שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ד
ב"ה גלינא תרע"ח. שלוכט"ס לכ' הרב המאוה"נ החו"ב הר' אברהם דוד שפיגעל נ"י דומו"ק בק' ראחאטין יצ"ו.
מכתבו מיום ה' שבוע העבר הגיעני ולמרות טרדותי הרבות אמהר זה עתה להשיבו:
ע"ד העגונה אסתר בר' יוסף שבעלה ה' בצלאל הי' בצבא המלחמה ועוד בראשית המלחמה יצא הקול כי נפל חלל וכן הי' מכתב בזה מהסאניטעט בלבוב והאשה נשאת ועברה על התראת ב"ד שהתרו בה שלא נשא וכבר יש לה בנים מבעלה זה ועתה העידו שני עדים בפני הבד"צ בברעזאן על מיתת בעלה וזה תורף הגב"ע:
עד א' ה' הירש בן חנה מעיד שעבד בצוותא חדא בראשית המלחמה עם ה' בצלאל ווינטער ואחרי שנתים ימים כששב העד שנית להקאדער בביעליטץ הכירוהו אנשים שהוא הי' בראשית המלחמה עם ה' בצלאל ואמרו לו שמה כמה אנשים יהודים וא"י שרעהו בצלאל ווינטער שהלך עמו בצותא חדא בראשית המלחמה נפל חלל בעיר פרעמיסלא:
והעד הב' ה' משה יצחק בן פיניא מעיד איך שבראשית המלחמה עבד יחד בצבא עם ה:
בצלאל ווינטער הנולד בקוזלאב בעל האשה אסתר משרתת ליב פאגעל מברעזאן ויהי היום וילכו למערכת הקרב זה הי' סמוך לפרעמיסלא וכשחזר העד מהקרב חסרו כמה יהודים וגם ה' בצלאל וכעבור שעות אחדות בא עכו"ם שהוא פקיד הסאניטעט ומנה לפני הפעלדוועבעל פענסטער האנשים שנפלו חלל ובתוכם מנה גם את ה' בצלאל ווינטער והתאונן על גורלו אח"ד הגב"ע:
ועתה ישאל כ"ה אם יש להתיר להנשא ע"פ עדים אלו ואם עכ"פ בדיעבד שנשאת ויש לה בנים לא תצא ואין הב"ד מצווין להפרישה:
תשובה
א
הנה בד' ה' הירש מקום הספיקות הוא במה שלא אמר קברתיו דבמלחמה קיי"ל בעד אחד שלא אמר קברתיו דחיישינן שאומר בדדמי, גם במה שאמר שמעתי מפי כמה יהודים סתם ולא הזכיר שמם וגם לא הזכיר שם אביו של ה' בצלאל ולא שם עירו וגם אולי אמרו ע"פ הקול שיצא תחילה:
ובדברי העד הב' ה' משה יצחק יש ג"כ כמה ספיקות חדא שהעכו"ם שהעיד בשמו ל"א קברתיו ובעכו"ם מסל"ת לשי' הרמב"ם בעי קברתיו ואפי' שלא במלחמה, ומכ"ש במלחמה דאפי' ישראל צ"ל קברתיו וגם במה שלא הזכיר שם אביו וגם יש בזה ספק אישתהו ג' ימים ועוד כמה חששות שיתבארו בהמשך דברנו:
ב
והנה בדבר הס' הא' בהעדות של העד ה' הירש שאמר שמעתי מפי יהודים שנפל במלחמה ול"א קברתיו יש לצדד בזה להיתרא:
דהנה ידועה שי' רוב הראשונים ז"ל מלבד הרי"ף ז"ל דבתרי עדים לא בעינן קברתיו דל"ש בדדמי ומעתה יש לחקור בדין עד המעיד מפי כמה עדים אם גם בזה הוי דינו כמו תרי עדים:
והנה מעשה באה לפני הגאונים הב"ח והר' יהושע ז"ל שע"א אמר מפי כמה יהודים מת וע"א אמר לא מת ופסק הר"ר יהושע ז"ל דדינו כע"א לגבי תרי עדים וא"נ, והב"ת ז"ל חלק עליו דדינו כעד לגבי עד (ע' בזה בתשו' ב"ת סי' ע"ד):
וא"כ לכאורה נ"ד תליא ג"כ בפלוגתא זו, דלשי' הר"ר יהושע ז"ל הוי עדותו של העד ה' הירש כשני עדים דל"א בדדמי לשי' הראשונים ז"ל, ולשי' הב"ת ל"ה עדותו רק כעד אחד ושפיר חיישינן לבדדמי:
וראיתי בתשו' הב"ח שם שהביא שגם חתנו הטו"ז ז"ל הסכים לדבריו וכ' וז"ל והראי' שהביא חתני שיחי' ממשנה דעדיות קרוב לשמוע עכ"ל ולא ביאר מאיזה משנה בעדיות הביא ראיתו והנראה שכיון למשנה (דפ"ה מ"ו) שאמר עקביא ב"מ לבנו חזור בך שאני עמדתי בשמועתי לפי שאני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אבל אתה שמעת מפי היחיד והם שמעו מפי המרובים ע"ש וא"כ מדא"ל עקביא ב"מ לבנו שיחזור בו לפי שלא שמע רק מפיו והם שמעו מפי המרובים אף דעקביא ב"מ שמע מפי המרובים מבואר דעדותו של עקביא ב"מ לא חשיבא רק כע"א:
ואם לכך כיון הי' נראה דיש ליישב גם דעת הגאון מהר"י ז"ל שהרי במשנה שם מסיים שא"ל עקביא ב"מ לבנו מוטב שתשמע דברי מרובין כו' וכ' הרמב"ם ז"ל שם בפיהמ"ש הא דקא"ל מוטב ולא קא"ל דדינא הכי דהא אתרי רבים להטות כתיב משום דאף הוא שמע מפי המרובין ע"ש הרי דלדינא שוה עדותו של עקביא ב"מ לעדות דמרובין לפי שגם הוא שמע מרבים וע"ע בר"ש שם:
והנה יש להסתפק עוד בזה לפי המבואר ברמב"ן ז"ל במלחמות ביבמות שם טעם להא דבתרי עדים ל"ח לבדדמי משום דבתר עדים שהאמינתם תורה לא דייקינן:
וא"כ לכאורה נראה דהיינו דוקא כשהני תרי באים לב"ד ומעידים דאז מהימני מה"ת, אבל בעד המעיד מפיהם כיון דעד מפ"ע בעדות אשה דמהימן ל"ה רק דרבנן שוב י"ל בדדמי, אפי' אם נחשבהו כב' עדים:
אכן המבי"ט ז"ל בתשו' וכ"ה בקו"ע (סי' רל"א) וז"ל מה שהסכימו הפוסקים דלא כהרי"ף אלא דבתרי עדים ל"א בדדמי לאו דוקא עדים כשרים כו' וכן הוא בתשו' בן לב והובא בקו"ע לסי' י') וז"ל לדעת רוב הפוסקים דס"ל דבשנים ל"א בדדמי אין חילוק בין כשרים או פסולים א"כ ממילא אם נימא דהמעיד מפי שנים הוי דינו כתרי עדים ל"ש אצלו ג"כ בדדמי:
ונמצא יהי' תליא דין זה בפלוגתת הב"ת והר"י ז"ל הנ"ל דלשי' הרר"י ז"ל אין כאן לחוש לבדדמי רק לשי' הב"ח ז"ל יש לחוש:
ג
אבל נ"ל לצדד עוד בנ"ד שיהי' לכו"ע מותר דאפי' אם נחשבהו לע"א לא ניחוש לבדדמי ול"ב קברתיו:
דהנה ידועה מחלוקת הראשונים ז"ל אי בעינן בעד מפ"ע שיאמר קברתיו, דשי' הריב"ל (סי' ט') והובא בקו"ע (סי' מ') דבעד מפ"ע ל"ב שיאמר קברתיו דתלינן לומר שבודאי אילו הי' הראשון לפנינו הי' אומר קברתיו, וכן מצאתי להלכה בתשו' הרדב"ז (ח"ז סי' כ"ט) ע"ש:
ואכן המהרי"ט ז"ל בתשו' ח"א ססי' מ"ח) ובח"ב (סי' ל"א) חולק ע"ז וכ"ה בתשו' הראנ"ח דלא עדיף עד שני מעד ראשון דכיון דאילו הי' הראשון לפנינו הי' צריך לומר קברתיו לא עדיף שני דאתי מחמתי' וצריך ג"כ שיאמר קברתיו:
וא"כ מעתה בנ"ד דעד מעיד מפי ב' עדים וא"כ אילו הי' המה לפנינו הא אמרינן דל"ב קברתיו דבתרי ל"ש בדדמי ורק דכאן עיקר השאלה כיון דע"א מעיד מפיהם דל"ש סברת הרמב"ן ז"ל דבתר עדים לא דייקינן כיון דאינו נאמן רק דרבנן, א"כ שוב הדרין לסברתנו דבעד שני ל"ב קברתיו דמאי תאמר דלא עדיף עד שני מעד ראשון דאתי מחנתי', ז"א דהא אילו הי' פה העדים שהוא העיד מפיהם ג"כ ל"ה צריכין לומר קברתיו דל"ש בהו בדדמי וכנ"ל:
ד
ובדבר הס' הב' במה שאמר סתם שמעתי מפי יהודים ולא אמר ממי שמע:
הנה לפום ריהטא הי' נראה דדין זה אי צריך שיזכור שם העד ששמע מפיו הוא מחלוקת ראשונים ז"ל:
שי' הר"י בכר שמואל הובא בתשו' ב"י (סי' ב') דזה גרע מעד מפ"ע והב"י ז"ל (בסי' ג') חולק עליו דאפי' לא אמר ממי שמע מהני והביא ראי' מד' הרמב"ם ז"ל שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני כו' ולא כ' שמעתי מפלוני ובקו"ע (סי' רל"ג) הביא עוד מתשו' המבי"ט סי' ע"ח)
לחלק דאף אם לא פי' ממי שמע כל שאומר שמעתי מיהודים שנהרג שריא ע"ש:
וכן בתשו' הרדב"ז ח"ג (סי' תל"ד) באחד שהעיד שהי' באסטנבול עם יהודים מפטרוס ואמרו לו שמת יצחק חכים והתיר בפשיטות ע"פ עדות זה אם כי לא הזכיר ממי שמע רק סתם שאמרו לו ע"ש וכ"ה בתשו' הב"ח (סי' ע"ג) ע"ש וא"כ לכאורה נ"ד דכותי':
ה
ואכן מה דיש לספק בזה הוא מטעמא אחרינא דהכא כיון שכבר נשאת מגרע גרע דהנה בגמ' אמרינן דטעמא דע"א נאמן הוא משום דדייקא ומינסבא וא"כ לכאורה זה שייך רק באשה שלא נשאת באיסור משא"כ בזו שכבר נישאת וחזינן דלא דייקא אמאי יהני ע"א:
וכבר עמדו בכעין ס' זה הגרע"א והגאון מליסא ז"ל ונתוכחו בדין זה ע"ש:
ואכן הבאתי ראי' להתיר לפי"מ דקמבעיא לן בסוגיא דיבמות בע"א במלחמה מהו אי טעמא משום דדייקא ומינסבא ובמלחמה ל"ד משום דאמרה בדדמי, או דילמא עיקר טעמא משום מילתא דעל"ג לא משקר ובמלחמה נמי על"ג ומהימן ולא איפשטא, וע' ברי"ף ומלחמות שם והנה בנישאת פסק הרמב"ם ז"ל וכ"ה בטושו"ע דלא תצא אף במלחמה, הרי חזינן דבנישאת אנו תופסין לעיקר הטעם דעל"ג, וא"כ ממילא אשה זו שנשאת אף דל"ש דייקא ל בנשאת סמכינן אטעמא דעל"ג:
ואכן מעתה באומר שמעתי סתם ונשאת יהי' מקום להחמיר לכאורה דהא במשנה דמאי (פ"ד מ"ה) תנן האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ולקח אינו נאמן ואם אמר מאיש פלוני נאמן והנה בש"ס דבכורות (ל"ו.) מפרש הטעם דרישא וסיפא דכשאמר מאיש פלוני נאמן משום דהוי מילתא דעל"ג אבל ברישא דכשלא אמר מאיש פלוני מצי לאשתמוטי ע"ש וברש"י שם דאם אמר לו קח לי מאיש פלוני נאמן השליח משום דהוי מדעל"ג דמתירא שמא ישאל המשלח לאותו פלוני אם לקח הימנו, אבל אם לא אמר לי מאיש פלוני אינו נאמן דאפי' אם יתודע הדבר שאותו האיש שלקח ממנו א"נ על המעשרות מ"מ יוכל השליח לומר אי לדידך לא מהימן לדידי מהימן ע"ש:
הרי דכל היכי דיוכל לתרץ דבריו שאמר מקודם ל"ה מדעל"ג וא"כ ה"נ באומר שמעתי סתם דכותי' הוא ול"ה על"ג דהא אפי' אם יבא הבעל לא יהי' העד שקרן דיוכל לתרץ את דבריו ולומר אני שמעתי שמת כיון שלא הזכיר ממי שמע, וא"כ ע"כ אין לומר הכא דנאמן אלא משום דדיקא ומינסבא, וא"כ ממילא הכא בנישאת ועברה מל התראת ב"ד דליכא טעמא דדייקא וא"כ לא ליהמן לכאורה:
ועוד דבלא"ה אפי' באומר ממי שמע כיון דהוי עד מפ"ע שי' התשבץ בתשובה וכ"ה בנוב"י דל"ה על"ג משום שהראשון יכול לומר שכיחש בו וע"כ לא מהני רק משום דייקא והרי הכא ל"ש דייקא:
ואכן עדיין יש לצדד להיתרא בנ"ד עפמ"ש הב"י בטויו"ד (סי' שי"ד) דשי' הרמב"ם ז"ל דנאמן כהן לומר דהתיר לו חכם הבכור אף שאינו מזכיר השם וכ' הב"י שם דשאני הא דמעשרות דאיכא איסור דאורייתא אבל בהטלת מום דאינו אלא איסור דרבנן לא בעינן פלוני ע"ש:
וא"כ מעתה בנ"ד דאיכא עדות העד ה' הירש מה ששמע מעכו"ם מסל"ת ורק שלא אמר קברתיו והרי זה ל"ה רק איסור דרבנן וכמבואר בפוסקים (סי' י"ז) וא"כ בכה"ג שייך מירתית אפי' כשלא הזכיר השם:
ומלבד זה הא פירש"י ז"ל בשבת (קמ"ה) דטעמא דעד מפ"ע דמהימן הוא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ע"ש וממילא הטעם זה שייך אף בשלא הזכיר ממי שמע וכנ"ד וע"ע בתשו' מהר"י ברונא ז"ל:
ו
והנה מה דיש להסתפק עוד בעדות העד הראשון הנ"ל דאולי אמרו כן מחמת הקול שיצא תחילה הנה כ"ה שי' הר"י בכ"ש והובא בקו"ע (סי' קל"א) דהיכי דיצא קול שנהרג ואח"כ שמע כן מיהודים אמרינן דמחמת הקול אמרו כן וכ"ה שי' מהרי"ט ז"ל (בסי' ק"ה):
ואכן הב"י בתשו' כ' דא"כ לא שבקת חיי לכל עדות אשה דנימא דהוא ע"י הקול ולהכי פסק דמהני וכ"ה בטו"ז (סי' י"ז) ובתשו' הרשד"ם במעשה דשלמה כרוב ע' (בסי' מ"ז שם) ובק"ע (סי' של"ו) בזה ע"ש:
וכן מצאתי עוד בתשו' הרדב"ז ח"א לסי' רי"א) שכ' וז"ל עוד העלה לבטל העדות דאומדנא דמוכח הוא שהעידו ע"פ הקול שנשמר כו' ואני אומר שאין לנו לעשות אומדנות לענן את האשה ואין לנו לבקש איך ידעו וכ' ע"ש:
האמנם דיש סברא לומר דבנ"ד ניחוש דלמא מחמת הקול אמר כן לפ"ד הרדב"ז שם שכ' דבמלחמה דאמרינן בדדמי חיישינן להעדים שאמרו ע"פ הקול שיצא תחילה, הרי דהשוה חששא דדילמא אמרו ע"פ הקול לחשש דבדדמי, וא"כ בנ"ד שהוא שעת מלחמה יש לספק דדילמא מחמת הקול אמר כמו דאמרינן בדדמי:
אכן באמת זיא לפי"מ שביארנו לעיל דהכא הוי דינו כתרי עדים ובתרי עדים אפי' במלחמה ל"א בדדמי וא"כ ממילא דלקול ג"כ לא חיישינן:
ובאמת הרדב"ז ז"ל שם בתשו' העלה דחיישינן לקול בשעת מלחמה אפי' בתרי עדים והיינו משום דלשי' אזיל שכ' בתשו' ח"ז (סי' כ"ב) דאף בתרי אמרינן בדדמי במלחמה וכשי' הרי"ף ז"ל אבל לשי' רוב הפוסקים והכי קיי"ל דבתרי ל"א בדדמי א"כ ממילא אין לחוש ג"כ שמא אמרו ע"פ הקול שיצא תחילה, וכשי' הב"י ז"ל:
ז
והנה נ"ל לצדד עוד להיתרא דאדרבא הקול היא לטיבותא להתירה להנשא, דהנה ז"ל הב"י (בסי' י"ז) וכ"ה ברמ"א שם (סעי' ג') לא בא עד בדרכים הנזכרים, רק יצא קול הברה בעיר שמת אין משיאין את אשתו ע"ש ומקור הדין הוא מתשו' הרמב"ן ז"ל (בסי' פ') ע"ש ומזה פשוט הדין דאין משיאין ע"פ קול:
ואכן לפום ריהטא הי' נראה להוכיח דשי' רש"י ותוס' ז"ל אינו כן דבש"ס כתובות (ק"ז ע"א) בהא דפליגי התם רב ושמואל אי פוסקין מזונות לאשת איש דרב ס"ל פוסקין ושמואל ס"ל אין פוסקין וקאמר הש"ס שם בששמעו בו שמת כו"ע ל"פ דפוסקין כ"פ בשל"ש שמת ובתוס' שם (בד"ה בששמעו) כ' דהאי ששמעו בו שמת ע"כ מיירי בשני עדים דליכא למימר בע"א מדמשני לקמן ששמעו בו שמת בע"א מכלל דעד השתא מיירי בשני עדים ובקול נמי ליכא למימר מדפריך לקמן (בע"ב שם) על שמואל דאמר אין פוסקין מהא דהאשה שהלכה היא ובעלה למד"ה וכ' ובאה ואמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה פי' וקשיא לשמואל ומשני כששמעו בו שמת פי' שמת קודם אותו הזמן שאמרה נתגרשה ופריך מ"ש פד כדי כתובתה אפי' לעולם נמי ואי שמעו בו שמת בקול קאמר מאי קושיא וכי יש להאמין בקול הואיל והיא אמרה שגירשה ולא מת עכ"ל התוס' והנה שי' רש"י ז"ל בהא דעד כדי כתובתה דשמעו בו שמת היינו בקול ע' במהרש"א שם שפי' כן בכונת רש"י ז"ל, ע"ש:
והרי בגמ' שם אמרינן הטעם דנותנים מזונות בששמעו בע"א שמת משום דמותרת לינשא ע"ש והרי מבואר לכאורה דשי' רש"י ז"ל דעפ"י קול מתירין לינשא ואפי' התוס' ז"ל לא חלקו רק משום דהיא מכחשת הקול ואומרת גרשני אבל בלא"ה הי' ניחא להו דפוסקין מזונות עפ"י קול וע"כ דס"ל דמשיאין ג"כ פ"פ קול וזהו לכאורה היפוך שי' הרמב"ן הנ"ל ז"ל:
ח
ואכן י"ל דאין כאן פלוגתא כלל דלא לחנם דייק רבינו הרמב"ן ז"ל ששמעה קול הברה והתוס' כ' סתם ששמעו בקול דנראה דזהו עיקר החילוק ודין זה יש לו מקור במקו"א והוא בגמ' גיטין (פ"ט) בהא דאיתא במשנה התם דיצא שמה בעיר מקודשת או מגורשת דמחזקינן לקלא מבואר בגמ' שם דקול שאמרו לא קול הברה אלא כל שאמר שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למד"ה ע"ש:
הרי דיש חילוק בין קול לקול הברה וא"כ מעתה יש לומר דגם לרש"י ותוס' ז"ל הדין כשי' הרמב"ן ז"ל דבקול הברה אין משיאין והתם בכתובות אמרו ששמעו בקול דוקא והיינו כגונא דמס' גיטין ששמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו למד"ה:
ונראה עוד להוכיח כן מד' הריטב"א והובא ג"כ בשי"מ (בכתובות שם) שכ' דאין לומר דמיירי בששמעו בו בע"א דהא בתר הכי מוקי לה ששמעו בע"א וגם א"ל בשני עדים דזהו ל"ה ששמעו אלא איירי ששמעו בקול ומתחילה מוקי לה בקול בשני עדים שאמרו שמענו מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למד"ה ואחזוק בב"ד ובתר הכי מוקי לה בע"א בקול וכ' ע"ש:
והנה נראה דכונת הריטב"א ז"ל על הש"ס דגיטין הנ"ל דאמר שם והוא דאחזוק בב"ד עיי"ש:
עכ"פ יש ללמוד מרש"י ותוס' וריטב"א ז"ל לדמות דין דמשיאין עפ"י קול להא דקידושין:
וא"כ מעתה יהי' נמצא היתר חדש בנ"ד לפי' שי' הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מה"א) דהלכו למד"ה לאו דוקא אלא ה"ה אם מתו ע"ש והרי במתו ודאי מצי לאשתמוטי ואפ"ה מחזקינן לי' כיון דיצא נמי בעיר קול וא"כ גם בנ"ד אף דשמעתי סתם אית בי' לאשתמוטי מ"מ בצירוף להקול מהני דלא יהי' עכ"פ קול הברה בעלמא:
ואמת דשי' הרמ"ה הובא בטור אהע"ז (סי' מ"ו) דבמתו דל"ש מרתתו מבטלינן לקלא אבל יש לצרף גם דעת הגאון שהובא בתשו' המיוחסות להרא"ש ז"ל דאף בקול הברה משיאין ובתשו' מבי"ט והובא בקו"ע (סי' רכ"ג) מבואר דעכ"פ כל שעברו י"ב חודש יש לצרף שי' זו להתיר בקול הברה:
ט
והנה יש להביא עוד בזה דקול מתשו' להרדב"ז ז"ל ח"א (סי' רי"א) שכ' וז"ל עוד האריך להוכיח דאין משיאין את האשה עפ"י קול הברה בעלמא כגון דנפק קלא דלא פסיק מת פלוני או נהרג פליגי וכשבאין לחקור ממי שמעו אין כאן עדות כלל דבר ברור הוא והכי משמע פשטא דמתני' דקתני ומשיאין ע"פ בת קול ולא קתני ע"פ קול וע"פ בת קול משמע ששמענו את הקול ולא ידענו מי הוא המכריז
הרי להדיא דאף דפסק דאין משיאין בקול הברה מ"מ כשאנו שומעין קול מאחד שמכריז פשוט לי' וכפשטא דמתניתין דמשיאין ע"פ בת קול ולא אסור רק כשבאנו לחקור ואין כאן עדות כלל:
וכן מוכרח קצת ג"כ מתשו' הב"ח (בסי' ע"ז) שכ' לענין אחד ששמע מפי רבים דאין דינו אלא כאחד כ' וז"ל דהא גם קול ל"ה בכה"ג וכמ"ש הרא"ש דל"ה קול רק בשמעו תרי מתרי ונראה קצת מדבריו ג"כ דאילו הו"ל דין קול הוי שריא ויל"ע שם:
והנה באגב עמדתי בד' הרדב"ז ז"ל במ"ש השואל שם דמד' הריטב"א נראה דמשיאין ע"פ קול והרדב"ז ז"ל פי' כונתו עמ"ש הנ"י בשם הריטב"א ז"ל ביבמות בדין יצא קול שנהרג ונמצא הרוג וספק אם הוא תוך ג' ימים דמתיר הריטב"א והרדב"ז ז"ל דחה ראי' זו דשאני התם דממנ"פ שריא דאם הקול אמת הוא שריא ואם אינו אמת ע"כ ספק ג' ימים הוא דשריא ג"כ:
אבל לולא דמסתפינא הייתי אומר דאין כונת השואל על הריטב"א דיבמות הנ"ל אלא על הריטב"א דכתובות (ק"ז) שהבאתי שכ' דיש להשיא עפ"י קול וכמפו' שם ששמעו בעדים והלכו להם למד"ה וכנ"ל ואם כי דבר חדש הוא עכ"פ לסניף יש לצרפו להיתר וכמה שביארתי:
י
ובדבר הספק שלא הזכיר שם אביו ושם עירו רק סתם בצלאל ווינטער הנה שם אשכנזי הוי כמו שם אביו לדעת הב"ש (בס"ק נ"ח) וכ"ה בק"ע (סי' ק"ה) ואף שלא הזכיר שם עירו הנה כיון שאמרו לו על רעהו שהלך עמו בצותא חדא הר"ז כמ"ש המהר"ם מלובלין בתשו' (סי' קל"ב) דכל שניכר מדבריו ע"מ הכונה ל"ב לא שם אביו ולא שם עירו וכן מבואר מתשו' הר"ן (סי' ל"ג) לענין יצחק די ליגור והובא בב"י (סי' י"ז):
וכן יש ללמוד מהא שכ' הרמב"ם ז"ל בדין כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק מיכאל וע' בב"י שם דמשו"ה ל"ב שם עיר דכיון שא"ל כשתלך למקום פלוני ודאי ניכר ע"מ הכונה דהיינו על בן עירם:
והרי משנה שלימה שנינו (בסוף יבמות) אי' חברנו ולא הזכירו שם ובגמ' מוכח דזהו הוי התחלה אי לאו דחזיתנהו בריא הרי דחבירנו די שניכר ע"מ הכונה וה"נ שאמרו לו רעהו ושהלך עמו בצותא חדא ודאי סגי, וע"ע בהא דאיש שיצא עמך מכאן בב"י ושו"ע (סי' י"ז):
יא
כ"ז יש לנו לצדד בדברי עד הא' ה' הירש אבל עוד יש לנו עדות העד ה' משה יצחק והנה הוא כבר העיד ע"ש העיר ג"כ ורק שם אביו לא הזכיר:
והנה מלבד מה שהבאנו דשם אשכנזי חשוב כשם אביו יש עוד לצדד בעדות זו שכיון שהזכיר כמה סימנים שהוא בעל האשה אסתר משרתת ליב פאגעל ושדר בברעזאן ושנולד בקוזלאב והר"ז דומה להא דמהרי"ק (בשורש קפ"ה) והובא בב"י (סי' י"ז) בשאלה דר' דיד בר"ש שכ' כיון דאיכא כמה סי' ל"ב שם העיר וה"ה לשם אביו וכן מבואר להדיא במעשה דתלמיד הרא"ש ז"ל המובא בטור אה"ע (סי' קי"ח) וכ"ה בב"י (סי' י"ז) אף שלא הזכירו שם אביו התירו ע"י כמה סימנים:
ומלבד זה נ"ל עוד דכיון שהזכיר בעל האשה אסתר משרתת ליב פאגעל הר"ז עדיף משמו ושם אביו וראי' ברורה יש לי להביא לזה ממשנה נזיר (ד' ע"א) דהריני כשמשון בן מנוח ל"ה נזיר והריני כבעל דלילה הוי נזיר ואמרינן בגמ' שם אי תני כבן מנוח הו"א איכא טובא דמתקרי הכי קמ"ל כבעל דלילה וע' תוס' שם בשם ר"ת ובתויו"ט במשנה שם דמבואר כן דבעל דלילה לחוד מהני יותר משמשון מבן מנוח עיי"ש, וכ"ה בכ"מ ברמב"ם ה' נזירות (פ"ג הט"ו) בשם המפרש שברא"ש דזה הוי סימן מובהק יותר וע' רדב"ז על הרמב"ם שכ' ג"כ כן בפשי, ואף דשם דלילה לא שכיח עכ"פ השם אסתר משרתת ליב פאגעל ל"ה ג"כ שכיח והי' מקום להתיר אפי' בשם זה לחוד ומכ"ש כיון שהזכיר שמו עכ"פ ועוד סימנים ודאין אין לספק עוד באחר וז"ב:
יב
והנה גם בעדות זה יש לנו להסתפק מצד של"א קברתיו והנה כאן צריך קברתיו מתרי טעמי חדא עפ"י שי' הרמב"ם ז"ל דכל עכו"ם מסל"ת צ"ל קברתיו ואפי' שלא במלחמה והשנית מטעם מלחמה:
והנה במה שעכו"ם צ"ל קברתיו כבר ידוע דיש בזה כמה שי' וכמובא בב"י:
וע' בב"ש (ס"ק נ"ד) דלדעת המגיד היינו דוקא באינו מכירו ולדעת הריטב"א היכי דל"א דרך התאוננות ולדעת הר"י סאגיש כשהי' שם בעת הריגתו וא"כ הכא בנ"ד לכו"ע ל"ב קברתיו שהרי הי' מכירו וגם התאונן על גורלו והו"ל כמו וי לפרשא זריזא ולא הי' בעת הריגתו:
ואכן מטעם מלחמה הי' צ"ל קברתיו אמנם יש לצדד בנ"ד שכבר הלכו בפקודת הסאניטעט להבדיל בין המתים ובין החיים והרי קיי"ל דקברתיו ל"ד אלא כל שטלטלוהו ממקום למקום די' וכמבואר בתשו' הר"ן וכ"ה בב"י בשם כמה ראשונים וגדולה מזו איתא בתשו' מהרי"ט דאפי' אם חפשו מעות בבגדיו דינו כקברתיו ע"ש:
וגם דהרי עיקר הטעם דבעי קברתיו הוא משום דאיכא דעביד לי' סמתרי וחיי והרי הכא עיין עליו פקיד הסאניטעט ושפטו שמת ולא עביד לי' סמתרי וגם דהם אינם יראים לנפשם ועמדו שמה בהשקט וכמ"ש היש"ש ביבמות לענין המביאים אוכל במלחמה וגם יש לצרף דעת הרדב"ז ח"א (סי' ס"א) דבמצאתיו הרוג ל"ש בדדמי:
ומלבד זה הא עכ"פ יש לצרף עד זה להעד הא' דאפי' אם לא נחשוב את העד ה' הירש רק לע"א מ"מ בצירוף ה' משה יצחק שוב הו"ל תרי ובתרי הא ל"א בדדמי, וע' תשו' הרשד"ם (סי' ע"ט) ובקו"ע שכ' דה"ה בזא"ז וע' מהר"ם מלובלין (סי' קכ"ח) והובא בקו"ע (סי' ש"כ) דיש לצרף לסניף דעת המרדכי דבעכו"ם ל"ש בדדמי:
יג
והנה במה שיש להסתפק עוד בדין ספק אם הוא תוך ג' ימים הנה יש לצדד בזה ע"פ הטו"ז (סי' י"ו סק"מ) בהא דמותרת לד"ה שכ' דהיכי דיש ג"כ קול שנהרג אז מצרפין הא דספק ג' ימים וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב (סי' ל"ג) דכל שפרצופו שלם ואומר שהכירו שריא מטעם ס"ס ס' תוך ג' ימים וס' דילמא כר"ת ז"ל וע' בתשו' הרדב"ז ח"ז (סי' כ"ז) שאף שהרשב"א מחמיר דס' ג' ימים מ"מ למעשה מודה דשריא וכ"ה ברדב"ז ח"ז (סי' כ"ג) שהביא מתשו' הרשב"א גופי' בראובן שהלך למרחקים ובא ע"א ואמר ראיתיו הרוג בדרך שהתיר בפשי' למעשה וע"ע בתשו' ר"ב אשכנזי שכ' ג"כ להוכיח כן מתשו' זו שברשב"א:
וע"ע בתשו' הרדב"ז ח"ז (סי' כ"ז) שכ' כיון שהנכרי מסל"ת ושמע ישראל א"צ לשאול יותר איך הי' המעשה אם מצאו הרוג או ראוהו כשהרגוהו או משום שלא חזר אמר כך אלא כיון שאמר מסל"ת א"צ לשאול יותר ואפי' ישנו לפנינו כ"ש כשהנכרי חלף והלך לו:
ומבואר עוד שם ברדב"ז דכל שמספר מי ניצול ומי נהרג ודאי לא דייקינן יותר ואמרינן שידע בודאי שנהרג וה"ה בנ"ד שאמר מספר הניצולים והנהרגים:
יד
והנה יש עוד לצדד לסניף להיתר עפ"ד הר"א מורדון ז"ל הובא במרדכי יבמות דבנטבע במשאל"ס דקיי"ל דאסורה כל שעברו ד' שנים ולא בא מותרת דאל"כ הו' תני בברייתא אסורה עולמית ע"ש:
וא"כ הכא דעיקר החשש דל"א קברתיו וכיון דקי"ל דזהו מדברים שרובן למיתה ודמיא למשאל"ם וכמבואר בשו"ע (סעי' ל"ג) ומקורו בגמ' יבמות (קי"ד ע"ב) דאמרינן מים כמלחמה דמי ע"ש וע' ברמב"ן במלחמות שם וא"כ הכא שעברו עליו ה' שנים ולא שב שפיר יש סניף להיתרא:
ואף דהב"י ז"ל ורבים מהפוסקים דחו להא דר"א מורדון וכן הלכה מ"מ לענין סניף בשעברו ה' שנים יש להביא קצת מקור לזה מירושלמי יבמות (פ"ז ה"ב) דפריך ולא עוקר כל הגוף הוא ומשני כשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך מותרת הרי דיש סברא לדין באומדנא של משך הזמן וזה מבואר כסברת הר"א מורדון ז"ל:
וגדולה מזו מצאתי בתשו' מבי"ט וכ"ה בקו"ע (סי' רכ"ג) דבקול אחר י"ב חודש יש לסמוך אתשו' הגאון ע"ש:
והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' גירושין כ' בהדיא דע"א במלחמה ול"א קברתיו אפי' אבד זכרו ונשתכח שמו אין מתירין אותה וא"כ לכאורה משמע דגם שי' רבינו ז"ל הוא להוציא מס' הר"א ז"ל דלהכי תני ונשתכח שמו להורות דאף דלא תני אסורה לעולם אין לדון באומדנא במשך הזמן:
ואכן נראה דאין ראי' לזה לפי המבואר ברש"י ברכות (נ"ח ע"ב) דשכחת המת הוא בי"ב חודש דכתיב נשכחתי כמת מלב כו' ע"ש וא"כ אין ראי' מד' רבינו ז"ל רק על י"ב חודש דוקא וכ"ת אי לרבינו ז"ל לא מהני מה דנשתכח שמו מנ"ל לחלק בין י"ב חודש ליותר מי"ב חודש ע"ז אמינא דלרמב"ם ז"ל יש מקור במשנה די"ב חודש לא מהניא:
דתנינן בגמ' יבמות פ' בתרא מעשה בעסיא באחד ששילשלוהו לים ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא ע"ש והרי הא דמן הארכובה ולמעלה היינו לאחר י"ב חודש דוקא ע"ש בב"ש וש"פ ומשום דטריפה אינו חי י"ב חודש ואפ"ה אמרו מן הארכובה ולמטה לא תנשא הרי דאפי' לאחר י"ב חודש לא מהני וז"ש רבינו ז"ל אפי' נשתכח שמו:
ואמת שבעיקר ראית הר"א מורדון ז"ל ממה דל"ת דמשאל"ס אסורה עולמית הי' נראה להעיר מש"ס גיטין (ע"א) דהיכי דקאמר עולמית הוי מדאורייתא ע"ש והרי קיי"ל דמשאל"ס רק מדרבנן אסורה וכמבואר בתוס' יבמות (ל"ו) וכ"ד וא"כ משו"ה ל"ת עולמית:
ואכן בש"ס דע"ז (נ"ג ע"א) פריך מאי עולמית ומשני לה ואף דע"ז דאורייתא וכש"ס שם (נ"ב ע"ב) ואפ"ה מתרץ לה במילתא אחריתי הרי דלאו כללא הוא וע' בתשו' תה"ד (סי' רכ"ב) בדין יבמה לשוק במ"ש דל"ש לדייק מה דל"ת לעולם רק היכי דברישא תני עולמית ולא בסיפא כההוא דגיטין ע"ש וא"כ גם שי' התה"ד כן דאין לדייק מזה וכן הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"א (סי' תקכ"ו) חולק על הר"א מורדון עכ"ז לסניף הבאתי שי' זו ג"כ:
טו
והנה אמת הדבר שעל היתר להנשא לכתחילה הייתי חוכך עוד בכ"ז דעל עיקר ההיתר דבתרי ל"א בדדמי הנה כבר הבאתי דשי' הרי"ף ז"ל אינו כן ואם כי הרמב"ן ז"ל כתב ע"ז שאין בידו להציל הרי"ף מהשגה בזה מ"מ מצאתי להרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ז (סי' כ"ב) וז"ל אבל מה שכ' שמפני שהם ב', ל"א בדדמי ומשו"ה א"צ לומר קברתיו מי הוא אשר ערב לבו לעשות מעשה באיסור א"א נגד הרי"ף ז"ל ע"ש:
הרי דחש לשי' הרי"ף ז"ל דאפי' בתרי אמרינן בדדמי וא"כ הכא בנ"ד לכתחילה ל"ה מתירין אותה:
וגם במ"ש מהא דקיי"ל דכל שאינו קול רברה יש להקל הנה גם בזה הי' עומדים לנגדי ד' הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"א (סי' תקכ"ו) שכ' דלא מהני קול רק היכי דיצא שמה בעיר מקודשת דהוא להחמיר אבל לא להקל וגדולה מזו כ' הרדב"ז עוד, בתשו' ח"א (סי' רנ"א) דאף קלא דלא פסיק לא מהני:
והנה באמת דבר זה חי' דהא קלא דל"פ עדיפא לענין איסור נטען מע"א וכמבו' בטושו"ע אהע"ז (סי' י"א) וא"כ בעגונה דמהני ע"א מכ"ש דליהני קלא דל"פ עכ"ז לא רצה הרדב"ז להתירה בקלא דל"פ:
אבל כ"ז לכתחילה אבל עכשיו שנשאת וגם יש לה בנים והשאלה לענין תצא הנה זה הדבר פשוט בעיני דלא תצא:
טז
דהנה לפום ריהטא הי' נראה להתיר ע"פ דין מפו' בשו"ע (סי' י"ז סעי' ל"ג) דע"א במלחמה של"א קברתיו אם נשאת לא תצא ואכן עיקר השאלה כאן משום שעברה על התראת ב"ד ונשאת בעברינות ומבואר ברמ"א (סעי' ל"ד) דהיינו דוקא אם נשאת בטעות שמותר אבל נשאת בעברינות תצא ע"ש והיינו משום דעיקר הדבר ילפינן מהא דמשאל"ס דאינסבא מדיבורא דר"נ ע"ש:
וא"כ כ"ש הכא שהתרו בה ואף שהסיתו בה קרובי' להנשא אין זה היתר לאמר דמקרי נשאת בטעות דהא כ' בהדיא בהגהת מרדכי (סוף יבמות) דאפי' התירה חכם והוא קרוב לה והיא סמכה על דבריו כל שאינו מפורסם בהוראה אם נשאת תצא וא"כ כ"ש הכא וכ"כ הרא"ש בתשו' והובא בטור (סי' קמ"א) שאם התיר אחד ולא הי' כדאי נגד האוסר מוציאין ע"ש:
ואכן נתיישבתי לומר היתר חרש דכאן לענין ע"א במלחמה של"א קברתיו אפי' נשאת בעברינות אפשר דל"ת דעיקר הטעם שכ' המרדכי דבניסת בעברינות תצא היא משום שלא אמרו חז"ל בפי' אם נשאת לא תצא ע"ש ומשו"ה כ' הח"מ (בס"ק ס"ג) וז"ל לכאורה משמע דה"ה בכל מקום שאנו פוסקים דאם נשאת ל"ת דלא קאי אמרד אבל המעיין בגוף התשו' יראה דיש לחלק ע"ש וע' פת"ש (סי' ק"נ סק"כ) ע"ש:
וא"כ מעתה בע"א במלחמה בלא קברתיו י"ל שפיר דאם נשאת ל"ת אפי' בעברינות דהא בירו' יבמות (פ' האשה שלום) אמרינן ע"א במלחמה מהו מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דניסת ניסת מאן דלא ניסת לא תנשא כו' הדא אמרה ע"א נאמן ע"ש וע' באו"ז ה' עגו' שפי' ד' הירושלמי דהיינו בלא קברתיו ונאמן בדיעבד לענין דאם נשאת ל"ת וכ"ה בתשו' רמ"ה שבסוף תשו' הרשב"א בתו"א ע"ש וע' ברמב"ן במלחמות בזה ועכ"פ הרי מבואר בפי' הדין בירו' בע"א במלחמה שאם נשאת ל"ת וא"כ כיון שמבואר בפי' כן ממילא ה"ה בעברינות:
יז
וגם יש לצרף לסניף מה שכבר יש לה בנים ממנו ויהי' לעז על הבנים ולפי' שי' הרי"ף ז"ל ביבמות הא דיש לה בנים לא מפקינן בעדי כיעור היינו יש לה בנים מנטען ע"ש הרי שאנו חוששין ללעז הבנים שנולדו מהנטען ג"כ ואמרינן דלא תיפוק וא"כ אף דבעלמא אמרינן דבנישאת בעברינות תצא מ"מ באם יש לה כבר בנים ממנו לא מצינו כן:
ואף דשי' רש"י ז"ל שם דיש לה בנים היינו מהבעל דוקא מ"מ הרי כבר ביארנו דהכא איכא תרי דלא חיישינן לבדדמי ורק עיקר החשש לדעת הרי"ף ז"ל דבעי קברתיו אף בתרי עדים והרי לדעת הרי"ף יש קולא ביש לה בנים מנטען:
ולא עוד אלא דאפי' לשי' רש"י ז"ל יש להקל כאן שהרי כבר ביאר הרא"ש ז"ל בתשו' (כלל ל"ב סי"א) טעמו של רש"י ז"ל דיש לה בנים היינו מבעל דוקא משום דס"ל דבנים של נטען לא יהי' פגומים ול"ה לעז וכן מבואר בד' הרמב"ן ז"ל ביבמות שם וא"כ הכא בנ"ד דיהי' בנים ממזרים וכמשנה דיבמות (פ"ז ע"ב) ודאי חיישינן לכו"ע לבנים של בעל זה שנשאת לו
ולכן הדין פשוט וברור ע"פ כל צירופי היתר הנ"ל דעכ"פ בדיעבד שכבר נשאת לא תצא:
ידידו דושת"ה: