שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ה · ג
וכעת כבאי אל ביתי אמרתי לתלמידי החריפים יחי' ליישב קו' זו בדרך היותר פשוט:
דהנה במשנה דפרה (פ"ט מ"ח) שנינו דמי חטאת שנטמאו או נפסלו מטמאים את הטהור לתרומה בין בידיו בין בגופו ולא את הטהור לחטאת:
ומבואר בגמ' יומא (ח' ע"ב) אין בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביוה"כ אלא שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו:
ומבואר בירושלמי יומא שם (פ"א ה"א) הטעם דכאן נוגעין וכאן אין נוגעין משום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ומשו"ה לא היו אחיו הכהנים נוגעין בו בכהן השורף את הפרה משום דבעינן שיהי' טהור לחטאת וזהו פרישתו לטהרה שאמרו בגמ' אבל כהן העובד ביוה"כ פרישתו לקדושה ולא בעינן שיהי' טהור לחטאת משו"ה אחיו הכהנים נוגעין בו עי"ש ובתוס' ישנים ריש יומא:
וא"כ מעתה ביוה"כ שהיו אחיו הכהנים נוגעין בו נמצא ממילא שלא הי' טהור לחטאת ובכה"ג אפי' מי חטאת שנטמאו מטמאין אותו וכמשנה דפרה הנ"ל וא"כ שפיר קאמר הש"ס דמאן תנא דלא כר"ע דמאי אמרת שיטביל כלי בתוך כלי ואם הכהן טהור יהי' המי חטאת טמאים הא כיון דאחיו הכהנים נוגעין בו ושוב לא הוי טהור לחטאת א"כ אף מי חטאת שנטמאו מטמאין אותו לטהור אליבא דר"ע כמו מי חטאת טהורין:
את זה אשר עלה לי בס"ד ליישב קו' הנפלאה ובזה אצא ואו"ש למר ולתורתו: