שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ב · ג
בלקוטי הלכות בפ"ב דזבחים הביא פלוגתא דרחב"י ור"ח דרחב"י קאמר מי כיור נפסלים למתירין כמתירין לאברים כאברים ורח"א אף למתירין אין נפסלים אלא כאברים בעמוד השחר וסיים בהלכותיו ומסתברא דאין הלכה כרחב"י:
ונלפע"ד להביא ראי' לזה דבש"ס דזבחים (נ"ו) אמרינן מנין לדם שנפסל בשקה"ת שנאמר ביום הקריבו את זבחו וכ' רש"י ז"ל דהנ"מ לענין אם לן בעה"ש בראשו של מזבח דאל"כ הא ממילא פסול משום דלילה אין ראוי לזריקה וביום הא כבר איפסל בעה"ש והתוס' שם הקשו מזה למ"ד לינה מועלת והוכיחו מזה דיש שתי שקיעות וכ"ה בתוס' במנחות (כ') ובכ"ד:
וא"כ ע"כ מוכרח דשי' רש"י ותוס' ז"ל בסתמא דלא כרחב"י דהרי לרחב"י ל"ק קושיתם דהא שפיר איצטרך קרא דדם נפסל בשקיעת החמה דנהי לענין דם גופא לא נפ"מ דבלא"ה לילה פסול לזריקה מ"מ הרי נפ"מ טובא לענין מי כיור שנפסלו בלינה דשקה"ח דפסולין לעבודת הדם שהוא מתיר דאי משום טעמא דזריקה הי' כשרים, ומשמע מזה דפשיטא להו דהלכתא כר"ח דאין חילוק בין עבודת מתירין לעבודת אברים: