שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ה · ב
ואמרתי להלומדים שיחי' ליישב הקו' בהקדם ד' הקדמות:
הא' ש"ס דיומא (ד' ע"א) דר"ע ס"ל זה הי' מעשה קודם עשרת הדברות וע"כ לא יליף פרישה מסיני חלא ממלואים עי"ש:
הב' תוספתא דמקואות והובאה בר"ש שם (מקואות פ"ו מ"ב) דבמעיין מטבילין כלי בתוך כלי אף כשהכלי החצון טהור ואין בפיו כשפה"נ ולא נאמר דין זה רק במקוה דוקא:
הג' משנה דפרה (פ"ה מ"ב) המטביל כלי לחטאת אם הטביל במעיין אין צריך לנגב ואם טבלו במקוה כיון דמי מקוה אין ראויין לקידוש צריך לנגב:
הד תוספתא דמכשירין (פ"ב ה"ג) דס"ל לר"ע סתם ניגוב שלשה ימים:
ואחרי ד' הקדמות אלו יהי' א"ש דהנה מאן דיליף ממלואים ס"ל דהי' מזין עליו כל שבעה וכמבואר בתוס' יומא (ד' ד"ה המזה) ומבואר בש"ס דיומא שם (ח ע"ב) דהוי מזין עליו בכל יום מטעם שמא שלישי שמא שביעי וא"כ לכאורה הי' אפשר לומר דגם אם יעשה כן שיטביל כלי בתוך כלי ויזה במי חטאת אלו מ"מ מחמישי ואילך עדיין מה יפשה בהזאה הא יש לחוש שמא הי' באמת טמא בשעה שנגע בהכלי ויום הראשון הי' שלישי להזאתו וביום החמישי כבר נטהר בהזאתו שהרי כבר הי' לו הזאת שלישי ושביעי ושוב יהי' נטמא בהזאת יום הששי ובהזאת יום השביעי כדין טהור שנפל עליו הזאה:
וע"כ עיקר הקו' דאפשר לעשות כן גם בהזאת יום הששי והשביעי שיגע עוד הפעם בכל אחד מאותם הימים בהכלי וכנ"ל:
וא"כ א"ש ממילא מיושב דמה יעשה אם יטביל הכלי במעיין הרי קיי"ל בתוספתא דמקואות הנ"ל דמעיין אפי' כשהכלי החצון טהור רשאי להטביל וא"כ שוב יש לחוש לחשש דטהור שנפלה עליו הזאה, מאי אמרת שיטביל במקוה, הרי הטובל כלי במקוה צריך ניגוב וכמשנה דפרה הנ"ל והרי ר"ע ס"ל דניגוב צריך שלשה ימים וכתוספתא דמכשירין הנ"ל וא"כ איך יזה בששי ובשביעי:
וא"כ שפיר קאמר הש"ס מאן תנא דלא כר"ע דהרי ממנ"פ לא אתיא כר"ע דאו לא אתיא כר"ע דאמר טהור שנפל עליו הזאה טמאתו או דלא אתיא כר"ע דיליף ממלואים דלדידי' בעי הזאה כל ז' או דלא אתיא כר"ע דאמר ניגוב צריך שלשה ימים וע"כ דמאן תנא דלא כר"ע ומיושבת קו' כגת"ה: