אור ברסלב
שות אור המאיר סימן ד › ח

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ד · ח

ז

ואכן י"ל דאין כאן פלוגתא כלל דלא לחנם דייק רבינו הרמב"ן ז"ל ששמעה קול הברה והתוס' כ' סתם ששמעו בקול דנראה דזהו עיקר החילוק ודין זה יש לו מקור במקו"א והוא בגמ' גיטין (פ"ט) בהא דאיתא במשנה התם דיצא שמה בעיר מקודשת או מגורשת דמחזקינן לקלא מבואר בגמ' שם דקול שאמרו לא קול הברה אלא כל שאמר שמעתי מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למד"ה ע"ש:

הרי דיש חילוק בין קול לקול הברה וא"כ מעתה יש לומר דגם לרש"י ותוס' ז"ל הדין כשי' הרמב"ן ז"ל דבקול הברה אין משיאין והתם בכתובות אמרו ששמעו בקול דוקא והיינו כגונא דמס' גיטין ששמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו למד"ה:

ונראה עוד להוכיח כן מד' הריטב"א והובא ג"כ בשי"מ (בכתובות שם) שכ' דאין לומר דמיירי בששמעו בו בע"א דהא בתר הכי מוקי לה ששמעו בע"א וגם א"ל בשני עדים דזהו ל"ה ששמעו אלא איירי ששמעו בקול ומתחילה מוקי לה בקול בשני עדים שאמרו שמענו מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למד"ה ואחזוק בב"ד ובתר הכי מוקי לה בע"א בקול וכ' ע"ש:

והנה נראה דכונת הריטב"א ז"ל על הש"ס דגיטין הנ"ל דאמר שם והוא דאחזוק בב"ד עיי"ש:

עכ"פ יש ללמוד מרש"י ותוס' וריטב"א ז"ל לדמות דין דמשיאין עפ"י קול להא דקידושין:

וא"כ מעתה יהי' נמצא היתר חדש בנ"ד לפי' שי' הרמב"ם ז"ל (בפ"ט מה"א) דהלכו למד"ה לאו דוקא אלא ה"ה אם מתו ע"ש והרי במתו ודאי מצי לאשתמוטי ואפ"ה מחזקינן לי' כיון דיצא נמי בעיר קול וא"כ גם בנ"ד אף דשמעתי סתם אית בי' לאשתמוטי מ"מ בצירוף להקול מהני דלא יהי' עכ"פ קול הברה בעלמא:

ואמת דשי' הרמ"ה הובא בטור אהע"ז (סי' מ"ו) דבמתו דל"ש מרתתו מבטלינן לקלא אבל יש לצרף גם דעת הגאון שהובא בתשו' המיוחסות להרא"ש ז"ל דאף בקול הברה משיאין ובתשו' מבי"ט והובא בקו"ע (סי' רכ"ג) מבואר דעכ"פ כל שעברו י"ב חודש יש לצרף שי' זו להתיר בקול הברה:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה