שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ה
ב"ה נלינא ח"י תמוז תרע"ד. אל הדרת כבוד הגאון המפורסם בעולם הצה"ק פה"ד וכו' כקש"ת מו"ה מאיר יחיאל שליט"א האבד"ק אסטראבצי יצ"ו.
בהיותי בק"ק קראקא יצ"ו שמעתי קושי' נפלאה מפורסמת בין הלומדים בשם כג"ק יחי' אמרתי להודיע לכ"ג את אשר השבתי להם לתרץ בס"ד:
א
כהד"ג יחי' הקשה בש"ס דיומא (י"ד ע"א) בהא דכל שבעת הימים הי' עובד עבודה דאמרינן בגמ' שם מאן תנא דלא כר"ע דאי כר"ע הא אמר טהור שנפל עליו הזאה טמאתו והיכי עביד עבודה ע"כ:
והרי בש"ס דחגיגה (כ"ב) קיי"ל דאין מטבילין כלי טמא בתוך כלי שאין בפיו כשפה"נ זולת אם הכלי החצון ג"כ טמא דאז אמרינן מינו דסלקא טבילה להאי סלקא נמי להאי:
וא"כ מעתה מה פריך הש"ס לר"ע הא שפיר אפשר באופן זה שיגע הכהן בכלי אחד שאין בפיו כשפה"נ ויניחו בכלי זה כלי טמא ויטבילוהו ואח"כ יתנו המי חטאת בכלי הפנימי וא"כ ממנ"פ שריא לעבוד עבודה דאם הי' הכהן טמא והרי טימא לכלי החצון א"כ גם הפנימי טהור משום מיגו ושפיר מועלת ההזאה ומאי אמרת דלמא טהור הוא, הרי אם הי' טהור לא נטמא הכלי החצון וממילא לא נטהר הפנימי ונטמאו המי חטאת וא"כ אף אם טפלים על אדם טהור אין מטמאין אותו עכ"ק:
ב
ואמרתי להלומדים שיחי' ליישב הקו' בהקדם ד' הקדמות:
הא' ש"ס דיומא (ד' ע"א) דר"ע ס"ל זה הי' מעשה קודם עשרת הדברות וע"כ לא יליף פרישה מסיני חלא ממלואים עי"ש:
הב' תוספתא דמקואות והובאה בר"ש שם (מקואות פ"ו מ"ב) דבמעיין מטבילין כלי בתוך כלי אף כשהכלי החצון טהור ואין בפיו כשפה"נ ולא נאמר דין זה רק במקוה דוקא:
הג' משנה דפרה (פ"ה מ"ב) המטביל כלי לחטאת אם הטביל במעיין אין צריך לנגב ואם טבלו במקוה כיון דמי מקוה אין ראויין לקידוש צריך לנגב:
הד תוספתא דמכשירין (פ"ב ה"ג) דס"ל לר"ע סתם ניגוב שלשה ימים:
ואחרי ד' הקדמות אלו יהי' א"ש דהנה מאן דיליף ממלואים ס"ל דהי' מזין עליו כל שבעה וכמבואר בתוס' יומא (ד' ד"ה המזה) ומבואר בש"ס דיומא שם (ח ע"ב) דהוי מזין עליו בכל יום מטעם שמא שלישי שמא שביעי וא"כ לכאורה הי' אפשר לומר דגם אם יעשה כן שיטביל כלי בתוך כלי ויזה במי חטאת אלו מ"מ מחמישי ואילך עדיין מה יפשה בהזאה הא יש לחוש שמא הי' באמת טמא בשעה שנגע בהכלי ויום הראשון הי' שלישי להזאתו וביום החמישי כבר נטהר בהזאתו שהרי כבר הי' לו הזאת שלישי ושביעי ושוב יהי' נטמא בהזאת יום הששי ובהזאת יום השביעי כדין טהור שנפל עליו הזאה:
וע"כ עיקר הקו' דאפשר לעשות כן גם בהזאת יום הששי והשביעי שיגע עוד הפעם בכל אחד מאותם הימים בהכלי וכנ"ל:
וא"כ א"ש ממילא מיושב דמה יעשה אם יטביל הכלי במעיין הרי קיי"ל בתוספתא דמקואות הנ"ל דמעיין אפי' כשהכלי החצון טהור רשאי להטביל וא"כ שוב יש לחוש לחשש דטהור שנפלה עליו הזאה, מאי אמרת שיטביל במקוה, הרי הטובל כלי במקוה צריך ניגוב וכמשנה דפרה הנ"ל והרי ר"ע ס"ל דניגוב צריך שלשה ימים וכתוספתא דמכשירין הנ"ל וא"כ איך יזה בששי ובשביעי:
וא"כ שפיר קאמר הש"ס מאן תנא דלא כר"ע דהרי ממנ"פ לא אתיא כר"ע דאו לא אתיא כר"ע דאמר טהור שנפל עליו הזאה טמאתו או דלא אתיא כר"ע דיליף ממלואים דלדידי' בעי הזאה כל ז' או דלא אתיא כר"ע דאמר ניגוב צריך שלשה ימים וע"כ דמאן תנא דלא כר"ע ומיושבת קו' כגת"ה:
ג
וכעת כבאי אל ביתי אמרתי לתלמידי החריפים יחי' ליישב קו' זו בדרך היותר פשוט:
דהנה במשנה דפרה (פ"ט מ"ח) שנינו דמי חטאת שנטמאו או נפסלו מטמאים את הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו ולא את הטהור לחטאת:
ומבואר בגמ' יומא (ח' ע"ב) אין בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביוה"כ אלא שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו:
ומבואר בירושלמי יומא שם (פ"א ה"א) הטעם דכאן נוגעין וכאן אין נוגעין משום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ומשו"ה לא היו אחיו הכהנים נוגעין בו בכהן השורף את הפרה משום דבעינן שיהי' טהור לחטאת וזהו פרישתו לטהרה שאמרו בגמ' אבל כהן העובד ביוה"כ פרישתו לקדושה ולא בעינן שיהי' טהור לחטאת משו"ה אחיו הכהנים נוגעין בו עי"ש ובתוס' ישנים ריש יומא:
וא"כ מעתה ביוה"כ שהיו אחיו הכהנים נוגעין בו נמצא ממילא שלא הי' טהור לחטאת ובכה"ג אפי' מי חטאת שנטמאו מטמאין אותו וכמשנה דפרה הנ"ל וא"כ שפיר קאמר הש"ס דמאן תנא דלא כר"ע דמאי אמרת שיטביל כלי בתוך כלי ואם הכהן טהור יהי' המי חטאת טמאים הא כיון דאחיו הכהנים נוגעין בו ושוב לא הוי טהור לחטאת א"כ אף מי חטאת שנטמאו מטמאין אותו לטהור אליבא דר"ע כמו מי חטאת טהורין:
את זה אשר עלה לי בס"ד ליישב קו' הנפלאה ובזה אצא ואו"ש למר ולתורתו: