אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ג

סימן ב

דברי הגאון סבא קדישא בעל חפץ חיים שליט"א יש להם ערך מיוחד בעולם היהדות לשעה ולדורות

וע"כ אעתיק תשובתו אלי אות באות]:

ב"ה יום כ"ג לחדש שבט שנת תרפ"ד ראדין. פ. ווילנא. אל כבוד הרב הגאון הגדול המפורסם בנאוניותו ורוממותו ירא אלקים באמת מוהר"ר מאיר שפירא שליט"א.

האב"ד ור"מ דק' סאניק וציר הסיים.

אחד"ש הדר"ג באהבה, קבלתי מכתבו הטהור עם הערותיו היקרות על ספרי לקוטי הלכות ותודה רבה להד"ג שליט"א על הערותיו היקרות, שמח אני למאד ברואי שאנשים גדולים כמהו יעיינו בספרי אשר תהי' לזכות גם לי, ומאד רציתי לענות להדר"ג שליט"א על הערותיו היקרות בעצם כת"י אבל מפני עיני החלושים. עלי לא יכולתי שקשה עלי מאד מלאכת הכתיבה, ואסיים בברכה שיחזקהו ה' לתורה ולתעודה לשבת במנוחה באהלי שם ללמוד וללמד את התוה"ק, ויאמצהו ה' לעבוד עבודתו באהלי יפת לשמחת לב כל בני ישראל הנעלבים והנאנקים כי מי יעמוד לימינם אם לא גדולי זמנינו מנהיגיהם:

יברכהו ה' בכל טוב סלה כחפצו הטוב

וכחפץ מוקירו ומכבדו כערכו הנשגב, הבציר שבכהונה ישראל מאיר ב"ר ארי' זאב הכהן.

וזהו תוכן תשובתי בקצרה על ההערות אשר שלח לי חתנא דבי נשיאה הרה"ג וכו' הר' מנחם יוסף שליט"א על תשובתי בסי' ב' הנ"ל]:

א

ע"מ שהעיר כבודו בדבר מה שכ' בתשו' הנ"ל דשי' הרמב"ם ז"ל דסתמא בפסח וחטאת כשרים ולא עלו דהא כיון דלא עלו הו"ל פסח בלא בעלים והביא ראי' מהא דפסח לשם חולין דפסול:

הנה מהא דלשם חולין אין ראי' כלל וכמבואר ברמב"ם ה' פסה"מ (פט"ו הי"א) דגזה"כ הוא בפסח מקרא דואמרתם זבח פסח, וע' בכ"מ שם דהיינו מדכתיב לה' ע"ש, ומה שהקשה דהא לית לי' בעלים ע' זבחים (ו' ע"א) שלא לשמו מכח לשמו קאתי וע' מהרש"א פסחים (ע"ג ע"א) דהו"ל כמו שלמים וע' ברש"ש שם:

ויותר יש להעיר מהירושלמי פסחים (פ"ה סה"ב) ויעשה משעה ראשונה כשחטו לשמו ושל"ש בשתיקה ויהא כשר ואר"א מאן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול וע' פ"מ שם שפי' דכונת הירושלמי דמאן לימא לן דבסתמא כשר אפשר דסתמא בפסח באמת פסול ע"ש, ואכן הק"ע ז"ל שם פירש פי' אחר בדברי הירושלמי אלו, וע"ע שם בירושלמי בריש ההלכה דמדייק מואמרתם זבח פסח דאם שחטו לשם פסח הרי הוא פסח ואם לאו אינו פסח ע"ש ודו"ק:

ובעיקר הדבר לענין סתמא בפסח וחטאת יש להעיר עוד מהש"ס דב"ק (ע"ו ע"א) דקאר"ש דבקדשים שחייב באחריותן קרינן וגונב מבית האיש ופריך הש"ס והרי חזרה קרן לבעלים ומשני ר' יצחק שנשפך ור"י מוקי לי' בשלא לשם בעלים וכ' התוס' ז"ל דמשו"ה מוקי לי' בנשפך הדם ולא מוקי לי' בשל"ש משום דניחא לי' לאוקמא בכל הקדשים והרי בשל"ש לא משכחת לה בפסח וחטאת דהו"ל שחיטה שאינה ראוי' כיון דפסולי ע"ש והשתא לפי הנ"ל דסתמא בפסח וחטאת כשרים ולא עלו א"כ הר שוב משכח"ל גם בפסח וחטאת בסתמא, ואולי י"ל דבעי לאוקמא בכל הקדשים בחד גונא, וע' שעה"מ ה' חובל ומזיק מ"ש מהא דלשם חולין:

ב

מה שהעיר על מ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל בה' ב"מ דאהרן ובניו גם פינחס בכלל ומזה הוכחתי דהרמב"ם ז"ל יליף שמירה בג' כהנים מקרא דשומרי משמרת וע"ז כ' כת"ה דהא הרמב"ם ז"ל הביא קרא דאהרן ובניו המעיין ברמב"ם ה' בהב"ח (פ"ח ה"ב) יראה דלעיקר מצות שמירה הביא קרא דאהרן ובניו אבל לא לענין הג' מקומות וזה יליף מקרא דשומרי משמרת וכמבואר בהדיא בפהמ"ש לרמב"ם ז"ל במס' תמיד שם:

והנה כעת נ"ל ליישב ג"כ הש"ס דזבחים (ק"ב ע"א) מי ראה נגע מרים אם תאמר משה זר הי' אם תאמר אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה אם הנגעים ומקשים העולם דאמאי לא קאמר ג"כ על משה קרוב הוא כמו שאמר על אהרן, והמהרש"א ז"ל הקשה עוד לשי' ר"ת ז"ל בחו"מ (סי' ל"ג) דראשון בשלישי כשר לעדות א"כ הרי אכתי קשה דפינחס הי' יכול לראות את הנגע:

ולפי דברנו הנ"ל יש לתרץ קושיא חדא בירך חבירתה דע"כ מוכרח לומר דמשה זר הי' דאי מטעם קרוב לחוד הי' קשה מפינחס ורק אחרי דקאמר משה זר הי' שפיר קאמר הטעם באהרן דקרוב הי' ומפינחס לא קשיא:

והיינו ע"פ הש"ס דתמיד הנ"ל דאיכא תרי אוקימתא בהא דג' כהנים שומרים במקדש או מקרא דאהרן ובניו או מקרא דשומרי משמרת והנה אי ילפינן מאהרן ובניו ע"כ מוכרח לומר דפינחס לאו כהן הוה וכנ"ל, והנה אי אמרינן כמ"ד דמרע"ה כה"ג וחולק בקדשי שמים הי' א"כ ג"כ אי אפשר למילף מקרא דאהרן ובניו דהרי אמרינן בגמ' התם מדמשה בחד מקום אהרן ובניו נמי בחד מקום והיינו דוקא אי משה זר הי' עי"ש בגמ':

וא"ש הש"ס דזבחים הנ"ל דאי לאו הא דמשה זר הי' לא הי' אפשר לומר דלא ראה מטעם קרוב דהא אכתי תקשה מפינחס ולהכי מקדים משה זר הי' ושוב שפיר ילפינן מאהרן ובניו וא"כ גם פינחס ל"ה כהן ולא השיא מפינחס ושפיר קאמר אם תאמר אהרן קרוב הוא וז"פ:

ויש להעיר עוד בזה מהא דקאמר בזבחים (ק"א שם) שהרי הותרו לזר ולהן וע"ע רש"י זבחים (כ"ב) בהא דד' כהנים ודו"ק:

ג

מה שהעיר כבודו בהא דזבחים (נו) מנין לדם שנפסל בשקה"ח דהרי נפ"מ ג"כ לענין פיגול דאי מטעם דאין זריקה בלילה ל"ה פיגול והביא שכ"כ גם הרש"ש ז"ל במקומו ומדמה לה להא דחישב שיאכלהו טמאים:

לענ"ד הדבר פשוט דהוי פיגול גם בכה"ג ומקור לזה מדברי הרמב"ם שכ' בה' פסה"מ (פ' י"ג ה"א) דאם חישב לזרוק הדם לאחר שתשקע החמה הוי מחשבת פיגול משום שאין זורקין בלילה הרי בהדיא דמטעם זה לחודי' ג"כ הויא פיגול שהרי לא הביא קרא דביום הקריבו כמו שמביא לענין פסול שקיעת החמה בה' מעה"ק (פ"ד), ואין זה ענין כלל להא דחישב שיאכלהו פסולים דהתם ל"ה מחשבת זמן וז"פ:

והנה אפשר לומר דזה יהי' תליא בפלוגתא דחזקי' ור"י בזבחים שם (נ"ו ע"ב) המחשב לאור שלישי דחזקי' אמר דל"ה פיגול כיון דעדין לאו בר שריפה הוא ורי"א דהוי פיגול כיון דעכ"פ אפסול לי' מאכילה וא"כ ה"נ לחזקי' אפשר הי' לומר דאי ל"ה הדם נפסל רק הי' אסור לזרוק וא"כ עדיין ל"ה בר שריפה וא"כ ממילא ל"ה המחשב עליו פיגול אבל לדידן דקיי"ל כר"י כיון דעכ"פ אפסל לי' מאכילה הויא פיגול והרי קיי"ל בפיגול האכל יאכל אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח וכש"ס דזבחים (כ"ט ע"א) ובכ"ד, וא"כ ממילא ה"ה לענין זריקה בלילה כיון דאפסל לי' מאכילת מזבח עכ"פ שפיר הויא פיגול ופשוט הוא:

הדושתיה:

ווארשא אד"ר תרפ"ד.

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה