ כמו הנטילה, וע' בראב"ד ה' איסורי מזבח (פ"ד ה"ד) שכ' וז"ל בהקצאתו לא בעינן מעשה הואיל והקצה את גופו להיות ע"ז וע' לח"מ שם שביאר דעתו כן דבע"ז עצמה די במעשה כ"ד שיניע ויאמר זה לע"ז ע"ש:

והנה לכאורה יש להקשות לפ"ז ממשנה דע"ז (מ"ז ע"ב) שלשה בתים הם כו' סיידו וכיידו לע"ז וחידש נוטל מה שחידש ואמאי לא נימא דכיון שהקצה הבית לע"ז עצמה ועשה בו מעשה כ"ד במה שסיידו וכיידו א"כ אף אם נוטל מה שחידש יהי' הבית אסור לעולם כיון דהזמנה מילתא היא:

אמנם גם זה לק"מ דבכה"ג אפי' הזמנה לא הויא וראי' ברורה מסוגיא דסנהדרין שם דפריך הש"ס לרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא מהא דתנינן נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד אסור בהנאה ומשני הכא במ"ע דרמא בי' מיתא כו' אר"ח אם הי' מכירו חולצו ומותר הרי להדיא דאם חולצו לדימוס זה שהוסיף שוב הוי כלא אזמני' אף שכבר הי' בו מת וא"כ ה"נ בזה דסיידו וכיידו נוטל מה שחידש והוי כלא אזמני' כלל אבל כל שמקרי הזמנה, ודאי אוסרו אם מזמינו לגוף ע"ז:

וכה ראיתי להגאון בתשו' ב"ש יו"ד (סי' קצ"ו) שעמד בחקירה זו מאימתי נאסרה ע"ז עצמה והביא

ראי' ממשנה דסיידו וכיידו ובמחכ"ה לא נחית למ"ש מסוגיא דסנהדרין:

ומלבד זה לפמ"ש השלטי גבורים בע"ז שם דמיירי שלא הקצה לע"ז רק הסיוד וכיוד וגוף הבית לא יהי' ע"ז א"כ פשיטא דאין ראי' כלל:

ומ"ש עוד שם בתשו' להקשות בד' רש"י ז"ל בהא דהאומר בית זה לע"ז כוס זה לע"ז דאין הקדש לע"ז ופירש"י ז"ל אין הקדש באמירה בעלמא עד שיקריב לפני' ותמה דהא בבית וכוס ל"ש תקרובת כלל וכ' דאפשר דגירסת רש"י ז"ל בגמ' הי' כדאיתא בתוספתא בית זה לע"ז שור זה לע"ז ועל שור דהוי תקרובת עכו"ם כ' רש"י ז"ל כן:

הנה דבר ה' אמת בפיו שכן מבואר ברש"י סנהדרין (ס"ז ע"ב ד"ה ע"ז) וז"ל דתניא במס' ע"ז בית זה לע"ז שור זה לע"ז כו' ע"ש:

והנה הר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין שם כ' ג"כ הכי דהזמנה במעשה כל דהוא מיתסר לאביי וחידש עוד דה"ה אם לקחו במקח לשם כך הוי מעשה לענין זה וכן מבואר מד' התוס' (בד"ה מותר) דגבי בגדים הוי הזמנה ע"ש:

וא"כ מבואר לפי"ז דאם קנה בית לעבוד את הבית עצמו נאסר הבית מיד דכיון שלקחו לשם כך הוי הזמנה ובע"ז עצמה לכו"ע הזמנה מילתא, וע' תוס' קדושין (נ"ז ע"א) מ"ש לחלק בין צפורי מצורע והיינו משום דלקיחתן אוסרתן ולא בעי עוד מעשה וע"ע בר"ן גיטין יהובא בב"י אהע"ז (סי' קכ"א) שכ"כ דבכ"מ לקיחה הוי מעשה ופ' חולין (פ"ד) ומג"א (סי' קנ"ג סיק"ה):

ומעתה יאירו לנו דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דהמוכר בית לע"ז היינו לעבוד ע"ז עצמה וא"כ כיון שקנה הבית לע"ז הרי הוי הזמנה ובזה הוי הזמנה מילתא מיד וא"כ משו"ה כ' הרמב"ם דדמיו אסורים, כיון דבשעה שהוא מקבל הדמים חל אז גם שם ע"ז על הבית וקבלת דמים ושם ע"ז באין כאחת ובכה"ג תופס דמיו, וראי' מש"ס ע"ז (י"ט ע"ב) בהא דבנה כיפה דשכרו מותר דאמרינן שם הטעם משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואימת קא הוי ע"ז במכוש אחרון ומכוש אחרון לית בי' שו"פ, הרי דאם הי' שו"פ שפיר הי' שכרו אסור כיון דשם ע"ז ושכרו באין כאחת וע' תוס' שם וא"כ שפיר ניחא פסק הרמב"ם ז"ל דתופס את דמיו. [ויש להעיר עוד בזה מירושלמי הנ"ל שמדמה מכר לבנה ומד' הרמב"ם בה' תפילין פ"א הי"א ולח"מ ה' אבל פכ"ד] ולפי"ז ניחא מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דין זה במוכר קרקע לע"ז והזכיר מוכר ביתו דוקא והרי גם קרקע אסור למכור וכנ"ל ולהנ"ל ניחא דבקרקע אין דמיו נתפסין דהא עיקר הטעם הוא משום הזמנה מילתא וזה לא שייך בקרקע דהמשתחוה לקרקע עולם לא אסרה ואף דבחפר בה בורות שיחין ומערות אסרה וכדאמרינן (בדף נ"ד) שם מ"מ עכ"פ במכירה גרידא ל"ה הזמנה כיון דמחוסרת מעשה והוי כטוי לארוג:

וכן יש לי ללמוד מד' המרדכי ז"ל במס' מגילה (כ"ו) שם דהאומר קרקע זו לבהכ"נ ל"ה כטוי לארוג כיון דחזי להתפלל בה כמו שהיא ע"ש:

וא"כ כאן דלא נאסרה רק בתפירה הוי כטוי לארוג ול"ה הזמנה כלל:

וכן יש ללמוד מעיקר הדין שכ' הר"ן ז"ל שהבאתיו לעיל דלקיחה הויא הזמנה לאביי והרי אביי לא יליף רק מעגלה ערופה וקיי"ל דאין לקיחה אוסרתה רק ירידתה אלא ודאי שאני התם דכיון דבעי מה"ת ירידה הויא הלקיחה כטוי לארוג:

וע' בפי' הראב"ד ז"ל למס' תמיד (פ"א) שכ' כן דהיכי דבעי עוד מעשה כ"ד ל"ה הזמנה ומשו"ה כ' רבינו ביתו דוקא דל"ב שום מעשה ומיתסר בהזמנה בעלמא

והא דכ' רבינו ז"ל אח"כ אבל עכו"ם שאנסו ישראל וגזלו את ביתו והעמידו בו ע"ז דמיו מותרין ולפי הנ"ל דאיירי בעובד הבית עצמו אמאי לא כתב כאן ועשאהו ע"ז אפ"ל דאדרבא העמידו בו עדיפא לי' להזכיר דהלא באמת קשה דמאי רבותא אשמעינן באנסו וגזלו דדמיו מותרין הא קיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ודמיא להא דאנס הכרם דאין אוסר משום כלאים ואכן במס' ע"ז (נ"ד ע"א) אמרינן דאנס בהמת חברו והשתחוה לה נאסרה ומוקי לה חזקי' כגון שניסך לה יין בין קרני' וכיון דעבר בה מעשה אסרה הרי דבמעשה נאסרה אפי' לא עשאה בגוף הבהמה וא"כ באנס הבית והשתחוה לו פשיטא דלא נאסר אלא אשמעינן רבותא טפי דאפי' העמידו בו ע"ז דהוי מעשה כמו ניסוך בין קרני' אפ"ה לא נאסר והיינו משום דהרמב"ם ז"ל לשי' (בפ"ח מה' עכו"ם) שכ' שם דאפי' שחט בהמת חבירו לע"ז לא נאסרה דאין אדם אוסר דשא"ש וכ"ש כאן:

היוצא לנו מזה דלשי' הרמב"ם ז"ל המוכר בית לע"ז דמיו אסורין לפי שדמיו ושם ע"ז באין כאחת, ולפי"ז יש מקום לומר דהיכי דהבית עצמו אינו ע"ז אין דמיו נתפסין:

ו

ואכן כ"ז רק לפי דרכן של רבותינו הכ"מ ולח"מ ז"ל שכ' דמקור דברי הרמב"ם ז"ל הוא מהש"ס דגיטין הנ"ל ועשו פלוגתא בין רש"י ורמב"ם ז"ל בזה דרש"י פי' הא דמוכר בית לעכו"ם דמיו אסורים היינו דמוכר להם בית בא"י וקעבר אלאו דלא תחנם ע"ש:

אבל לענ"ד ברור דדינו של הרמב"ם ז"ל נובע מהתוספתא ע"ז (פ"ז ה"ב) וז"ל המוכר ביתו לעבודת כוכבים דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח אבל עכו"ם שאנסו את אחד ונטלו את ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים דמיו מותרים וכותב ומעלה בערכאין עכ"ל וזהו ממש כלשון הרמב"ם ז"ל (דפ"ט מה' עכו"ם) הנ"ל וכמבואר למעיין שם דהאי והעמידו בו עכו"ם לא נאמר בגמ' דגיטין רק זה הוא לשון התוספתא דע"ז הנ"ל:

ולפלא לי על מרן הב"י ז"ל ביו"ד (סי' קמ"ג) שכ' שם וז"ל כ' בס' א"ח המוכר בית לע"ז דמיו אסורין לפיכך עכו"ם שאנם כו' הרי שהעתיק דין זה בשם ס' א"ח ובאמת הוא תוספתא מפורשת והלכה פסוקה ברמב"ם וכנ"ל וגם הטו"ז שם העתיק זה בשם הב"י בשם א"ח ותי' הוא שלא הביאו התוספתא ורמב"ם הנ"ל:

ולפי"מ שביארנו דמקור הדין זה הוא בתוספתא הנ"ל שוב אין לפרש דאיירי במוכר ביתו לע"ז לעבוד הבית עצמו ומש"ה דמיו נתפסין דז"א לפי שי' התוספתא (בפ"ו שם ה"ב) דאיתא שם ישראל שעשה ע"ז אסורה אע"פ שלא עבדה כו' עכו"ם שעשה ע"ז מותרת עד שתיעבד לפיכך אין יכול לבטלה כו' ע"ש והיא כשי' ר' ישמעאל בגמ' ע"ז (נ"א):

ובהגהת חסדי דוד להגאון ר"ד פרדו ז"ל בפי' התוספתא שם הוקשה לו מאי לפיכך יש לה ביטול ולכן השיא דברי התוספתא לכונה אחרת ובמח"כ נעלם ממנו לפי שעה ד' הירושלמי (בפ"ד ה"ב) שהובא ברייתא זו דלפיכך יש לה ביטול ואיתא שם אר"ז לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול ע"ש וא"כ דברי התוספתא כפשוטן:

עכ"פ לפי דברי התוספתא דע"ז של עכו"ם אינה אסורה עד שתיעבד א"כ מוכח דאפי' במוכר לצורך תשמיש ע"ז דמיו נתפסין:

ז

תבנא לדינא הרי ביארנו פרטי האיסור של נ"ד כי ד' המה, נהנה ומהנה נותן מקום ועושה ע"ז ולפ"ע:

ומעתה נדין בעצה שצידד כ"ת להתיר באם ימכור הבית לעכו"ם אחר והנכרי הזה ימכור לע"ז:

הנה משום איסור דמהנה לכאורה הי' נראה לדייק היתרא בכה"ג מתוס' ע"ז (י"ג) שהביאו בשם רבינו ברוך דאסור לקנות מהעכו"ם כל שהעכו"ם אומר ועוד פשוט דכוונתו לע"ז משום דהוי כמוציא מכיס ישראל לע"ז ובשם הרר"מ מקיצי כתבו דאפי' אם אמר העכו"ם ועוד פשוט כיון שלא הזכיר בפי' לע"ז שרי ע"ש עכ"פ משמע דכל שאין העכו"ם אומר ועוד פשוט דמותר לכו"ע אף שנותן מכיסו לע"ז, וכן משמע קצת מד' רש"י שם (ד"ה דשקלי) במה דפי' דנוטלין מכס מלוקח ונמצא מהנה דמשמע דאילו לקחו מהמוכר הי' שרי וא"כ לכאורה גם הכא יש להתיר:

אכן באמת ז"א דהא כ' התוס' (י"ד ע"ב) ד"ה חצב בשם ה"ר ברוך דלבונה אסור למכור דדבר ברור הוא דלתקרובת בעי לה והוי כמו פירושן וא"כ הרי הכא דודאי הוא שהעכו"ם ימכור לע"ז י"ל דהוי כאומר ועוד פשוט לע"ז ואף אם נחלק בהכי הרי כ' התוס' י"ב (סוף ע"ב) דאפי' שקלי מיכסא ממוכר נמי אסור וע' בדרישה (בסי' קמ"ט) שהביא בשם הרש"ל ז"ל דאפי' אם אין העכו"ם לוקח הפשוט מישראל רק שנותן לו במקח הראשון נמי אסור כיון דידעינן בודאי שיתן אח"כ לע"ז דאי בשנותן ישראל הפשוט פשיטא דאסור ע"ש:

ואמנם לענ"ד אפשר עוד למצוא היתר ע"י מכירה לטעם דמהנה ממה דאיתא בירושלמי ותוספתא דמותר לשכור חנויות של ע"ז כשהשכר נופל לכיס המדינה והכי איתא התם חלילין של אליל אסור לשכרן ואם הי' מעלין שכר למדינה אע"פ שהוא לאליל מותר מתניתין אמרה כן הי' שלה ושל אחרים נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה והר"ן ז"ל תמה בד' הירושלמי דאם השכר נופל לכיס המדינה אמאי שרי וכ' דלא קיי"ל כירושלמי בהא ואכן הטור (סי' קמ"ג) פסק כן להלכה והוסיף לפרש בטעם הדבר דכיון שאם ירצו בני המדינה יקחו לעצמן כל מה שגבו נמצא דמה שנותנין לאליל ה"ה כאילו נתנו מכיסן ע"ש וע' ב"י שבזה תי' הטור קושיית הר"ן ז"ל וע' אריכות דברים בזה במל"מ (ה' עכו"ם פ"ז) ובפרישה שם (סקי"ג) שכ' דאע"פ שנותנין אלו המעות עצמן אפ"ה הוי כאילו נתנו מכיסן ע"ש:

ולפ"ז הרי לכאורה ההיתר ברור בנ"ד אם ימכרו לנכרי אחר ויכתבו שמו בטאבאלע על הבית שוב ל"ה ישראל זה מהנה לעכו"ם דכיון שאם ירצה העכו"ם יוכל לקחת הבית לעצמו והרי בכה"ג ל"ה מהנה:

ואכן יש להסתפק דאין זה דומה לנ"ד דהתם בירושלמי איכא עוד קולא דבני המדינה מספיקין כל צרכי אליל ואם גם לא יקחו מעות זה מישראל זה צריכים הם להסתפק לאליל ולכן הישראל ל"ה מהנה לע"ז רק מהנה לבני המדינה שלא יצטרכו לתת מכיסם וסברא זו כ' המשל"מ (בה' עכו"ם שם) וכן בפרישה שם מסיים דהוי כאילו נתנו מכיסם הואיל והם מספיקים צרכי אליל ע"ש וכן מוזכרת. סברא זו בשלטי הגבורים (ע"ז י"ב) בשם האו"ז לענין המכס דאם אין גובין המכס עד לערב והם נותנין לאליל מיד ל"ה מהנה כיון דבלא"ה נותן לאליל ע"ש וכן כ' המהרי"ק (בשורש קצ"ד) ע"ש:

משא"כ בנ"ד שאם לא יתן לו הישראל להבית אפשר שלא ימצאו לקנות במקו"א מקום מרווח כזה ונמצא שהישראל הוא המהנה וא"כ אפשר דאסור:

ואכן עדיין נראה לצדד להיתרא דעיקר סברת הטור ז"ל דכיון שאם ירצו יקחו לעצמן ל"ה מהנה מקור הדבר יש ללמוד ממשנה דנדרים (מ"ג ע"א) הי' מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשום מתנה והלה מותר בו ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין והלה נוטל ואוכל ע"ש:

וידוע ש' הרמב"ם ז"ל דאם מהנהו המדיר לוקה וע' ר"ן נדרים (ט"ו) בזה וע"ע בגמ' נדרים (ס"ה) בהא דפותחין מכתוב שבתורה אילו היית יודע שהוא עני ואין אתה יכול לפרנסו כו' ופריך בגמ' שם נימא מה דמטי לי' לפרנסו בהדי כו"ע מפרנסא לי' כו' וכ' הר"ן ז"ל שם וז"ל ורשאי הוא בכך שהרי לא יתן בידו אלא ליד גבאי וכיון שאם רצה הגבאי ליתן לאחר הרשות בידו שרי דהו"ל כי ההוא דתנן נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בו עכ"ל:

וכבר נשאל בזה בתשו' מבי"ט ח"ג (סי' קט"ז) וכ' שם באריכות דאפי' אם אסר ראובן שלא יהי' מהנה את שמעון בשום הנאה אפ"ה רשאי ליתן ליד הגבאי ול"ה מהנה מטעם הנ"ל שאם ירצה יקח לעצמו או יתן לעני אחר ע"ש וע"ע במהרי"ט ח"א (סי' ה') שכ' כן והשיג על התשב"ץ בזה וע"ש:

וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שאם ירצה העכו"ם יקחהו לעצמו ל"ה מהנה:

ואף דהתם לא התירו רק באין לו מה יאכל הרי מבואר בתשו' מבי"ט ומהרי"ט הנ"ל דלא בעינן אין לו מה יאכל רק בנותן על הסלע דוקא דכיון דאין עמו אחר רק זה הרי מוכחא מילתא טובא דנותן לו ובכה"ג לא התירו רק באין לו מה יאכל דוקא וכדבריהם מפורש להדיא בתוס' כתובות (ע' ע"ב ד"ה טפי) ע"ש ומשא"כ בנ"ד:

ואפי' לשי' הרא"ש והר"א ממיץ ז"ל בנדרים (מ"ג שם) דאפי' ביש עמהם אחר דהדין הוא דנותן לו במתנה והלה מותר בו הוא רק באין לו מה יאכל ושי' הרמב"ן ז"ל בנמ"י ב"מ דאפי' בחנוני לא הותר רק באין לו מה יאכל דוקא אפ"ה שרי כאן דהרי כבר ביארו הפוסקים הטעם משום דאנן סהדי דניחא לי' דיהנה מי שאסר הנאתו עליו משא"כ כאן אדרבא אנן סהדי דלא ניחא לי' שיתן העכו"ם ביתו לע"ז וגם כיון דאם ירצה העכו"ם יעכב הבית לעצמו א"כ לא מוכחא מילתא דישראל זה מהנה לע"ז ושפיר אפ"ל דמותר בכה"ג כיון דההנאה לא תבא בהכרח:

ובזה אתיא לי שפיר מה דהי' קשיא לי במה דאמרינן בגמ' שם (ע"ז י"ד ע"א) דאין מוכרין תקרובת ע"ז לעכו"ם משום לפ"ע וחבילה מותר למכור משום דהוי לפני דלפני ואמאי לא אסרינן לי' מטעמא דמהנה ואין לומר דמיירי בזביני דרמי על אפה דל"ה מהנה חדא דא"כ אכתי הוי נהנה ועוד דהא כ' התוס' ומרדכי שם דל"ש לפ"ע רק היכי שא"א למצוא במקום אחר אבל היכי שאפשר למצוא במקום אחר אפי' מסייע ל"ה ע"ש וא"כ בכה"ג מהנה הוא וכן קשה (בדף ו' שם) דאסור לשאת ולתת משום הרווחה או משום לפ"ע ואמאי לא קאמר טעמא דמהנה וכן בנדרים (ס"ב ע"ב) שהבאתי לעיל דלא פריך רק מלפ"ע אבל לא ממהנה:

אבל לפ"ד הנ"ל א"ש דהרי הכא איירי באיסור מכירה לעכו"ם שהוא ימסור לע"ז ואי בעי העכו"ם הי' יכול לעכב לעצמו ובכה"ג ל"ה מהנה וכל מקום שמצינו מהנה בדין זה לאיסורא הוא רק היכא שבהכרח יבא הנאה לע"ז וכנ"ל:

ובזה הי' אפשר ליישב ג"כ מה שתמה הגאון הר"א ז"ל מאמסטרדם במ"ש הרמב"ם המוכר ביתו דמיו אסורים וכ' שלא מצינו בשום מקום שהמוכר תקרובת לעכו"ם יהי' דמיו אסורין ומאי שנא הא מהא ע"כ קושייתו:

ולהנ"ל אפשר לומר דמשו"ה בתקרובת ע"ז דמיו מותרים לפי שאין שם רק איסור דלפ"ע משא"כ כאן במוכר ביתו איכא עוד איסור דמהנה דהא מוכרו לע"ז והיכי דמהנה הא מוכח בגמ' (ע"ז י"ג) דדמיו אסורין דאמרינן שם יהודי הנמצא שם היאך יפשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה מכאן אמרו הנושא ונותן בשוק של עכו"ם וכו' מעות ומתכות יוליכם לים המלח וע' תוס' שם ד"ה מעות:

והנה לכאורה עדיין יש לתמוה מהא דעבר ובנה שכרו מותר ומבואר עוד ברמב"ם דאפי' באליל עצמו שכרו מותר וכש"ס ע"ז (י"ט) ואמאי לא יהי' כאן איסור דמהנה ואך גם זה יש ליישב שפיר עפמ"ש המרדכי בשם אבי העזרי במשנה דנהנין שלא בטובה דהיכי דאם ל"ה קונה הוא פירות אלו הי' באים עכו"ם אחרים וקונים והוא אינו רק במה שממהר לקנות זה לא מקרי מהנה (וע' בב"ח וסי' קמ"ג) שכ' לפרש בזה דברי רש"י ז"ל וע"ע בר"ן ע"ז ע"ש) וא"כ ה"נ לענין בונה דשכיחי גם בונים אחרים לא מקרי מהנה ואין לדייק דא"כ כל כי ההוא הו"ל לפרושי דהיינו דוקא כשיש עוד בונים אחרים דז"א דהא המשנה כולה איירי כשיש עוד בונים אחרים דקתני לא יבנה עמהם אבל בונה עמהם בימוסאות ומדייק מזה הטו"ז ז"ל דדוקא עמהם בונה תשמיש דתשמיש לרש"י ז"ל אבל לא בעצמו ע"ש:

וא"כ כיון דאיכא עוד בונים ורק ע"י שבונה גם הוא ממהר הבנין לעשותו והרי בממהר לקנות ל"ה מהנה וכדברי המרדכי הנ"ל וא"כ ה"ה הכא בבונה עמהם אין כאן רק משום מסייע או לפ"ע ומש"ה שכרו מותר כמו בתקרובת משא"כ מוכר ביתו דהוא משום מהנה שכרו אסור:

והמדייק בלשונו הזהב של הרמב"ם ז"ל (בפ"ט) יראה מפורש דטעם מוכר ביתו הוא משום מהנה דבהלכה (י"ג) שם כתב דין דחניות המעוטרות דאסור לקנות וכן דין החניות דאסור לשכרן דבשניהם הוא משום מהנה ובה' (י"ד) כתב עוד דיני מכס וסיים משום דמהנה ובין הפרקים (בה' י"ג) הזכיר דין מוכר ביתו וע"כ דגם זה אסור משום מהנה ובחדא מחתא מחתינהו:

וא"כ הי' נראה לצדד להיתר באם ימכור ביתו לנכרי אף דהנכרי ימכור לע"ז כיון דבזה שוב לא הוי מהנה וכמו שביארנו לעיל:

ח

וגם מטעם דלפ"ע הי' נראה לכאורה להתיר לפ"מ שפי' הרמ"א ז"ל (בסי' קנ"א) דנהגו להקל כסברא הראשונה דאם אפשר לו לקנות במקו"א לא מוזהר בלפ"ע:

ואף דכאן בנ"ד אפשר דלא ימצאו קרקע טובה כזאת אפ"ה נ"ל דגם בכה"ג אינו עובר בלפ"ע וראי' לזה מתוס' ע"ז (ב' ד"ה אסור) שכ' בשם הר"ת ז"ל דמה דאסור לשאת אינו אלא במידי דהקרבה וכ' דפי' האיבעיא דבגמ' שם אי משום הרווחה או משום לפ"ע ונפ"מ היכי דאית לי' בהמה לדידי' היינו דאי משום הרווחה כיון שיהי' לו בהמות רבות יקריב מן המובחר ואסור אבל אי משום לפ"ע שרי ע"ש הרי דאפי' אם אין לו מובחר כ"כ ל"ש לפ"ע וא"כ בנ"ד ג"כ יש להם בית אלילים אף דאינו מרווח כ"כ ל"ש לפ"ע:

ובפרט דהכא יש לדמות ללפני דלפני כיון שימכרו לנכרי אחר:

ט

והנה גם הגאון מבראדי שליט"א כ' בתשובה אשר שלח כ"ת אלי להתיר שימכור לנכרי אחר ושידור בו העכו"ם שנה אחת דישתקע שם ישראל וכ' שכן כתבו התוס' סוכה בסוגיא דאונכרי דבי"ב חדש נשתקע שם ישראל עכ"ד ובודאי כוונתו לתוס' סוכה (ל' ע"ב) ד"ה וקרקע במה שהביאו שם המשנה דכלאים האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קוצרו אפי' במועד וכו' מאימתי נקרא אנס משישקע וכו' ע"ש:

אולם במחכת"ה לא נמצא שם בתוס' דנשתקע היינו בי"ב חדש וגם ברמב"ם וטור ושו"ע בה' כלאים שהביאו דין זה דאנס לא נזכר כלום מי"ב חדש וכן ביו"ד (סי' ק"כ) דנשתקע לא בעי טבילה וכן בצדקה (סי' רנ"ט) דמותר לשנות כל שנשתקע שם בעלים לא זכרו י"ב חדש כלל:

הן אמת דמצינו דנשתקעו היינו י"ב חדש והוא במס' ע"ז (נ"ז ע"א) דאמרינן שם אר"נ אמר שמואל הלוקח עבדים מן העכו"ם אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע ע"ז מפיהם וכמה אריב"ל עד שנים עשר חדש, הרי דמקודם יב"ח לא מקרי נשתקעו:

אבל מזה אין ראי' לענין הא דאנס שהביאו התוס' דנשתקעו היינו יב"ח:

ואדרבא נ"ל ראי' להיפוך דבגמ' גיטין (נ"ח ע"ב) אמרינן הבא מחמת חוב ואנפרות אין בו משום סקריקון כו' וסקריקון עצמה צריכה שתשהה י"ב חדש אר"י נקטינן אין אנפרות בבבל כו' כיון דאיכא בי דוואר ולא קבל אחולי אחיל ופרש"י ז"ל אין דין סקריקון באנפרות דאפי' שהתה אצלו י"ב חדש ויותר לעולם הדרא לבעלים אף דבסקריקון אם שהתה אצלו יב"ח הקונה ממנו א"צ להחזיר לבעלים רק רביע התם שאני משום דאגב אונס מיתה גמר ומקני אבל באנפרות דאינו רק גזל בעלמא לא מחלו הבעלים הקרקע אף לאחר יב"ח, ובבבל אפי' אנפרות אמרינן דמחלו הבעלים כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אימא אחולי אחיל ע"ש ובתוס' ב"ב (מ"ד ע"א) כ' דהא דאמרינן אחולי אחיל הוא מטעם יאוש והוכיחו מזה דשי' הגמ' כאן דיש יאוש לקרקע וכ"כ הטור בחו"מ (סי' רל"ו) וע' בש"ך שם (סק"א):

ומעתה ע"כ מוכח דביב"ח ל"ה נשתקע דהא אמרינן בירושלמי כלאים והובא בתוס' סוכה (ל' שם) דהיכי שאנס הכרם יזרעו כלאים ונשתקע שם בעלים ולא נתייאשו אסורין ד"ת דכבר הוי שלו ויכול לאוסרו ונתייאשו ולא נשתקעו רק מדרבנן אסור ע"ש הרי מבואר דיותר חשוב שלו בנשתקעו מבנתייאשו וכיון דאמרינן דבבבל א"צ להחזיר כיון דאיכא בי דוואר ואחולי אחיל והיינו משום יאוש א"כ כ"ש דבנשתקעו א"צ להחזיר ואפ"ה אמרינן דשלא בבבל אפי' שהתה ביד הבא באנפרות יותר מיב"ח צריך להחזיר לבעלים וע"כ דבי"ב חדש לא חשיב נשתקעו (וע"ע בנתה"מ (סי' שע"א) שם דהא דנשתקעו עד שלא יהי' עדים וא"כ ע"כ לאו ביב"ח תליא וע' ב"ב (נ"ה) פרסאי עד מ' שנין וע"ע חולין (ק"י ע"א) וע"ע ברכות (נ"ח ע"ב) המת משתכח לאחר י"ב חדש דכתיב ככלי אובד ופרש"י ז"ל דיאוש כו' דכלי הוא ביב"ח וע' תשו' מבי"ט והובא בקונ' עגונות (סי' רכ"ג) דביב"ח הוי נשתקע זכרו לענין איסור דרבנן) ומלבד זה אפי' אם הי' בעינן באנס שישתקע אין ללמוד בזה לענין מכירה דבמכירה כל שקנאן אחר יקרא שם בעלים החדש עליו:

אבל יש לקיים פסק זה מטעם אחר עפמ"ש הב"י בטואו"ח (סי' רמ"ג) שכתוב בתשו' הגאונים בשם רב נטרונאי ז"ל בישראל שקנה. מרחץ מעכו"ם והשכירו לעכו"ם והעכו"ם עושה מלאכה בשבת דאין בו משום מראית העין דמה שאמרו שנקראת על שמו אינו אלא בישראל שקנה לעצמו מרחץ וישב הוא בעצמו בו ופעמים שישכירו וישאר שמו עליו אבל מי שלא ישב בו ולא יקרא עליו שמו מעולם אלא מעכו"ם קנאו ולעכו"ם השכירו לא נאסר ע"ש:

הרי דהיכי שקונה המרחץ ואין דר בו רק תיכף נתנו לאחר עדיין שם יקרא שם בעל הראשון עליו

וא"כ ה"ה הכא לחומרא אם ימכור העכו"ם תיכף זה הבית לע"ז יהי' נקרא שם ישראל עליו:

ואף דברמ"א ז"ל הביא בשם האו"ז דין זה בשכרו כ"כ המג"א שם דה"ה קנאו ע"ש וכיון דאנו חוששין גם כאן למראית עין ע"כ מוכרח להתנות עם העכו"ם שידור בו איזה זמן ואפשר ליתן שיעור יותר מל' יום דבהכי מחשיב דירת קבע למזוזה וע' פמ"ג או"ח (סי' שצ"ח) בא"א (סקט"ו) דאפשר דיושבי אהלים קבועים היינו, בל' יום וע"ע ב"ב (ח) וטור וב"י (סי' קכ"א) באה"ע לענין דירה וביו"ד (סי' רי"ד) ודו"ק:

הנה לעיקרא דדינא הראיתי מקום בס"ד בש"ס ופוסקים לצדד להיתרא רק באופן שימכור לנכרי אחר אך בכ"ז יען כי הוא ענין חמור ויש בזה כמה איסורים חדא דמהנה ואף דבכה"ג ל"ה מהנה ושכרו מותר מ"מ אסור לעשות כן כמו בתקרובת ע"ז וכנ"ל ומה גם לפמ"ש הריטב"א ז"ל דהוי כעושה הכנה לע"ז ולשי' הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל הלאו דלא תעשון הוא בגרמא ג"כ וגם הרמ"א ז"ל כ' אפי' במקום שאפשר למצוא במקו"א דל"ש לפ"ע מ"מ שומר נפשו ירחק מזה ובכן אבקש מאת כת"ה להגיד להשואל בשמי כי ישמע נא לעצתי וירחיק את ביתו מן הכיעור ודומה לו כי אבני ביתו וקורות ביתו של אדם המה מעידים עליו בעלמא דאתי וגדול כחה של מצוה זו להגן בעדו ובעד ביתו וכמו שהבטיחונו רבותינו ז"ל כי המונע בזה מצליח:

ידידו דושת"ה:

(התשו' הזאת כתבתי בהיותי עוד בטארנאפאל, וכשנתקבלתי אח"כ לאב"ד בעיר גלינא יצ"ו והשואל הנ"ל הי' דר בגליל שלי, חקרתי עליו ונודעתי כי שמע לעצתי ונתעלה מאד בנכסיו, ברוך המשלם טוב לעושי מצוה):

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה