אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ב

סימן א

ב"ה סאניק, א' בשלח תרפ"ד לפ"ק. אל ידיד עליון. חסיד שבכהונה הגאון

הצדיק המפורסם בכל העולם זקן ויושב בישיבה כקש"ת הר' ישראל מאיר הכהן שליט"א בעל הס' חפץ חיים.

אחדשה"ט . כן הגיע לידי ספרו הבהיר לקוטי הלכות על זבחים מנחות ותאורנה עיני בהלו אור תורתו לנגדי ה' החסד יאריך ימיו ושנותיו עד עמוד הכהן לאורים:

בעיוני בספרו אמרתי להעיר באיזה דברים אשר חדש להלכה:

א

בהלכותיו לזבחים רפ"א פסק דהא דסתמא בזבחים עלו לשם חובה הוא אפי' בפסח וחטאת ועיניו הבדולחים חזו דברי הכ"מ (בפ"ד מה' מעה"ק ה"י) שצידד שם בלשון הרמב"ם לחלק בין עולה ושלמים לפסח וחטאת והניח דין זה בצ"ע וכתהדר"ג יחי' פי' פירוש אחר בכונת הרמב"ם ז"ל:

והנה לפי ענד"נ דיש מקור אחר בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל, דמבואר כדברי הכ"מ הנ"ל דסתמא דפסח וחטאת הם כשרים ולא עלו, והוא בה' פסה"מ (פט"ו ה"א) שכ' וז"ל בד"א כשעבר שם הזבח בזדון אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא ועשה כל עבודתו לשם שלמים עלתה לבעלים לשם חובה, וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה עכ"ל:

הנה מדייק רבינו ז"ל במתק לשונו וכ' בעולה עלתה לשם חובה ובחטאת ופסח רק כשרים, והרי לכאורה תמוה דכיון דעקירה בטעות לא הוי עקירה א"כ אמאי לא עלו גם בחטאת ופסח, ואכן לפי הנ"ל א"ש דהא אף דעקירה לא הוי אבל עכ"פ הרי לא חישב לשמה וא"כ הו"ל סתמא עכ"פ ומשו"ה לא עלו בפסח וחטאת:

והנה לפום ריהטא, הי' נראה לי להוכיח דשי' התוס' ז"ל דאין חילוק בין שאר קדשים לחטאת לענין סתמא מהא שכ' התוס' בעירובין (ל"ז) בהא דפריך הש"ס ומי לית לי' לר' יוסי ברירה והתנן ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב לאיזה שירצה יקריב חטאת ופי' רש"י ז"ל דמדייק דאית לי' ברירה דאל"כ הו"ל שלא לשמה והתוס' ז"ל הקשו על פי' רש"י ז"ל דהא אפשר להקריב סתמא דקיי"ל דסתמא לשמן קאי ומשו"ה פי' שם פירוש אחר בהא דברירה וא"כ לכאורה יש ללמוד מדברי תוס' אלו דפשי' להו דגם בחטאת סתמא כשרים ועלו והי' גם מקום לומר דבאמת בהא פליגי רש"י ותוס' ז"ל:

ואכן נתיישבתי דאין ראי' מכאן שהרי הכא בסוגיין דעירובין לר' יוסי קאי וא"כ ר"י לשי' אזיל דאמר במשנה דזבחים (מ"ו) שתנאי ב"ד הוא דלא לימא לשמו ומבואר בגמ' שם דאפי' בחטאת ס"ל לר"י הכי כי היכי דלא לטעי וכמבואר גם בריש זבחים ע"א ופהמ"ש להרמב"ם ז"ל בזבחים (מ"ו) ועי' מהר"ל מפראג ז"ל בחי' מ"ש לתרץ דעת רש"י בעירובין שם]:

ובזה א"ש ג"כ הא דאמר בש"ס זבחים (מ"ו שם) לענין חטאת דלא הי' בלבו כלל כשר ומרצה הא בלבו לשם חולין פסול דלכאורה תמוה דהא מבואר בזבחים (ג') דל חולין וה"ל סתמא משום דלאו מינה לא מחריב בה וא"כ מה בין לא הי' בלבו כלל להי' בלבו לשם חולין, ואכן להנ"ל א"ש דהא התם לר"י קאי דס"ל שתנאי ב"ד הוא ומשו"ה ל"ה בלבו כלל דע"ז אתני ב"ד כי היכי דלא לטעי משו"ה נמי מרצה אבל הי' בלבו לשם חולין שלא קיים גם תנאי ב"ד שוב הדר דינא, דבסתמא דחטאת כשר ואינו מרצה:

והנה לכאורה הי' אפשר להוכיח דע"כ סתמא בחטאת כשרים ועלו מטעמא אחריני דהא בש"ס דזבחים (ה' ע"א) פריך ר"ל אם כשרים הם ירצו ואם אין מרצין למה באין ומשני מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין ופריך אשם דלא אתי לאחר מיתה מנ"ל ומשני הרי מחלקתך בצדק כו' וא"כ מעתה בחטאת דקיי"ל דלא אתי לאחר מיתה שוב הדר כללן דלא משכחת בחטאת כשר ואינו מרצה, וא"כ כיון דסתמא בחטאת כשר ע"כ נמי דמרצה ואכן לפ"ז תקשה ג"כ בהאי דינא דאביי דאמר תטאת לשם חולין כשר ואין מרצה והרי בחטאת ל"ש זה:

ועלה בדעתי לומר דאביי לשי' בזה דבש"ס דכריתות (ז' ע"א) אמרינן האומר תקרב לי חטאתי ולא תכפר אביי אמר אינה מכפרת ורבא אמר מכפרת והרי דלאביי כבר אפשר ג"כ בחטאת שתהי' כשרה ולא תכפר ומשו"ה שפיר קאמר בלשם חולין ג"כ הכי דכשר ואינו מרצה אבל לרבא דאמר התם דמכפרת אפשר דה"ה בלשם חולין וכן בסתמא:

ואכן הא מסקינן התם בכריתות דהדר שם רבא מההוא וס"ל כאביי דאינה מכפרת וע"כ מוכרח דלמסקנת הש"ס לא קאי הא דר"ל ועתו"ס זבחים בהא דחטאת מקרב קרבה מותרה והרמב"ן במלחמות בר"ה פ"ג:

וטרחתי למצא מקור נאמן לפסק כהד"ג יתי' מרש"י זבחים (קט"ו ע"א) שכ' שם דר"א דמקיש אשם לחטאת דמיפסיל שלא לשמו אפ"ה מחייב עלה בחוץ משום דהוה כשר למשחטי' סתמא ועלה לשם חובה כו' ע"ש, הרי דפשיטא לרש"י ז"ל דסתמא כשרים ועלו אפי' בהני דפסולין שלא לשמה ויש להעיר עוד בזה מהא דר"א לענין תנור בזבחים (ג' ע"ב) ומפלוגתא דר"א ור"י בזבחים (י' ע"ב) יע"ש:

ב

בהלכותיו בזבחים רפ"ב כ' להביא ראי' דלא קיי"ל כמ"ד מפני אנינות נשרפה משום דס"ל אנינות לילה דרבנן אבל כ' דמדברי הרמב"ם אין ראי' איך פסק כיון דהביא דרשה דר"י אף דס"ל דרבנן:

והנה לפי ענ"ד יש להוכיח זה ממקום אחר בדברי הרמב"ם ז"ל והוא בה' ק"פ ופ"ד ה"ג) שכ' זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד, בדם או בבעלים תעובר צורתו ותצא לבית השרפה והנה במשנה בפסחים (פ"ב) הוא מחלוקת דרבנן ור"י בן ברוקה דריב"ב ס"ל ישרף מיד ורבנן ס"ל תעובר צורתו ותצא לבית השריפה ואמרינן בגמרא שם דר"י בן ברוקה דאמר ישרף מיד ר' נחמי' דאמר מפני אנינות נשרפה אמרו דבר אחד וע"ש וא"כ ע"כ הרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דתעובר צורתו ע"כ מוכרח דס"ל דלא כר' נחמי':

ועפ"ז אמרתי בס"ד לתרץ מה דהוה קשיא לי בדברי רבינו ז"ל בה' ביאת מקדש (הי"ג) שכ' כמה מים צריך להיות בכיור אין פחות מלקדש ד' כהנים שנאמר אהרן ובניו והרי פינחס הי' עמהם הרי ארבעה:

והקשיתי בזה מהא דתנן במס' תמיד (כ"ז ע"א) בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש והלוים בכ"א מקום ומפרש אביי התם בגמ' מדכתיב והחונים לפני המשכן שומרים וגו' משה אהרן ובניו משה בחד מקום ואהרן ובניו בתלת מקום והשתא לדעת הרמב"ם ז"ל דאהרן ובניו הוי ד' כהנים דגם פינחס הי' עמהם א"כ הו"ל לאצריך שמירת כהנים בד' מקום:

ולהנ"ל נראה דרבינו ז"ל לשי' בזה דבש"ס זבחים (שם ק"א) קמותיב ר"י לר"נ דאמר מפני אנינות נשרפה והרי פינחס הי' עמהם והי' יכול לאכול הקדשים ומשני ר' נחמי' דלא נתכהן פינחס עדיין

והנה במשנה דתמיד שם תנן ובית גדול הי' מוקף רובדין של אבן ומפ' בגמ' מאי רובדין גזורתא דאצטבתא ופריך מי הוי מפלגי אבנים והכתיב אבן שלמה ומשני אביי דמתקני ומייתי מעיקרא ופי' המפרש שם דמתקן מבחוץ:

והרי דין זה אי רשאי לתקן מבחוץ הוא ג"כ פלוגתא דר"י ור"נ בסוטה (מ"ת) דלר"נ מותר ולר"י אסור וא"כ אביי דמוקי מתניתן דתמיד דמתקן מבחוץ ע"כ ס"ל דמתניתן לא אתיא כר"י (ועי' משל"מ פ"א מה' בהב"ח) אלא כר' נחמי':

וא"כ כיון דמוקי המשנה כר' נחמי' והרי לר' נחמי' לא נתכהן פינחס עדיין ושפיר מדייק מאהרן ובניו תלת מקום אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דפסק כר"י וא"כ כבר נתכהן פינחס ומשו"ה ס"ל דורחצו אהרן ובניו קאי גם אפינחס:

ומשו"ה מפ' הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש דתמיד שם טעם השמירה בג' כהנים מדכתיב ג' משמרת ולא מקרא דאהרן ובניו וע"ש:

והנה בעיקר הדבר שהוכחנו דהרמב"ם ז"ל ס"ל דמפני טומאה נשרפה יש להעיר עוד דהא שי' הרמב"ם ז"ל (בפ"י מה' טומ"א) דחיבת הקדש לענין הכשר אינו אלא דרבנן והרי בגמ' דחולין (ל"ו) אמרינן דלא משכחת קרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא רק או ע"י חבת הקדש או בפרה של זבחי שלמים והיינו משום דבשלמים דהוא קדשים קלים איכא ניחותא דבעלים, וכמבואר ברש"י שם וע' קצוה"ח סי' ת"ו, וא"כ הכא דהוא איירי בשעיר החטאת דהוא קק"ד ואין כאן רצון בעלים וא"כ לא הוכשר וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפי"ב מה' טו"א) וגם חיבה"ק לא מהני להרמב"ם ז"ל מדאורייתא וא"כ איך אפשר דנשרפה מפני טומאה:

והנראה לתרץ גם זה ע"פ המשנה דמכשירין (פ"א) משקין טמאין מטמאין בין לרצון בין שלא לרצון והיינו משום דההכשר וטומאה באין כאחת לא בעי שיהי' לרצון וא"כ מעתה יש לעמוד דאמאי מוקי בפרה של זבחי שלמים דוקא והא יש לאוקמא במשקין טמאים:

ואכן א"ש דבגמ' שם קאי אקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא והנה בתוס' פסחים (י"ד) מדייק הר"י ז"ל מזה דאוכל מטמא אוכל בקדשים דכתיב בכל טמא מי לא עסקינן דנגע באוכל ע"ש וא"כ שפיר פריך הש"ס האי בשר דאטמא במאי דהשתא ליכא למימר במשקין טמאין דטומאתו והכשרו באין כאחד דהא כתיב בכל טמא דעסקינן דנוגע באכל ומשו"ה מוכרח לשנויי בפרה של זבחי שלמים דוקא:

וא"כ שפיר ניחא הא דמפני טומאה נשרפה דאף דחטאת קק"ד והוי שלא לרצון מ"מ משכחת לה במשקין טמאים וע' רמב"ם (פט"ז מטו"א) דטומאת משקין דאורייתא. ויש להעיר בזה מפסחים (כ.) עי"ש:

ג

בלקוטי הלכות בפ"ב דזבחים הביא פלוגתא דרחב"י ור"ח דרחב"י קאמר מי כיור נפסלים למתירין כמתירין לאברים כאברים ורח"א אף למתירין אין נפסלים אלא כאברים בעמוד השחר וסיים בהלכותיו ומסתברא דאין הלכה כרחב"י:

ונלפע"ד להביא ראי' לזה דבש"ס דזבחים (נ"ו) אמרינן מנין לדם שנפסל בשקה"ת שנאמר ביום הקריבו את זבחו וכ' רש"י ז"ל דהנ"מ לענין אם לן בעה"ש בראשו של מזבח דאל"כ הא ממילא פסול משום דלילה אין ראוי לזריקה וביום הא כבר איפסל בעה"ש והתוס' שם הקשו מזה למ"ד לינה מועלת והוכיחו מזה דיש שתי שקיעות וכ"ה בתוס' במנחות (כ') ובכ"ד:

וא"כ ע"כ מוכרח דשי' רש"י ותוס' ז"ל בסתמא דלא כרחב"י דהרי לרחב"י ל"ק קושיתם דהא שפיר איצטרך קרא דדם נפסל בשקיעת החמה דנהי לענין דם גופא לא נפ"מ דבלא"ה לילה פסול לזריקה מ"מ הרי נפ"מ טובא לענין מי כיור שנפסלו בלינה דשקה"ח דפסולין לעבודת הדם שהוא מתיר דאי משום טעמא דזריקה הי' כשרים, ומשמע מזה דפשיטא להו דהלכתא כר"ח דאין חילוק בין עבודת מתירין לעבודת אברים:

ד

שם בדף י"ג ע"ב הביא בהלכותיו הא דזבחים (כ"ב) דתני ר' יהודא דאין הכן מקדש ומפרש בגמ' משום דאין עשוי לקבל לתוכו והוכיח מזה דה"ה לכל כלי שרת שאין עשוי לקבל ג"כ פסול לקדש ממנו עכ"ד:

ולענד"נ להעיר בזה ממשנה דכלים (פכ"ה מ"ג) מדות יין ושמן יש להם אחורים ותוך דברי ר"מ ר' יהודא אומר אין להם ופי' הר"ש ז"ל שם דטעמא דר"י משום דכל הני יש מאחוריהם חקק בית מושב דלר' יהודא לא גרע מתוכו ולר"מ חשוב אחוריו עי"ש הרי דלר"י חקק מאחוריו חשוב כמו תוך וע"כ שאני כן דגזה"כ הוא דאינו נמשח:

ואכן יש לומר דשאני הא דמדות יין ושמן דפעמים עשוי לקבל ולא דמיא לכן וכמ"ש הר"ש שם דפעמים שכפהו ומשתמש בו:

ואכן יש להעיר עוד בעיקר הדין דיהי' תליא בפלוגתא דרש"י ור"ח בזבחים (פ"ח) בהא דאין כלי שרת מקדשין אלא בפנים דרש"י ז"ל פי' דבפנים היינו בעזרה והתוס' בשם הר"ח ז"ל פירשו דהיינו למעוטי חקק מושבו מבחוץ וא"כ נמצא דלדעת ר"ח ודאי לא מהני אבל לשי' רש"י ז"ל שפיר יש לומר דמקדש:

ואכן נראה דאפי' לשי' רש"י ז"ל עכ"פ ספיקא איכא אי מקדש ומקורו בהא דמנחות (י"א) דבעי רב אשי הפכי' למנא ודבקי' לקומץ בארעיתי' דמנא מהו הנחה בתוכו בעינן והאיכא או דילמא כתיקנו בעינן וליכא ולא איפשיטא ופי' רש"י ז"ל בארעיתי' דמנא כגון שהי' לכלי בית קבול מאחוריו כמו שיש בקערות ע"ש:

והתוס' ז"ל ביומא (מ"ח) פירשו דהיינו דהפכו כי כיתונא משום דקשיא להו מהא דאין מקדשין אלא בפנים והיינו משום דמפרשי בפנים בתוכן אבל רש"י ז"ל לשי' בזה דפי' בפנים בעזרה ומשו"ה שפיר מפרש כאן שנתן בבית קבול מאחוריו, עכ"פ מבואר דאפי' לשי' רש"י ז"ל הוי ספיקא דדינא:

ויש להעיר עוד בזה מפלוגתא דרש"י ותוס' בשבת (ט"ז) וע"ע ברמב"ם בה' פסה"מ (פי"א הכ"ה) שפי' שקמץ בשעה שפיו למטה:

ה

שם בדף י"ד הביא בהלכותיו הא דזבחים (כ"ג) דאמר יושב מנלן דמחלל עבודה ואר"נ אמר קרא לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה. ובבריתא שם תנינן לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שינה עליו הכתיב לעכב ועמד בזה כה"ג יחי' דאמאי לרבנן בעי קרא מיוחד לעכובא ור"נ לא בעי קרא לעכובא ולפי גרסתנו ברש"י ז"ל דהוא משום דהו"ל זרים ניחא אבל לגי' התוס' ז"ל קשה:

והנ"ל בס"ד לתרץ בזה דר"נ לשי' אזיל דהנה התוס' בזבחים (ט"ז ע"א) הקשו דלמה לי תרי קראי ביושב בעבודה חד למצוה וחד לעיכובא תיפוק לי' מקרא דלעמוד לשרת לחודא לעיכובא כיון דלמצוה לא בעי קרא דהא אפי' שלא לעבודה אסור לישב בעזרה דהא קיי"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד ותי' ב' תירוצים הא' דאין ישיבה בעזרה הוא רק דרבנן והב' דאיצטרך קרא לאסור עובד בהשתחואה דאסור בעבודה דאף דישיבה ל"ה עכ"פ עמידה ג"כ ל"ה ע"ש:

והנה לר"נ לשי' לא יתכן ב' התירוצים דבמס' סנהדרין (ק"א ע"ב) אמר ר"נ גסות הרוח שהיו בו בירבעם כו' אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד כיון דחזי לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא וכו' ופירש"י ז"ל גמירי היינו הלכה למשה מסיני הרי דס"ל לר"נ דאין ישיבה בעזרה דאורייתא:

וגם תי' הב' דנפ"מ להשתחואה ל"ש לר"נ דהא במס' שבועות (ל' ע"ב) אמרינן דביתהו דר"ה הוה לה דינא קמי' דר"נ אמר היכי נעביד ניקום מקמה מסתתמן טענתי' דבע"ד לא אקום אשת חבר הרי הוא כחבר ומבואר בגמ' שם דיתיב כמאן דשרי מסאני' ועי' בזה בב"ח חו"מ (ס' י"ז) ובסמ"ע וש"ך שם וכן בסמ"ע (סי' כ"ח ס"ק ס"ד) ומבואר שם דר"נ חשיב זה לעמידה ורק לענין ישיבת הדיינין דאין עיקרו מדאוריתא חשבהו לישיבה:

וא"כ כיון דחשיב ר' נחמן השתחואה לעמידה שוב אין לתרץ גם כתי' הב' של התוס' ז"ל:

ושפיר מדייק ר"נ לשי' עיכובא מקרא דלעמוד לשרת לחודא דלמצוה ל"צ קרא, דתיפוק לי' דאין ישיבה בעזרה, וע"כ דאתיא לעיכובא:

ו

במנחות הביא בהלכותיו בדף ב' הא דאמר רב אין מחשבה מועלת אלא במקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח ופי' רש"י ז"ל דאף דבלא"ה פסול מ"מ נפ"מ אם יתקן המזבח באותו יום ויקטירנו וע"ז תמה כהדר"ג יחי' דהא קמיצה במנחה היא כנגד שחיטה, ושם פסול הקרבן בדיעבד כמבואר בזבחים (נ"ט) וע"כ דעיקר הנפ"מ רק לענין כרת וכמ"ש התוס' שם עכ"ק:

ואכן באמת גם התוס' ז"ל בזבחים שם כ' לחלק בין מנחה לזבחים וכ' דדוקא בזבחים בעי מזבח כיון דכתיב וזבחת עליו והיינו כהש"ס דזבחים (קי"ח) זבחים ולא מנחות וכיון דלהתוס' מותר לקמוץ ולהקטיר המנחה אפי' כשאין המזבח בנוי לגמרי ממילא אין תימה כ"כ לרש"י ז"ל דמתיר עכ"פ לאחר שנתקן, וכן מצאתי מבואר בשי' מקו' שם במנחות על פירש"י ז"ל שכ' דוזבחת דוקא אזבחים קאי:

ואכן עדיין יש מקום לתמיהת כהד"ג יחי' דאי גם שי' רש"י ז"ל כן דוזבחת אזבחים קאי ולא אמנחות וכשי' התוס' ז"ל וא"כ יהי' מותר להקטיר אפי' כשאינו נתקן ואמאי הוה מקום שאינו ראוי לעבודה:

וליישב זה נראה עפמ"ש התוס' ב"מ (נ"ג ע"ב) לחלק דבעבודה אם עושה אותה בפגימת המזבח אף אם נבנה באותו יום נפסל הקרבן אבל בדבר שאינו עבודה כגון אכילת מעשר ושירי מנחות לא נפסל עי"ש:

והנה מבואר בירושלמי שקלים (פ"ד) דאסור לעשות עבודת הקמיצה אם אין השירים ראוים לאכילה:

והנה קיי"ל בזבחים דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה דכתיב ואכלוה מצות אצל המזבח וא"כ נמצא בשעת הפגימה הוי אינו ראוי לעבודה דהא הוי קומץ מתחילה על שירים שאין נאכלין:

ואפי' לא יהי' איסור זה אלא לכתחילה ג"כ מקרי אינו ראוי לעבודה וכמבואר מדברי הראב"ד ז"ל (בה'

פסהמ"ק ) שכ' דכל המנחות קודם לשתהל"ח חשיבי אין ראוין לעבודה אף דקי"ל אם הביא כשר:

ושפיר מיושב ממילא הקושיא דתיפוק לי' דפסול משום פגימת המזבח דע"ז שפיר כ' רש"י ז"ל דנפ"מ אם יבנה אותו בו ביום והיינו דאף דלענין זבחים אמרינן דנפסל משום דיחוי הכא שאני דאינו אסור רק משום האכילה והרי בזה ל"ש דיחוי וכדברי התוס' ב"מ הנ"ל ואם כן מיושבת קושית כ"ג יחי':

ויש להעיר עוד בזה מרש"י מנחות (ה') לענין עומר בשבועות ועיין תוס' שם ובמנחות (פ"ד) מהא דלדורותיהם ועתוס' מנחות (ט' ע"ב) ודו"ק:

ז

בהלכותיו בפ"ג דמנחות כתב לחדש דהא דבעינן במנורת זהב שיהי' ככר משקלה היינו לכתחי' דוקא כיון דלא שינה עליו הכתוב לעכב:

והנה לפענ"ד הי' נראה להביא ראי' לזה מש"ס דמנחות (כ"ט ע"א) דתניא רבי יוסי בר"י אומר מעשה והיתה מנורת ביהמ"ק יתרה על של משה בדינר זהב והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר, ואם נימא דבדיעבד מעכב שיהי' משקל ככר וא"כ כמו דפסול בפחות ה"נ ביתר וכמבואר בהדיא בפירש"י ז"ל בפ' תרומה דככר היינו לא פחות ולא יותר וכן נראה מרש"י מנחות (כ"ח ע"א) בד"ה באה וא"כ תקשה מדר"י בר"י אדר"י בר"י דהא בתוספתא דמנחות (פי"א) ס"ל לריב"י דעל כל המנורות הי' מדליקין וא"כ איך אומר כאן שהיתה יתרה על ככר וע"כ דאינו לעכובא:

ואכן עדיין יש לתמוה דעכ"פ איך הדליקו בה לכתחי' ולכן נ"ל בס"ד דבר חדש בזה דהא קיי"ל באה זהב באה ככר אינה באה זהב אינה באה ככר והיינו משום דזהב דמנורה אצל ככר כתיב, והנה בכ"מ שנאמר במנורה כתיב זהב טהור ועי' מנחות (פ"ח ע"ב) דאפי' בפי נרות הקפידה תורה אזהב טהור ולא סגי בזהב כל דהו ע"ש (ובחי' על הרמב"ם ז"ל עמדתי בזה דאמאי השמיט רבינו ז"ל כל עיקר דין זהב טהור) וא"כ נמצא דאם היתה זהב רק שאינה זהב טהור אין דינה אלא כשאר מתכות דאינה באה ככר:

והנה מבואר בירושלמי יומא (פ"ד ה"ד) איזהו זהב טהור כל שמכניסין אותו לאור ואינו חסר כלום וא"כ במנורת בהמ"ק שהכניסוה לאור והעמידוה על ככר ממילא מוכרח דעד עכשיו ל"ה זהב טהור שהרי נחסרה באור וא"כ דינה כשאר מתכות וממילא אין מקפידין על משקלה:

והא דשינו את צורתה אף דכשרה היתה בלא"ה היינו משום דמצוה ליפות הכלים ולעשות ממתכות זהב וכמבואר ברמב"ם (פ"א מה' בהב"ח הי"ט) וע' במנחות שם דקאי קאי ובירושלמי שקלים (פ"ו ה"ג):

החותם בלב מלא געגעועים לאהבת תוה"ק:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה