אור ברסלב
שות אור המאיר סימן א › יג

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן א · יג

יב

ובהיותי מעיין בדברי הרמב"ן במכות שהבאתי לעיל ראיתי שהניח דברי הראב"ד ז"ל בתימה מברייתא דמס' שמחות הנ"ל דמבואר שם דבנטמא וחזר ונטמא בו ביום פליגי ר"ט ור"ע אבל בנטמא היום וחזר ונטמא למחר לכו"ע חייב וא"כ אמאי פוטר בכהנים בזה"ז הא נהי דנטמאו פעם אחת אבל עכ"פ לא נטמאו באותו היום והרי זה כמו נטמא מאתמול וחוזר ומטמא היום דלכו"ע חייב ע"כ קושייתו:

ולחומר הנושא אמרתי להציל שי' הראב"ד ז"ל מקו' חמורה זאת ולומר דהראב"ד לשי' אזיל:

דהנה לפום ריהטא תמהתי בדברי הרמב"ן הנ"ל דמאי הקשה אכהנים בזה"ז שדיבר בהו הראב"ד ז"ל מהא דברייתא דנטמא לאחר אותו יום דחייב הא התם מבואר הטעם משום דמוסיף טומאת יום אחד והיינו דכיון דטמא מת טמא טומאת שבעה ובעי הזאה שלישי ושביעי וקודם א"א לו לטהר וא"כ אם מטמא עצמו לאחר אותו יום יהי' צריך להמתין יותר יום אחד דהא יהי' טמא שבעה מאותו היום והוי מוסיף טומאה וא"כ כ"ז רק בשיש אפר פרה להזות אבל בזה"ז דאמרינן דכל הכהנים טמאי מתים הם היינו משום דעתה אין לנו אפר פרה להזות וא"כ אין כאן נפ"מ בין אותו היום לאחר איתו יום דהא אין כאן הוספת טומאה כלל כיון דבלא"ה לא יהי' אפשר לו לטהר, ובאמת הסמ"ג ז"ל כ' דטעם הראב"ד ז"ל משום דאין לנו אפר פרה:

ולתרץ כוונת הרמב"ן ז"ל נ"ל ע"פ הש"ס דתענית (י"ז ע"א) כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו אסור לשתות יין כל אותו היום משום דשמא יבנה בהמ"ק ויהי' צריך לעבוד עבודה:

והנה כ"ז רק לענין עבודה בעינן שיהי' כהן המכיר משמרתו אבל לענין טומאה הא כל כהן אסור לטמאות לעולם וא"כ כיון דאסרינן שתיית יין משום שמא יבנה א"כ כמו כן לענין טומאה אמרינן שמא יבנה ושוב יהי' לנו אפר פרה דמקרא מלא דבר הכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וערש"י דקאי אמי חטאת שיטהרם לעתיד וע' תוס' נדה (ע') בהא דמתים לעת"ל וכן מבואר מש"ס דמגילה (ל' ע"א) דבפ' פרה מפטירין וזרקתי ע"ש:

וא"כ אם יבנה המקדש הרי יהי' ע"י מה שנטמא היום מוסיף טומאה דיהי' צריך להמתין שבעה ימים מהיום והויא כהא דברייתא שמחות דלאחר אותו יום לכו"ע אסור ושפיר תמה בזה הרמב"ן ז"ל:

ואכן הראב"ד ז"ל לשי' בזה דבגמ' תענית שם אמרינן ר' אומר תקנתו קלקלתו ואמר אביי שם כמאן שתי האידנא כהני חמרי כרבי:

ובפי' ההלכה הזאת נחלקו הרמב"ם והראב"ד ז"ל בה' ביא"מ (פ"א ה"ז) וז"ל הרמב"ם ז"ל שם לא הי' מכיר משמרתו ולא בית אבותיו הדין נותן שאסור לשתות יין לעולם אבל תקנתו קלקלתו והרי הוא מותר לשתות יין עד שיקבע בבית אב שלו ובמשמרתו:

הנה מבואר שי' הרמב"ם ז"ל דגם לרבי דאמר תקנתו קלקלתו חייש לשמא יבנה אלא דקאמר דכיון דל"ה בית אב קבוע שרי לשתות יין וא"כ לענין טומאה דאין נפ"מ בין בית זה לאחר ממילא אפי' לפי המסקנא דקיי"ל כרבי אסור לטמאות דחיישינן לשמא יבנה:

אבל להראב"ד ז"ל פי' אחר בשמועה זו שכ' שם בהשגותיו וז"ל הלכה כרבי שתקנתו קלקלתו ולשמא יבנה לא חיישינן ובין מכיר ובין אינו מכיר מותר לשתות ע"ש וע' בכ"מ שם:

וא"כ מעתה לפי' הראב"ד ז"ל לרבי לא חיישינן כלל לשמא יבנה ואפי' מכיר בית אב מותר לשתות יין וא"כ ממילא גם לאפר פרה אין לחוש וא"כ אף דמוסיף יום ל"ה מוסיף טומאה כלל ושפיר קאמר הראב"ד ז"ל לשי' דכהנים בזה"ז אין עליהם חיוב טומאה ומיושבת קושיית הרמב"ן ז"ל דהראב"ד ז"ל לטעמי' אזיל:

האמנם דיש להעיר בשי' הראב"ד ז"ל אליבא דרבי דס"ל דלא חיישינן לשמא יבנה מגמ' ערוכה בנדה (ו' ע"א) אר"ה מעל"ע שבנדה לקדש אבל לא לתרומה וכו' כדאמר עולא חבריא מדכן בגלילא הכ"נ בימי רבי ופרש"י מטהרין יינם לנסכים שמא יבנה בהמ"ק ע"ש הרי דלכאורה מוכח דגם אליבא דרבי אמרינן שמא יבנה:

אולם באמת נראה דהכוונה שם בנדה הוא דבגליל חיישי להכי אבל לא שיהי' הדין כן, ועוד יש לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט:

גם נוכל לומר דהראב"ד לא ס"ל כהאי תירוצה דחבריא מדכן בגלילא ע' בכ"מ (פ"ג מה' משכב ומושב) דלית הילכתא כהאי לישנא משום דמשני בגמ' שינויא דחיקא אליבא דהאי לישנא:

יגענו בזה לתרץ דברי הראב"ד ז"ל אבל לדידן לדינא הא כבר ביארנו דגם להראב"ד ז"ל איסורא עכ"פ איכא וכההוא דתוספתא דשמחות דפי' אפי' בו ביום לא יטמא:

וא"כ בהא נחיתנא ובהא סליקנא דשריא לכהנים לכנוס לבהמ"ד עצמו ואסורי לכנוס לעלי', עד אשר יבדקוהו כמשפט:

הכותב בלב מלא געגועים לאהבת תוה"ק ומצפה להרמת קרן תוה"ק ולומדי':

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה